דברים שלא מדברים עליהם בעבודה

"רוצה לדעת כמה אני מרוויח?"

נהוג לחשוב שהדרישה לשמירת סודיות השכר היא אינטרס של מעסיקים בעיקר. הם הרי מרוויחים מהעמימות הזאת, ובזכותה יכולים למנוע את האפשרות שעובדיהם ידרשו יותר בזכות המידע על מיקומם ביחס לאחרים. לעומתם, מרבית העובדים שאינם מנהלים או בעלי עסקים היו שמחים לשנות את הנורמה הזאת, בטענה ששקיפות בשכר מתיישבת עם עצם הגדרת "השוק החופשי" ורק תועיל לשני הצדדים.

זה היה יכול להיות נכון אילו חיינו במציאות אחרת, שבה הנושא לא היה כה רגיש. אולם במציאות עולם העבודה בישראל בימינו, חשיפת מידע מפי עובד על שכרו מסכנת אותו ומובילה לקונפליקטים עם קולגות על רקע קנאה, תחרות ותחושת נחיתות של אחרים. אם שכרו יתגלה כגבוה משל חבריו, אלה עלולים לייחס זאת לנסיבות חיצוניות ובלתי מוצדקות (כחנפנותו לבוס).

למרות האיסור לדבר על כך, יש גם שיפנו למנהל בדרישה להעלות את שכרם, תוך ציון שם העובד שחשף את שכרו, ובתלונה ש"לא מגיע לו שכר כזה". ובמקרה שיעמוד על הפרק בונוס לאותו עובד, חבריו עשויים להתמרמר על כך עוד יותר, לחתור תחתיו ולהבהיר לבוס שהוא לא זקוק לכסף הזה.

לכן, למרות הסקרנות הרבה והמובנת, והדחף להמחיש לאחרים במספרים "כמה אני שווה", בתרבות שבה אנו חיים השתיקה יפה לסוגיית השכר. מי שמרוצה משכרו - שישמרו לעצמו. ומי שחש שאינו מתוגמל - שיתכונן לבקש העלאה מהבוס. באף מקרה חשיפת השכר לא נדרשת ולא מועילה.

"אני מהרהר באפשרות לעזוב את העבודה"

כשמבלים יחד חמישה ימים בשבוע, לפחות שמונה שעות ביום, לעתים למשך שנים, קשה שלא לחפש אוזן קשבת אצל קולגות - להתנחם בצרות משותפות הקשורות לעבודה, לשוחח על קשייהם ועל חוסר שביעות רצונם, ובמקרים קיצוניים להתאגד למחאה. בהתאם לכך, עובדים שחושבים לחפש עבודה אחרת נוטים לספר זאת לחבריהם לעבודה. מלבד הצורך הטבעי להיחשף, הדבר נובע גם מרצון לקבל תמיכה וחיזוק בתהליך, ואולי אף הכרה באומץ לבו של העובד למול האחרים, ש"רק מתלוננים ולא עושים דבר בעניין".

אולם כשעובד נחשף כך, הוא מוציא את עצמו מקטגוריית צרת הרבים. שלא במודע, הרבה לפני שיעזוב, חבריו יראו בו חיצוני לקבוצתם, במיוחד אם זו מגובשת. זאת גם אם הצהרתו הייתה רק בגדר מחשבה חולפת, וכלל לא חשב שיממשה באמת.

הכרתי עובדת שחוותה זאת, ושסיפרה שעזיבתה הותירה בה טעם רע מאוד. מיום שחשפה בצוות שהיא מרחרחת בחוץ, הרגישה מחוץ לתמונה. בלי לשים לב, שיתפו אותה פחות ופחות בדיונים מקצועיים: "בעבר נהגו להתחשב בדעותיי, ופתאום החלו להגיע אליי החלטות סופיות! גם אם הדבר לא נאמר מפורשות, הנימה הייתה - 'זה הרי לא אמור לעניין אותך... אנחנו רק מיידעים אותך כל עוד את כאן". בסופו של דבר עזבתי כי חשתי מנודה, וכלל לא מהסיבות המקוריות שהניעו אותי להרהר באפשרות מלכתחילה, והרע מכל: הבנתי שהשמועה הגיעה גם לבוס שלי! הוא אמנם התנהג יפה ושתק, אך לא הביע הפתעה או צער כשהתפטרתי. נראה שכבר השלים עם זה הרבה קודם".

בפועל, אין כמעט עובד שלא בודק באופן שגרתי אם ממתינה לו משרה טובה יותר בחוץ. אך זהו מנהג שכדאי לעשות ביחידות, במיוחד כשהוא רחוק מלהתממש.

"אל תשאלי, מה שעובר עליי..."

אין ספק שנושאים אישיים - החל מפרטי הפרטים של תהליך הגירושים הקשה, דרך היריון בתחילת הדרך, קשיים כלכליים או סיפור חיים מזעזע, ועד לנטיות פוליטיות, דתיות או מיניות - הם נושאי השיחה המרתקים ביותר. אולם ייטב לעובדים ולמנהליהם אם הדיונים אודותיהם ייוותרו ברמה השטחית, ולא יגיעו לעומקים שמתאימים לספת הפסיכולוג. ולא, לא רק כי העיסוק בזה במהלך העבודה פוגע ביעילות ובתפוקה.

אני יודעת שהנטייה בארגונים להתקיים כ"משפחה אחת" יוצרת פיתוי בקרב עובדים ומנהלים לשתף בפרטי הפרטים של ענייניהם. אך כפי שכבר אמרתי פה על סוגיית הארגון כמשפחה - הפיצוי הרגשי שמובטח הוא כוזב וכמעט בלתי אפשרי.

יתרה מזו, לא כולם מסוגלים לשמור סוד, ולעולם אין לדעת לאן המידע על העובד או המנהל יתגלגל.

מבחינת העובדים - המידע המגיע לאוזניים הלא נכונות עלול למנוע מהם קידום אפשרי. למשל במקרה של עובד שחושף שהיה אלכוהוליסט, או עובדת שמספרת שעיקלו את ביתה - המידע עלול להפוך לשמועות מוגזמות, רוויות פרשנויות ומזיקות, שישפיעו על תדמיתם בהנהלה לרעה.

מבחינת המנהלים - חשיפת מידע פרטי בעייתית משום שהיא עלולה לסתור את התדמית הניהולית שניסו לשוות לעצמם בארגון, ולציירם כבלתי אמינים. לדוגמה במקרה של מנהל שמקדם ערכים של יחסי אנוש טובים ופתרון קונפליקטים אפקטיבי, ומספר שהוא מתגרש בפעם השנייה בתהליך גירושים לא עדין במיוחד.

• על מה עוד לא כדאי לדבר במקום העבודה? מדוע?
  
• האם אי פעם קולגה שיתף אתכם מידע שפגע בכם או השפיע על תפקודכם בעבודה?

יעל מהודר היא יועצת ארגונית. תוכן מאמריה מבוסס על הניסיון והידע שרכשה בתהליכי ייעוץ ופיתוח מנהלים בארגוני הייטק ותעשייה, ולאנשים פרטיים. המאמרים אינם תחליף מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליהם ככאלה. פרטי הסיפורים טושטשו לצורך שמירת פרטיות מושאיהם.
פניות ליעל מהודר יש לשלוח לדוא"ל yaelmehoudar@gmail.com, ואפשר ליצור עמה קשר גם בפייסבוק.