לא תם ולא נשלם

1. זה לא נגמר עד שזה לא נגמר, וזה בהחלט לא נגמר. אחרי עוד הופעה רמת מכובדים - אין דוח סופי. לא תם. יש רק מה שמכונה המלצות סופיות. לא ניתוח הקיים, לא תשתית ראייתית לכשלי השוק והשפעתם על מערך החיים, לא חוות דעת מקצועיות, גם לא פריסת המהות שבבסיס ההמלצות. אומרים שזה עניין טכני, קשיים/עיכוב בהדפסה, ושהדוח יוגש בעוד שבועיים. המלצות סופיות - אולי נשמע טוב וסגור, אלא שהבעיה היא באותיות הקטנות, בפרשנות, בדקויות שיהוו בסיס לניסוח הצעת החוק העתידית. העיכובים הללו עלולים להוביל להתברברות עד כדי פספוס כל המהלך.

2. היסטוריה של "נחישות": יום רביעי, 13.10.2010, נתניהו מכריז ש"נושא התחרות במשק מעסיק אותי כבר שנים רבות" ומודיע בחגיגיות על "הקמת ועדה להגברת התחרותיות במשק". מועד מקורי להגשת מסקנות והמלצות: מארס 2011. זה לא קרה. ביום שני בצהריים, 19.9.2011, זימן נתניהו מסיבת עיתונאים רבת מכובדים, כמו זו של היום, עם חיים שני אחרי שכבר התפטר, מרצון, מתפקידו כמנכ"ל האוצר, וחשף בחגיגיות את המלצות הביניים. אחריהן נקראו הרואים עצמם נפגעים לבוא לסדרה חדשה של שימועים. מועד סיום חדש: אמצע דצמבר 2011. זה לא קרה.

היום, 22.2.2012, עיקרי ההמלצות הסופיות. דוח סופי - עוד יגיע. אז יעברו ההמלצות, כפי שהן או עם שינוי זה או אחר, ולא ברור מתי, להחלטת הממשלה. הממשלה כנראה תאשר, עם שינויים אלה ואחרים. אז יעברו לניסוח חקיקה - עוד שלב של דקויות, פסיקים ונקודות שיכולים לשנות הרבה. אחרי כן, במקרה הטוב והזריז רק בעוד כמה וכמה חודשים, תגיע הצעת החוק לכנסת - שם יתחיל לבעור הבזאר הפרסי. אינטרסים, אינטרסנטים, לוביסטים, והבחירות הכלליות כבר בפתח, עם ח"כים שכבר רואים את סוף הקריירה שלהם ומתכננים "לעשות לביתם". בקיצור, אירועי היום הזה הם רק עוד שלב במסע שלא ברור מתי יסתיים, מי יסיים אותו, ועיקר העיקרים: איך יסתיים. ועוד לא דיברנו על האפשרות שמישהו מ"הנפגעים" יעתור לבג"ץ ויעצור את כל המהלך.

3. פרטים משתי דעות מיעוט נחשפו היום על ידי שניים מהרגולטורים הקריטיים במיוחד לעתיד יישום המלצות הוועדה: האחת של יו"ר רשות ני"ע שמואל האוזר והכלכלנית הראשית גיתית גור גורשגורן, והאחרת של מנהל אגף התקציבים באוצר, גל הרשקוביץ. דבר אחד שעלה מהשניים: יו"ר הועדה בחר למעט בהחלטות שהולכות עד הסוף ולהותיר עניינים עקרוניים להתמקחות עתידית. הרשקוביץ מציג דעת מיעוט יוצאת דופן באומץ, בעומק וברוחב תמונת השוק שבה. הפרדת החזקה ריאלית מפיננסית, למשל, זה לא עניין של מספרים אלא עיקרון קריטי לחיי משק בריא. לא משנה גודל הריאלי או הפיננסי, חשובה המהות. דרוש עיקרון של הפרדה מוחלטת כאשר, למשל, הגוף הריאלי הוא מונופול מוכרז או מונופול בפועל. מי שמחזיק יותר מ-30% מנתח השוק שהוא פועל בו לא יכול להחזיק כל גוף פיננסי. בכל מקרה יש לחתוך את הרף של הוועדה.

האוזר, גור גורשגורן והרשקוביץ מתעמתים בנימוס בהמלצות המתייחסות לפירמידות שהוביל שני, אבל שונים במסקנות. בהתייחסה לפירמידות, אומרת הוועדה: אנחנו אמנם רוצים רק שתי שכבות החזקה, אבל מי שכבר יש לו שלוש, יכול להישאר, ואם חברה תרצה שיהיו לה חברות אם, בנות ונכדות, נבדוק ונראה. הרשקוביץ אומר: העיוותים הקשים שמייצר הפער בין ההון לכוח השליטה בפועל בעסקי המשפחה של הפירמידות זקוקים לפתרון ברור. יש לשטח את הפירמידות לשתי שכבות בלבד ולחסל את כל הנכדות ע"י מכירת ההחזקה או רכישת מניות ותוספת הון של בעל השליטה, או מיזוג פעילויות לחברה הבת (עם מחויבות של הממשלה לדאוג שלא תהיה פגיעה בהיבטי המס).

האוזר וגור גורשגורן אומרים שפירמידה יכולה להישאר עם 3 שכבות - אם, בת ונכדה - אך בתנאים מוגדרים ומגבילים. כשיש פער קטן מ-10% בין ההון להצבעה, תפעל החברה עם דירקטוריון שיש בו שליש דח"צים, ואם הפער גדול מזה - יהיה גם שליש דח"צים וגם רוב בלתי תלוי (המתמנים באישור רוב רגיל באסיפה הכללית). הרשוקוביץ מציע עוד פתרונות מעמיקים, כמו איסור מוחלט של עסקות בעלי עניין, ואם חברה חושבת שעסקת בעלי עניין מסוימת כל כך חשובה וקריטית עבורה - תואיל ותפנה לבית המשפט הכלכלי ותשכנע אותו.

4. נראה שלחיים שני קשה להיפרד מג'וב מנכ"ל האוצר, שממנו התפטר בחופזה ובפזיזות בגלל עלבון אישי חסר משמעות. שני גם לא נפרד. עוד טרם סיים עם הריכוזיות וכבר הסתער על הבייבי האחר שלו: חבר בכיר בגוף לגיבוש אסטרטגיה ארוכת טווח למשק הישראלי. כזכור, מכון המחקר הבינלאומי ראנד זכה במכרז הממשלתי, הוא פועל בארץ עם קבוצת שלדור, ומלווה בצוות ממשלתי בראשות קרנית פלוג, יוג'ין קנדל וחיים שני.

5. נתניהו סובל מעודף ועדות ומחוסר קריטי ביכולת ביצוע. הוא בהחלט מראה רצון בולט לשנות ורץ מתחום כושל אחד לאחר - אך בפועל קורה מעט מאוד. נתניהו לא טרח להציב בלשכתו כאלה המסוגלים להוביל מהלכים קריטיים, שמטבע הדברים יש להם מתנגדים חזקים. עליו להעביר וליישם את דוח ועדת טרכטנברג, את הרפורמה בדמי הניהול, את המלצות ועדת המזון, הוועדה לבחינת משק החלב, הוועדה להסדרת ענף הרכב, הוועדה לריכוזיות ענף המלט וגם המלצות ועדת התחרותיות. כל זה במצב גלובלי ומקומי מתוח, כשהוא עסוק באיום האיראני ומגביר את מעורבותו בפוליטיקה הפנימית של הליכוד. כל זה בשעה שהלשכה שלו מתפרקת והולכת, ומי שנשאר בה עוד צריך ללמוד ולהיפגע הרבה כדי שיהיה מסוגל לפעול באמת.