איך מודדים ירידה במחיר הדירות

לא יצאנו מגדרנו כשהנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה סיפרו על ירידה של 0.3%, 0.8% ו-0.2% במחירי הדירות בספטמבר, אוקטובר ונובמבר, בהתאמה, ולכן גם לא נפלנו מהכיסא כשהלמ"ס דיווחה בשבוע שעבר על עלייה של 0.6% באותו מדד בחודש דצמבר.

ואגב, באותו יום בדיוק (15 בחודש) סיפרה סקירת האוצר כי המחיר החציוני של הדירות החדשות דווקא ירד בדצמבר, בשיעור של באחוז.

ככה זה. למרות הצורך האנושי להתבסס על נתונים של ממש, חודש-חודשיים ואפילו שלושה חודשים הם אילן קטן מאוד לסמוך עליו. לא בכדי, אפילו הלמ"ס עצמה כבר איננה משקללת את מדד "מחירי הדירות בבעלות" כחלק ממדד המחירים.

זאת ועוד: משנת 1996, אז החלו הירידות בענף, לא הייתה אף שנה שבה, חודש אחר חודש, נרשמו רק ירידות מחירים. המגמה הייתה של ירידות, וכפי שכבר כתבנו בשבוע האחרון כשהמומנטום השנתי הוא של ירידות מדובר בדרך כלל בכדור שלג, אבל זה לא הפריע לחודש פה וחודשיים שם לעצור רגע (כך לדוגמא, במשך חודשיים ברציפות, באוגוסט וספטמבר 2003, עלו המחירים בקרוב ל-2.5%, אולם השנה הסתיימה בירידה בשיעור כפול).

למעשה, השנתיים היחידות שבה נרשמה אותה מגמה לכל אורך חודשי השנה היו בגאות המטורפת של 2009 ו-2010, אז נרשמו עליות חודש אחרי חודש.

ולמי ששכח: כשמספר העסקאות בשוק הדירות החדשות נמצא בשפל (על פי סקירת האוצר, נרשמה נפילה של 46% בדצמבר האחרון מול 2010), יש גבול ליכולת של הסטטיסטיקה לספר לנו מה קרה בתקופת זמן כל כך קצרה. לכן, מי שרוצה יותר מתחושות בטן, צריך להתאזר ביותר סבלנות.