תנו לליברמן לנצח

אביגדור ליברמן אומר, בהקשר של חוק טל, כי הצדק חייב גם להראות. אז למה שגם הקרדיט לא ייראה? אני חושב, שמגיעה לליברמן זכות לא קטנה על ליבוי ההתנגדות להארכתו של חוק טל.

לולא עמדתו הבלתי מתפשרת, היה לחוק סיכוי טוב להתארך בעוד כמה שנים, או לפחות בשנה. כשאתה בא עם 15 מנדטים, ואומר שהדבר הזה הוא ייהרג ובל יעבור, כלומר משהו שעליו שוברים קואליציה - יש לזה השפעה מאגית. הנה, ראש הממשלה נתניהו הודיע על כוונתו להאריך את החוק בעוד חמש שנים; ליברמן השמיע את דברו; נתניהו מיהר לחזור בו. ואז בא גם הבג"ץ, ופסק אתמול (ג') כי החוק אינו חוקתי, וכי יש לנסחו מחדש באופן שיתאים לעקרון השוויון.

חרדה מפני חרדיה

כששמעתי על פסיקת בג"ץ, אמרתי לעצמי "יפה, החלטה חשובה ביותר, אולי אפילו היסטורית - נו? אז מה יהיה עם זה? איזה מין נוסח חדש יכול כבר לצאת מהממשלה החרדה מפני חרדיה?" אני בטוח ששאלה זו צצה במוחם של רבים מאוד, שתוחלתם מהפוליטיקאים נכזבה, במיוחד כאשר מדובר בנושאים חרדיים.

אבל אז בא ליברמן שוב לעזרי, ולעזרם של התוהים: "אם מישהו חושב שבתמרונים פוליטיים בתוך הכנסת ניתן להאריך את חוק טל בגרסה קצת אחרת, זה פשוט בלתי אפשרי. חבל אפילו להתאמץ", אמר מנהיג ישראל ביתנו.

השריר של המאבק

אני ממש לא רוצה לקחת את הקרדיט גם מאחרים, מפלגות קדימה והעבודה וקואליציית המאבק נגד החוק, ובוודאי ישנם גורמים נוספים במאבק הזה. כולם דורשים, תובעים, קובעים - אבל ליברמן מביא למאבק את שריר 15 המנדטים, שבלעדיו קשה להצליח. אלא - וזה אלא גדול - שהצלחתו של השריר תלויה, במידה רבה, בנכונות בעליו ללכת אתו עד הסוף, אם יתעורר הצורך. כוחו, או חולשתו, של השריר שעושה ליברמן, תלויה במידת האמינות שתהיה לו אצל השותפים הקואליציוניים, וגם הציבור.

שפה ברורה

בינתיים, שפתו של ליברמן אינה מותירה מקום לספקות. כשהוא אומר למפלגות החרדיות, שחבל שיבזבזו את הזמן על ניסיונות מיקוח וטיוח - התרגום לעברית, גם מקראית, הוא "אני, ליברמן, לא נשאר בממשלה, אלא אם החוק החדש יהיה שונה במהותו מהחוק הקיים". במילים אחרות: גיוס כל החרדים - אם לצבא, אם לשרות לאומי. פטורים יינתנו רק למספר קטן ביותר של מקרים מיוחדים.

הצעה אחת מאוחדת

זה החוק שמתכוון ליברמן להביא לכנסת, וזה פחות או יותר הכיוון שעליו ילכו גם מציעים אחרים. וזה חבל ומיותר. אם רוצים לנהל קמפיין יעיל ומנצח, כדאי שכולם יתאחדו סביב הצעת חוק אחת. ולליברמן אומר: קבלת קרדיט למעשה כה חשוב יוצרת גם חובה גדולה. והחובה היא: לממש את הציפיות. ללכת עד הסוף, ללא גמגומים, ובעיקר ללא פשרות הגורמות לחוקים כאלה להתרוקן ממהותם.