כשתהילה מתפוגגת

אם אתם ממהרים, הנה לכם כמה משפטים שיכולים לחסוך לכם קריאה של כתבה שלמה: הבשורה הגדולה שיצאה מ"וועידת הספורטאים" הראשונה שכינס אתמול (ד') ניר אלון, ראש חטיבת הספורט בהסתדרות, היא ההירתמות של חברת הביטוח "מגדל" למסלול הכשרה מקצועית של 15 ספורטאים בכל שנה כמשווקים פנסיונים, במסלול שכולל לימודים במשך שנה אחת והתמחות של עוד שישה חודשים, במימון מלא של "מגדל". מעבר לכך, כמו שאוהבים פוליטיקאים לומר, עיקר חשיבותה של הוועידה הזאת, היה בעצם קיומה. זהו. מי שממהר יכול ללכת. לעומת זאת, חובבי ספורט, וכדורסל בפרט, מוזמנים בחום להישאר. יהיה שמח.

***

מלון דן אכדיה בהרצליה פיתוח רגיל כבר לספורטאים. רק בשבוע שעבר למשל, שהתה במלון קבוצת הכדורגל של פרטיזן בלגרד (החדשה של אברם גרנט). אבל ספק אם אפילו הוותיקים שבין עובדי המלון זכו לראות אי-פעם כל כך הרבה אגדות כדורסל בתוך חדר אחד.

נתחיל עם טל ברודי. בחן את עצמך - האם אתה מעל גיל 40: אם ברגע שאתה רואה את טל ברודי, האסוציאציה הראשונה של היא "אנחנו על המפה", סימן שאתה מוכן למשבר הגיל. לעומת זאת, אם האסוציאציה הראשונה שלך היא אסי כהן ממלמלת "בלשון זכר", אזי אתה עוד בגיל שבו אפשר לעסוק בספורט תחרותי. לא רחוק מברודי, יושב מיקי ברקוביץ' שלזכותו ייאמר שנראה כמי שהשנים הרבות לא נגעו בו: תנו לו בגדי ספורט וכדורסל, ויש לי תחושה שהוא עוד מסוגל להביך שומרים ברחבי אירופה. בשולחן אחורי יותר, יושבת נבחרת ישראל של לפני 10-15 שנים. רשימה חלקית: תומר שטיינהאואר, פפי תורג'מן, עודד קטש, מאיר טפירו ושמעון אמסלם, שאפילו בתוך החבורה הסימפטית והצחקנית הזאת, היה ונשאר החביב והלבבי מכולם.

את הדור הנוכחי ייצגו מכביסטים כמו גיא פניני (עם רטייה קטנה על האף, שמעוררת התעניינות בקרב יושבי השולחן שלו, כאילו מינימום משה דיין נכנס לחדר) ויוגב אוחיון. מעבר לכך היו שם, איך לא, נציגי מנהלת הספורט בראשות אורי שפר, נציגי משרד התרבות והספורט כמו המנכ"לית אורלי פורמן, כדורסלניות בכירות (זיהיתי את אורנית שוורץ וליעד סואץ), וכמה נציגים נדירים מהכדורגל (למשל מנכ"ל מכבי חיפה איתמר צ'יזיק, הפרשן שלמה שרף ושחקן העבר אמיר שלח).

***

על הבמה עומד ארנון בר דוד מחטיבת הספורט בהסתדרות, ומונה את הישגי הארגון: מניהול מאבק הכדורסלניות ערב פתיחת העונה, ועד להסדרת משכורות ראויות לשופטים. למשמע דבריו קצת קשה לי שלא לחייך: רק מהכופר ששילמו חלק מבכירי שופטי הכדורגל והכדורסל לרשויות המס, אפשר לתקצב מחדש את הליגה לנשים...

מכל הדוברים באירוע, המעניין ביותר הוא אריק יוגב, המשנה למנכ"ל "מגדל". אני יודע שזו כבר הפעם השישית שאתם נתקלים כאן במילה "מגדל", רק שמה לעשות שנדמה שאין עוד גורם עסקי בישראל שעושה כל-כך הרבה למען הספורט, כמו חברת הביטוח הזאת. מעבר לאזכור העובדה שהם מאמצים את הפועל ירושלים בכדורסל (לא בטוח שזה עניין להתגאות בו כרגע) ואת אריק זאבי (שגם הוא הגיע לכנס), ליוגב יש בשורות ליושבים באולם. הוא מציע להם מה שהוא מכנה "טיפוח ושמירת המותג, גם אחרי הפרישה מהספורט": בקרוב תחל "מגדל" ביישום של תוכנית השתלמות תעסוקתית לספורטאים מצטיינים שנמצאים בשיא או בשלהי הקריירה. במסגרת ההכשרה, הם ילמדו במשך שנה נושאים כמו כלכלה, שיווק, חשבונאות, פיננסים ועוד, ואז יעברו חצי-שנת התמחות בטרם יזכו לתעודה רשמית של "משווק פנסיוני".

עבור הספורטאים בקהל, במיוחד המעטים שנכחו שם שעדיין פעילים ומתרוצצים על המגרשים, מדובר בבשורה של ממש. אמנם רק 15 מקומות שמורים להם בקורס הקרוב (שיותאם במיוחד לתוכנית האימונים שלהם כדי שיוכלו לשלב בין השניים), אבל אפילו אם עוד 10 חברות, כל אחת בתחומה, תלכנה בעקבות "מגדל", הרי שמדובר בבשורה של ממש לעתיד הספורט בישראל.

אחרי יוגב עולה ניר סוסי, סמנכ"ל ב"מגדל" ומנהל "מרחב הישירים" שלה. בניגוד לדוברים הקודמים שהדגישו את זיקתם לספורט, סוסי לא עושה אפילו תנועות של מתעניין: הוא פה כדי לדבר איתם ביזנס. תחילה הוא משתף את שומעיו בבעיות הפנסיוניות שמעסיקות את כלל הציבור: "סבתא שלי אחרי גיל פרישה, ישבה בבית וגידלה את הנכדים. אמא שלי לעומתה, נוסעת לחו"ל, הולכת לתיאטרון, מחליפה מדי פעם רכב". רוצה לומר - לא רק שאנחנו חיים היום יותר שנים אחרי שהפסקנו לעבוד, אלא שגם החיים בגיל השלישי הולכים ונהיים יקרים יותר. "לספורטאים יש קריירה הפוכה", הוא מסביר. "אתם בשיא הקריירה שלכם בשנים שבהם עובדים רגילים רק מתחילים להתקדם במקום העבודה שלכם, ואז אתם פורשים בגיל 35 בערך, בדיוק כשבקריירה רגילה מתחילה תקופת השיא". לא אלאה אתכם בפרטים, אבל הרעיון של סוסי, שלא ממש מגלה לאף אחד את אמריקה, הוא ברור: ספורטאי צריך להפריש כמה שיותר מוקדם בחייו כספים לפנסיה.

ובין כל אנשי הפיננסיים, בולטת דמותה המסקרנת של לירון פנאן: מסתבר שאתה לא כדורסלן בכיר בישראל של 2012, אם אתה לא מתקבל בנשיקות וחיבוקים אצל הגברת פנאן. לפחות מהבחינה הזאת, היא ממשיכה ראויה לאביה.

***

לפני שאני עוזב, אני נותן מבט אחרון בניר אלון. האיש היה כדורסלן בליגה הלאומית (אז הליגה הראשונה) בשלהי שנות ה-80, אבל החלק המעניין ביותר בקריירה שלו הגיע דווקא אחרי הפרישה, כמי שניהל את המאבק המקצועי של שחקני הכדורסל כיו"ר ארגון השחקנים, ומאוחר יותר כראש חטיבת הספורט בהסתדרות. לאחרונה הבין אלון שלמרות שמאבקים הם לחם-חוקו של איגוד מקצועי, הרי שכשמדובר בספורטאים, יש לא מעט עניינים חשובים לא פחות ממאבק על שכר ותנאים. אם יצליח להביא עוד חברות מסחריות לשיתופי פעולה עם ספורטאים וייזום כנסים והשתלמויות מקצועיות שמטרתן הבטחת עתידו של הספורטאי הישראלי, יש סיכוי שמה שהחל כמעט כקוריוז, יהפוך למהפכה של ממש ביחס החברה בישראל לספורטאיה.