לא חסרות סיבות ואיומים בכדי להמליץ להתרחק בעת הזו ממניות; אפשר להתחיל עם משבר החובות באירופה והחשש מהתפרקות גוש האירו, להמשיך עם הקיפאון בכלכלה האמריקנית ויפן מוכת הצונאמי, לעבור אל בועת הנדל"ן בסין, ולסיים עם מה שקרוי במחוזותינו "האביב הערבי".
נטייתן של המלצות בתקופות אי-ודאות, היא לזנוח את צידה השני של המשוואה - המחיר. הרי ברור לכל, שיהיו הסיכונים אשר יהיו, קיים מחיר שבו תוחלת התשואה נהיית אטרקטיבית; קרי, הפוטנציאל שבהשקעה עולה משמעותית על הסיכון הגלום בה. העניין הוא שמאחר ש"המחיר הנכון" אינו פרמטר מדויק, אלא משתנה, אוורירי וחמקמק, הרי בתקופות סוערות גובר הפיתוי להתעלם ממנו, וזו טעות.
התמחור, על כל מגבלותיו וחסרונותיו, הוא הבסיס להשקעה. משתנים רבים משפיעים על תשואת המניות, ונכון שהמרכיב הלא מוסבר עולה עשרות מונים על זה המוסבר, אך אם יש משהו שניסיון החיים מלמד - זה שמחיר הרכישה הוא אחד החשובים שבהם.
בדיוק בזה אעסוק הפעם, במחירו של מדד המניות המקומי - ת"א 25 . מאחר שאין זה ישים לדון בכל מניה בנפרד, בחרתי לעלות מדרגה, או נכון יותר שתיים, ולהתבונן על רמת המחירים הכוללת.
התמחור הפסימי תמוה
כאשר בוחנים את מכפיל הרווח התפעולי המשוקלל של המעוף (סך שווי הפעילות - E.V, של 25 החברות במדד, מחולק ברווח התפעולי המצטבר שלהן ב-12 החודשים האחרונים) על רקע הרמות ההיסטוריות שלו, המסקנה נראית מובהקת - קנייה.
עשור רווי משברים היה העשור החולף - הוא החל במשבר ריאלי עמוק והסתיים במשבר פיננסי אדיר; ועדיין, באופן מעט תמוה, דווקא התמחור הנוכחי הוא הפסימי ביותר. איני מקל ראש בסיכונים הקיימים, אך כאשר מכפיל הרווח עומד על 9.6 - נמוך כמעט ב-30% מהממוצע ההיסטורי שלו, נראה לי שתוחלת התשואה מפצה על הסיכון.
ההשוואה המתבקשת ל-2008: התמחור הנוכחי נמוך לאין ערוך מכל תקופה בעשור האחרון, למעט חודש נקודתי אחד - דצמבר 2008 (ראו גרף מטה). היזכרו לרגע בתקופה ההיא; באותן תחזיות אפוקליפטיות, במפלס החששות והפחד, ברמת אי-הוודאות - האמנם חזרנו כיום אל אותה נקודה?! איני סבור כך. יתרה מזאת, דצמבר 2008 התברר בדיעבד כעיתוי השקעה אופטימלי, שכן גם לאחר הירידות של 2011, תשואתו המצטברת של המעו"ף עומדת על 75%.
תופעה חוצה סקטורים: המכפיל המשוקלל אינו פרמטר אקסוגני, הוא אגרגט של המניות במדד. כאשר יורדים מדרגה, מגלים כי תמחור השפל לא פסח על אף סקטור. הדבר מוצא את ביטויו במניות חברות הביטוח והבנקים הנסחרות עשרות אחוזים מתחת להונן העצמי, בשווין הלא-רציונלי של מניות הסלולר, במהלומה שחטפו מניות המזון נוכח העצמת ההשפעה של המחאה החברתית, בפאניקה מאובדן הקופקסון של טבע , בעובדה שאלביט מערכות חזרה למחירי 2007, למרות שהרווח הנקי הכפיל עצמו מאז ואפילו כיל כבר אינה יקרה. נכון, בצד השני ניצבת פריגו היקרה - אבל בה זה מתחיל ובה זה נגמר.
טענת "הרווח הלא מייצג": התשובה הרפלקסיבית כנגד המכפיל הנמוך, היא שהרווחיות אינה מייצגת. בשפה פשוטה, הטענה היא שהמכפיל האמיתי גבוה יותר, שכן רווחי 2012 צפויים לקטון. לדעתי, טענה זו היא בבחינת ההטיה עצמה, שכן התמחור אמור להישען על הטווח הארוך, ולא על רווחי שנה בודדת שאינה מייצגת.
האלטרנטיבה הסולידית: ככלל, ריבית נמוכה היא יועץ השקעות גרוע. עם זאת, היא מהווה סוג של בנצ'מרק. מהזווית היחסית הזו, ההשקעה במניות אטרקטיבית עוד יותר, שהרי תשואת האג"ח הנוכחית נמוכה בהרבה מהרמות ההיסטוריות.
שורה תחתונה: התמחור הנוכחי מספק נקודת כניסה מצוינת לשוק המניות המקומי.
* הכותב הינו מנהל מחלקת מחקר מניות בלאומי שוקי הון, עובד בנק לאומי. הסקירה בוצעה על בסיס מידע ונתונים ציבוריים, המפורסמים לכלל המשקיעים, ועליהם בלבד
מכפיל
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
