אביב העובדים

גל סכסוכי העבודה במשק הינו המשך ישיר של המחאה החברתית. הכוחות שהוציאו מאות אלפי אזרחים אל הרחובות על מנת לבטא את חוסר שביעות הרצון שלהם מהסדר הכלכלי-חברתי, עדיין פועלים במלוא העוז. המחאה אמנם עברה מהרחובות המהבילים של הקיץ הישראלי אל המרחב הווירטואלי של הרשתות החברתיות, אבל היא עדיין רותחת ומבעבעת.

הקיץ האחרון הציף אל התודעה הישראלית סוגיות כלכליות וחברתיות שהיו חבויות שנים מתחת לפני השטח. אנרגיה פוליטית שלא נראתה בישראל כמה עשרות שנים חזרה לפעול בעוצמה. המחאה התפוצצה אמנם בעיקר בגלל יוקר המחיה, אבל היא לא נעצרה שם. שכר הדירה, שמטפס לפסגות חדשות כל הזמן; ומחירי המזון, המים והדלק המאמירים - הדליקו את הדור הבא של הנושאים בנטל, והוציאו אותו מחוסר המעש הפוליטי שלו. אבל עתה, משנפרץ הסכר ונאמרו המילים: צדק, שוויון ואחווה, השתנתה התודעה והשתנו הכללים.

יחד עם הגלים האחרונים ברחוב של המחאה החברתית, הכריזה ההסתדרות על סכסוך עבודה בעניין עובדי הקבלן. אמנם המערכת הפוליטית והמשפטית מתחה את סכסוך העבודה הזה חודשים ארוכים, אולם משפרצה השביתה היא נתקלה בראשונה זה שנים באהדה של הציבור. צירוף המילים "שביתה מוצדקת", נשמע ברבים וזכה להסכמה רחבה.

זה שינוי מבורך. שנים רבות יכול היה השובת הישראלי רק להתקנא בעמיתיו בעולם. בעוד שביתות של האיגודים השונים בעולם מתקבלים על-ידי כלל הציבור בהבנה ואפילו באהדה, הרי שבישראל שביתות רחבות נתקלו באופן מסורתי בהתנגדות, בכעס ובחוסר שביעות רצון. המחאה החברתית שינתה את המצב.

איגודי העובדים צריכים עדיין ללמוד את הפעולה בתוך המרחב התודעתי החדש. שביתת עובדי הרכבות שאירעה באחרונה, שגתה בכל המקומות האלה. שביתה בניגוד לצו בית המשפט, על מטרה שלא הובהרה לציבור עד תום ובלא התראה מספקת, עדיין מקוממת את הציבור. אבל שביתת ההסתדרות על זכויות עובדי הקבלן, שנפתחה לאחר מיצוי ההליך המשפטי, ותוך הסברה פעילה, נתפסה כמוצדקת וכחיונית.

עולם נטול הגנות וכללים

אין בכך פלא. עולם העבודה הישראלי החדש, על כלליו האכזריים, הינו מרכיב חשוב ביצירת הכעס שדוחף את המחאה החברתית. עשרות שנים של אמריקניזציה של עולם העבודה, פירקו עולם זה מן היסוד והותירו את העובד הישראלי מחוסר הגנה כליל. חוקי העבודה המפוארים של ישראל, הינם אות מתה שאינה נאכפת בשוק הפרטי, וה"ישראבלוף" משתמש בעשרות שיטות לעקיפתם.

אדם צעיר שנכנס לעולם העבודה לאחר השירות הצבאי, פוגש עולם נטול הגנות וכללים. משרות רבות הינן משרות חלקיות או עונתיות. במקרים רבים האדם שמקבל את העובד לעבודה או מנהל אותו, איננו המעסיק הישיר שלו אלא מתקיימת רשת סבוכה של מעסיקי-משנה, מתווכים וקבלני עבודה, שלא ניתן להיחלץ ממנה. ישראל זקוקה מחדש לתרבות של ארגוני עובדים.

הערפל החברתי-כלכלי שיצרה המחאה מנוצל על-ידי חברות רבות לפיטורי עובדים. פיטורי עובדים רבים מבוצעים למרות השגשוג היחסי ברווחי החברות בתירוץ של האטה עתידית. המפעילים הסלולריים, למשל, מפטרים אלפי אנשים למרות רווחי העתק שהיו להם בשנים האחרונות. אילו היו עובדים אלה מאוגדים בוועד ובאיגוד מקצועי, לא היו פיטורים אלה עוברים בחשאי.

המילים "ערבות הדדית" ו"סולידריות" כמעט נמחקו מן הלקסיקון הישראלי והושלכו ככלי שאין בו חפץ. אלא שהמחאה החברתית הביאה להן עדנה. ההמונים שגדשו את הרחובות הבינו את הכוח שקיים באחדות, וכי האדם הבודד בסופו של דבר בודד מאוד.

חזרתה של התודעה הסולידרית של ישראל אינה קורית מאליה. שביתת עובדי הנמלים אתמול להבטחת כספי הפנסיה שלהם, הייתה רק הסנונית המבשרת את בוא האביב. בתחילת העשור שפך ראש הממשלה בנימין נתניהו את כספי הפנסיה שלנו לבורסה ללא התנגדות. עכשיו המטוטלת משנה כיוון והסולידריות החברתית המתחדשת נותנת רוח גבית למאבק הבא של ההסתדרות להבטחת כספי הפנסיה של כולנו.

* הכותב הוא דוקטורנט לכלכלה באוניברסיטת תל אביב וראש מטה יו"ר מפלגת העבודה