טוטאל קרוייף

"זו כבר לא אייאקס", כתב יוהאן קרוייף בטור שהתפרסם ב-20 בספטמבר 2010 ב"טלחראף", העיתון הנמכר בהולנד. בגיל 64, "האבא של הכדורגל ההולנדי" הצהיר כי הוא רוצה לחזור למועדון שבו גדל מגיל 4, ולקחת עליו פיקוד. "צריך להכניס מטאטא לקבוצה ולנקות אותה", הוא כתב. כעת הצליח קרוייף להכניס את המטאטא, ומדובר על חתיכת מטאטא ענק: בתחילת החודש העניק בית משפט הולנדי את השליטה בקבוצה בחזרה לכוכב העבר, אבל רק אחרי שנה עקובה מדם, שכללה תקריות גזעניות וסקסיסטיות, תקשורת לקויה והתגוששויות משפטיות.

כל הקונפליקטים האלו לא הפתיעו את מי שעוקב אחרי הכדורגל ההולנדי בארבעת העשורים האחרונים. כי קרוייף, מוח כדורגל גדול ואישיות גדולה הרבה פחות, ברא את הכדורגל ההולנדי בצלמו: יצירתיות אינסופית מצד אחד, וזעם אינסופי מצד שני. "הגאון הנוירוטי של הכדורגל ההולנדי", כמו שהגדיר אותו הסופר דייויד ווינר.

***

קרוייף החל להסתובב בחדרי ההלבשה של אייאקס כשהיה בן 4. אביו, בעל מכולת באמסטרדם, מכר לאייאקס באותה תקופה פירות וירקות. כשקרוייף התאמן לראשונה בקבוצת הבוגרים של אייאקס, בגיל 14, השחקנים הבכירים בקבוצה כבר הכירו אותו היטב. ובכל זאת, הם נדהמו מהדבר שפתאום התגלה לנגד עיניהם. זו לא היתה רק היכולת המבריקה שלו על הדשא, אלא גם העובדה שהוא פשוט לא סתם את הפה לשנייה. אפילו כשהכדור היה ברגליים שלו, הנער עם פצעי הבגרות צעק אל עבר שחקנים בינלאומיים מנוסים לאן לרוץ. ברוב המקרים, התובנות הטקטיות שלו התבררו כנכונות.

קרוייף צמח להיות כדורגלן מהגדולים אי פעם, אבל במהלך השנים הוא התברר גם כדמות מרתקת. אף אחד לא "המציא" את הכדורגל הבריטי, או את הכדורגל הברזילאי. הכדורגל במדינות האלו פשוט התפתח מעצמו במשך הזמן. קרוייף, לעומת זאת, המציא (יחד עם ריינוס מיכלס) את הכדורגל ההולנדי. השיטה שבה משחקות כיום ברצלונה ונבחרת הולנד היא בסך הכל גרסה מעודכנת של אותו מערך שבנו קרוייף ומיכלס באמסטרדם באמצע שנות ה-60. המערך הזה נודע כיום בשם "טוטאל פוטבול".

 יוהאן קרוייף / צלם: רויטרס

קרויף טמטם את השכל לאנשים שעבד איתם במהלך השנים. הוא אף פעם לא הפסיק להתווכח עם אנשים, במבטא האמסטרדמי-פרולטרי הלא מעודכן שלו, ועם כללי דקדוק שחלו רק עליו. בהרבה מקרים, הוא חיבר משפטים שאף אחד לא הצליח להבין ("להציב את השחקנים האלו בימין זה כמו גבינת עזים"). משיכת הכתפיים המפורסמת שלו, תוך כדי מלמול צמד המילים "זה הגיוני", הפכה לקלישאה הולנדית מוכרת. פעם הוא תיאר את קריירת המשחק שלו, והשתמש, בצורה מעצבנת אופיינית, בגוף שני: "הדבר הכי גרוע הוא שאתה תמיד ידעת הכל יותר טוב. אתה תמיד חשבת ותיקנת את כולם".

קרוייף תמיד ידע שהסכסוכים שלו עם עמיתיו הם הכרחיים בדרך להצלחה. הוא אפילו המציא מונח לגישה הזאת: "מודל הקונפליקט". הרעיון מאחורי המודל הוא פשוט: כדי להגביר את היצירתיות בקרב כדורגלנים, אתה חייב ליזום סכסוכים ביניהם. הוויכוחים התכופים מכריחים את כל השחקנים לתפוס את עצמם, להפעיל את הראש, להרגיש שהם חייבים להוכיח משהו. על הבסיס האינטלקטואלי הזה, הכדורגל ההולנדי הצליח לשגשג במהלך השנים. וכשמדינה בת 16 מיליון תושבים מצליחה לרשום הופעות בשלושה מתוך עשרת משחקי גמר המונדיאל האחרונים - ברור שעובדים שם נכון.

המפתח לכדורגל, לדידו של קרוייף, הוא יכולת המסירה והבנת חשיבותה. האקדמיות של אייאקס וברצלונה הפכו תחת ניהולו לבתי ספר גבוהים למסירות. גמר המונדיאל ב-2010 הפגיש בין נבחרות הולנד וספרד, או "קרוייף נגד קרוייף", כמו שכינו באירופה את המשחק הזה. ב-11 הפותחים של הולנד באותו משחק היו שבעה תוצרי מחלקת הנוער של אייאקס; בספרד - שבעה תוצרי ברצלונה. מאמן בארסה, פפ גווארדיולה (ששיחק והתאמן תחת קרוייף במועדון הקטאלוני), אמר לאחרונה: "קרוייף לימד אותי את רוב מה שאני יודע. עבדתי איתו שש שנים ולמדתי אינסוף דברים".

 יוהאן קרוייף / צלם: רויטרס

***

הבעיה היחידה היא שקרוייף לא תמיד ידע מתי ואיך לעצור את התסיסה שהוא מייצר. מ-1996, אז עזב את ברצלונה בעקבות הסתכסכות עם כל מה שזז - הוא לא אימן באף קבוצה. בעיקר כי ככל שהשנים חלפו, עבודה מול קרוייף והאגו שלו הפכה לבלתי אפשרית.

מאז, הוא העביר את הזמן באינספור ראיונות לתקשורת, הרצאות על מסירות ועל כדורגל טוטאלי, תפירת ג'ובים לחבריו המאמנים בליגות בהולנד וספרד. בסופו של דבר התשוקה לכדורגל הכריעה אותו, וב-2008 הוא הכריז על הקאמבק שלו, הרביעי במספר - לאייאקס. הוא הופיע לפגישת דירקטוריון של המועדון, אליה כלל לא הוזמן. הוא התחיל לדבר, ולאחר כמה שעות הוחלט למנות אותו למנהל המקצועי החדש-ישן של הקבוצה. אבל 17 ימים מאוחר יותר הוא עזב בזעם את ה"אמסטרדם ארנה" וטס בחזרה לאחוזה שלו בברצלונה. הוא הסביר שרצה לעשות מהפכה במחלקת הנוער של אייאקס ולפטר שם את כולם. אבל מרקו ואן באסטן, אז מאמן הבוגרים של אייאקס ואחד מתלמידיו המצטיינים של קרוייף, סרב לרפורמה. "אז הבנתי שאין לי יותר עסקים באייאקס. ויתרתי על הקבוצה", סיכם קרוייף.

ב-2010 החליט קרוייף שהוא מוותר על הוויתור, והחל בתהליך החזרה לקבוצה. הוא הביא איתו אג'נדה חדשה לפיה רק הכישרונות הם אלו שצריכים לנהל את העסק. במקום שהדירקטורים הזקנים עם החליפות, האנשים האלו שהוא תמיד הסתכסך איתם, יתפעלו את הקבוצה - הוא חלם על "מועדון עליו שולטים ספורטאים". הקמפיין החל בצורה מבריקה. קרוייף כבר מזמן השתלט על מכתיבי דעת הקהל העיקריים של הכדורגל ההולנדי - מוסף הספורט של ה"טלחראף" ומגזין הספורט הטלוויזיוני "פוטבול אינטרנשיונל" - ואלו תמכו בכוונת ההשתלטות שלו על אייאקס ללא סייג. כל כלי התקשורת בהולנד סיקרו את המהלך בהתרגשות גדולה, וההגעה הראשונית של קרוייף מברצלונה קיבלה הד וחשיבות היסטורית שהיו דומים לטיסתו של אייתוללה ח'ומייני מפריז לטהרן ב-1979, או למסעו של לנין מציריך לרוסיה ב-1917. קרוייף קיבל שליטה מחודשת על אייאקס כמעט ללא התנגדות.

הטעות של קרוייף היתה ההחלטה שלו לנוח על זרי הדפנה. הוא חזר לברצלונה ונתן לעושי דברו - שחקני העבר וים יונק ודניס ברגקאמפ - לנהל את המהפכה. תארו לכם שח'ומייני היה חוזר לפריז, יושב בבתי קפה, לוגם יינות משובחים ובוחן את הבחורות שצועדות ברחוב. זה פשוט לא היה עובד.

מי שמונה ליו"ר החדש של אייאקס הוא פרופסור לייעוץ ארגוני בשם סטיבן טן האבה. קרוייף סבר שטן האבה יהיה מצוין במילוי טפסים. הדירקטוריון החדש של אייאקס כלל רק שני שחקני עבר של המועדון: קרוייף עצמו, ואדגר דווידס. בכל מקרה, חברי הדירקטוריון התקשו לנהל תקשורת עם קרוייף, שבילה את רוב הזמן שלו בברצלונה, ולא החזיק תיבת אי-מייל.

 יוהאן קרוייף / צלם: רויטרס

פיצוץ משמעותי התרחש בקיץ האחרון: במהלך פגישת הנהלה אמר קרוייף לדווידס במהלך ויכוח על כדורגל: "אתה כאן רק בגלל שאתה שחור". לדירקטורית אחרת, מארחאן אולפרס, הוא הסביר: "את נמצאת בחדר הזה רק בגלל שאת אישה". לאחר שפרטי הפגישה הסוערת דלפו החוצה, הסביר קרוייף ל"פוטבול אינטרנשיונל": "הקירח הזה, הפוזל הזה, השחור הזה, הג'ינג'י, מה זה משנה? זה בסך הכל חלק מהשפה המדוברת בכדורגל".

הבלאגן נמשך כשחברי דירקטוריון אחרים פעלו מאחורי גבו של קרוייף ומינו את יריבו המר, לואיס ואן חאל, למנהל המקצועי. ואן חאל הוא למעשה אחיו התאום האבוד של קרוייף: שניהם גדלו באותה שכונה באמסטרדם, שניהם שיחקו באייאקס, שניהם הפכו למנג'רים שמאמינים באותה מתודולוגיה טקטית. ובכל זאת - הם האלו מתעבים אחד את השני. המינוי של ואן חאל הטריף לחלוטין את קרוייף, שטען כי נעשה ללא ידיעתו. חברי הדירקטוריון אמרו שרצו לדווח על המהלך, אבל לא יכלו להשיג את קרוייף כיוון שאין לו תיבת אי-מייל.

לפני חודשיים תבע קרוייף את הדירקטוריון בבית המשפט. בתחילת החודש פסק השופט לטובתו. הדירקטורים הודיעו בתגובה על התפטרותם מהתפקיד. מי שגיבה את קרוייף לכל אורך הדרך הם מחזיקי המניות של אייאקס, שנסחרת בבורסה של אמסטרדם. מחזיקי המניות מורכבים בעיקר מאוהדים שרופים של המועדון. עליהם קרוייף עדיין מהלך את קסמיו.

האם זה היה הפרק האחרון בפסיכודרמה של אייאקס וקרוייף? סביר להניח שלא. בהתחשב בהיסטוריה הקרוייפית, בקרוב יגיעו סכסוכים חדשים.

בכל מקרה, הכדורגל ההולנדי מצליח לאט לאט להשתחרר מאחיזת החנק של יוצרו. אבל גם כשתהליך השחרור יסתיים, רעיונותיו ומחשבותיו של קרוייף ימשיכו לחיות לנצח בתודעת הכדורגל ההולנדית. כי אתה לא באמת יכול לשכוח מי זה אבא שלך.