למה בעצם טניסאיות מרוויחות כמו טניסאים?

מי שראה את הגמר האחרון באליפות אוסטרליה בטניס יכול אולי להבין את הטענה הלא כל כך פוליטיקלי קורקט של טניסאים גברים: אין שום הצדקה לשוויון בפרסים הכספיים בין גברים לנשים בטניס. במלבורן נאבקו נדאל ודיוקוביץ' קרוב ל-6 שעות על צ'ק בסך 2.2 מיליון דולר, בזמן שוויקטוריה אזרנקה לקחה את אותו סכום במשחק שארך שעה ורבע בלבד. אם מותחים את זה על פני כל הטורניר, הרי שדיוקוביץ' "עבד" באוסטרליה 1,270 דקות, לעומת 624 דקות של הבלארוסית.

הטניסאי נועם אוקון הלין פעם כי "זה מצחיק ולא הגיוני שטניסאיות ירוויחו בשעה את הסכום שאנחנו מזיעים עבורו חמש שעות. טניס גברים אטרקטיבי יותר. קל להצליח בנשים. זה כמו כדורגל וכדורגל נשים - הרי אין דבר כזה כדורגל נשים". אוקון אולי הגזים, אך אי אפשר להגיד שאין כלל היגיון בדבריו. מחקר סטטיסטי מקיף שערכו אלכס קרומר, מוסי רוזנבוים ועופר ספיר מהפקולטה לכלכלה באוניברסיטת בן גוריון שבנגב, על ההבדלים בין טניס גברים לנשים, גילה את מה שאנשי טניס לא מסתירים: המין היפה פחות תחרותי ואיכותי בכל הנוגע לטניס. במסגרת המחקר הם אספו את התוצאות של כל 47 טורנירי היחידים החשובים ב-2010, בכללם הגראנד סלאמים, וכל טורנירי ה-ATP וה-WTA, במהלכם שוחקו 6,967 מערכות בסך הכל.

הממצא העיקרי מתייחס לתחרותיות: החוקרים גילו כי טניס נשים הרבה פחות צמוד ותחרותי בהשוואה לגברים. התוצאה השכיחה ביותר בטניס גברים היא 6-4, לעומת 6-3 בנשים. בנוסף, מערכה שמסתיימת בתוצאה 6-0 שכיחה פי שלושה בנשים לעומת גברים (כמעט 7% מהמערכות בנשים מסתיימות על האפס), והשכיחות לשובר שוויון בגברים גבוהה פי שניים בהשוואה לנשים. כתוצאה מכך, משחקי הגברים ארוכים יותר ומורכבים מיותר משחקונים. באופן כללי, נמצא במחקר כי 39.3% מהמערכות בטניס נשים הן "לא תחרותיות" - כאלו שמסתיימות בפער גדול (6-0, 6-1 או 6-2), לעומת 27% מהמערכות בגברים שמוגדרות כאלו.

גם ברמת הפיזור יש יותר גברים שמצליחים להגיע לשלבים המאוחרים בטורנירים: 61 טניסאים שונים הגיעו לשלב רבע הגמר בטורנירים הנחשבים של 2010, לעומת 55 טניסאיות.

אחד ההסברים לחוסר התחרותיות הנשית על מגרש הטניס מנומק על-ידי החוקרים בשוק העבודה, שגם בו נשים מטבען תחרותיות פחות מגברים. הם מציינים שלושה מחקרים שונים שנערכו בעולם בנושא בעשור האחרון, שבהם נמצא גם כי נשים פחות יעילות מגברים כשהן פועלות לבד, ולעומת זאת יעילות יותר מגברים בעבודה קבוצתית, מה שיכול להסביר את חוסר היציבות בטניס, ספורט שהוא קודם כל אינדיבידואלי.

החוקרים גם תומכים בתלונותיהם של הטניסאים הגברים על השוויון המוגזם בסכומי הפרסים המחולקים (כשבטורנירים מסוימים כמו אינדיאן וולס, אליפות מיאמי הפתוחה ואליפות מדריד הפתוחה - הפרסים לנשים גבוהים יותר), ומציינים כי סטטיסטית משחקים מותחים וצמודים יותר, מושכים יותר קהל ומביאים יותר רייטינג, "ולאור העובדה שמשחק נשים הוא פחות צמוד, כך יש לו פחות ערך מסחרי בשוק". כדוגמה הם נותנים את תחרות ההוקי קרח במשחקי החורף האולימפיים בוונקובר 2010, כאשר נבחרות ארה"ב וקנדה הביסו יריבות בשלבים המוקדמים בתוצאות 41-2 ו-31-1, מה שהביא את נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, זא'ק רוג, "לאיים" שאם התוצאות האלו יימשכו תישקל בעתיד הוצאה של הוקי קרח נשים מתוכנית המשחקים.

כך שאולי, על-אף הרצון לשוויון, מבחינה ריאלית אין הצדקה לכך. פרט לטניס ולענפי האתלטיקה הקלה - בכל ספורט פופולרי אחר בו הפרסים והמשכורות מתבססות על הכנסות מזכויות שידור, מכירת כרטיסים ומרצ'נדייז, הנשים מרוויחות משמעותית פחות מגברים עקב העניין הפחות בהן לעומת הגברים. בליגת ה-WNBA, לדוגמה, השכר הממוצע לשחקנית הוא בסביבות 55 אלף דולר, נמוך פי 100 בהשוואה למקבילה הגברית (NBA). שחקניות העילית בכדורגל לא יכולות לחלום אפילו על שכר של שחקן מחליף בתחתית הליגה האנגלית, וכו'.

אין ספק שטניס הנשים פופולרי מכדורסל הנשים או כדורגל הנשים, אך לפחות לפי המחקר האחרון נראה שיש בכל זאת מקום לשכר המתחשב קצת יותר במציאות.