מסלול מכשולים

לפני שבועות אחדים הערכנו כאן כי היישום המעשי של ההמלצות הסופיות של ועדת זליכה להגברת התחרותיות בענף הרכב יתפצל לשני מסלולים שונים. ההמלצות שנוגעות להרחבת היבוא האישי, הסרת החסמים העומדים בפניו והרחבת מקורות היבוא שלו, יקודמו ב"מסלול אקספרס" במשרד התחבורה.

שאר ההמלצות, ובמיוחד אלו שנוגעות לשינויים במיסוי שינויים מבניים בשוק ושמחייבות עימות עם הגורמים הכלכליים החזקים במשק - כמו חברות הליסינג, יבואני הרכב וחברות הביטוח - יעלו על מסלול איטי ויגולגלו לפתחה של הכנסת ולפתחו של שר התחבורה הבא בשיטה הקרויה "כדור השלג בקיץ". השיטה הזו, למי שלא מכיר, דומה לשיטה החורפית של כדור השלג, אלא שבמקום לצבור תאוצה ומסה במדרון, כדור השלג הולך ונמס עד שהופך לשלולית אמורפית.

האמריקנים נכנסים לתמונה

בשבוע שעבר הודיע שר התחבורה על אימוץ המלצות ועדת זליכה ושלא במפתיע התבשרנו כי ההמלצות ייושמו בשני מסלולים. מצד אחד הודיע המשרד כי הוא משתמש בסמכותו כדי לפתוח לאלתר את האפשרות לייבא לישראל אישית כלי רכב בתקינה אמריקנית, שאינם מיוצרים בארצות הברית - בעיקר יפנים, אירופיים וקוריאנים.

ישראל היא כיום המדינה היחידה במערב שמכירה רשמית בשתי תקינות הרכב: האירופית והאמריקנית. בתקינת הרכב האירופית מכירה ישראל מתוקף ההסכמים המחייבים שלה עם השוק האירופי המשותף. בתקינת הרכב האמריקנית החלה ישראל להכיר רק לאחר "לחץ ידידותי" שהפעיל הממשל בארה"ב לפני שני עשורים, במטרה לקדם את היצוא של תעשיית הרכב האמריקנית לישראל.

מכיוון שמדובר היה בהחרגה יוצאת דופן, קבעו תקנות התעבורה כי ניתן לייבא לישראל כלי רכב בתקינה אמריקנית רק אם הם גם יוצרו במדינות נפט"א ולא יובאו אליהן מבחוץ. כלומר אם כבר מקבלים אילוץ מבחוץ אז לפחות שיוגבל לייעודו המקורי. בפועל הגיעו לישראל ביבוא אישי הרבה כלי רכב, שנרכשו בארה"ב אך לא יוצרו בה, בעיקר מדגמי מרצדס, טויוטה וב.מ.וו.

באפריל 2008 "גילה" משרד התחבורה את התקנה הזו מחדש וסגר את הברז. בהודעה הרשמית לעיתונות מ-15 באפריל באותה שנה הודיע המשרד כי הוא מבטל לאלתר את האפשרות לייבא אישית לישראל מכוניות בתקינה אמריקנית שאינן מיוצרות במדינות נפט"א, וציין כי "ההחלטה האמורה התקבלה לאחר שהתברר כי החוק אינו מאפשר יבוא של רכב בתקינה אמריקנית אלא אם הוא מיוצר באחת ממדינות נפט"א".

כעת, בחסות המלצות דוח זליכה, מנסה המשרד לשנות את תקנות התעבורה עצמן כדי לאפשר את פתיחת השוק למקורות היבוא הלא-אמריקניים מארה"ב. המוטיבציה הכלכלית ברורה: בארה"ב שוק הרכב הוא הזול ביותר בעולם וניתן לרכוש בו כלי רכב במחירים נמוכים משמעותית משאר העולם, כולל במדינות הייצור. גם מבחינה מכאנית כבר אין הרבה הבדלים בין כלי רכב בתקינה אמריקנית לבין אילו שמיוצרים בתקינה אירופית.

אבל זו לא הנקודה: תקינת הרכב השונה מהווה בעולם חסם סחר בינלאומי, שנשלט בידי מדינות כדי לשמור על האינטרסים הכלכליים המקומיים שלהם. האירופאים משתמשים בו כדי להגן על תעשיית הרכב שלהם מפני פלישה חיצונית והאמריקנים משתמשים בו כדי להגביל את יבוא הרכב לצפון אמריקה ולהבטיח תעסוקה לתעשיית הרכב האמריקנית.

כיצד יקבלו האמריקנים את "המסלול העוקף" הישראלי החדש, שמנצל את ההכרה בתקינה אמריקנית כדי לייבא כלי רכב שמיוצרים מחוצה לה? איננו יודעים, אבל זו כנראה לא שאלה תיאורטית. מאז המשבר ב-2008, שבו ממשלת ארה"ב "לקחה פיקוד" על ג'נרל מוטורס ופרשה רשת ביטחון של מיליארדים ליצרנים המקומיים, פועל משרד הסחר האמריקני בצורה אקטיבית מאוד בישראל כדי לקדם את האינטרסים של תעשיית הרכב האמריקנית בעולם. לא נופתע אם כבר בעצם הימים האלה מתחיל קרב "הורדת ידיים" עם האמריקנים מאחורי הקלעים.

מגלגלים את הכדור הלאה

את יישום שאר ההמלצות הטיל משרד התחבורה על "צוות בין משרדי", ובו נציגים של האוצר והממונה על ההגבלים העסקיים, שיגבש בתוך 60 יום "תוכנית פעולה". ב-18 וכמה השנים שאנחנו מכסים את בענף הזה, הספקנו כבר ללמוד כמה מילות קוד נפוצות בעולם השלטון, ונשמח לחלוק אותן עם קוראינו. את המונח "יגובש צוות בין משרדי" אפשר לתרגם ל"בוא נעביר את כאב הראש הזה למישהו אחר".

במקרה דנן מדובר בצוות שמורכב מנציגי האוצר וגם, ואולי בעיקר, נציגי רשות המסים (כולל המכס), שנחושים בדעתם לשמור מכל משמר על קופת המדינה מפני פגיעה בהכנסות מענף הרכב ומפני הרחבת היבוא האישי - שאותו הם סימנו לא אחת כמקור להעלמות מס, הלבנת הון ומה לא. יהיו בו גם נציגים של רשות ההגבלים העסקיים ולמותר לציין שרשות ההגבלים העסקיים נמצאת כאן במלכוד: כדי לאמץ את המלצות ועדת זליכה כלשונן תצטרך הרשות להפוך על פניהן את רוב ההחלטות בתחום הרכב, הביטוח והליסינג, שקיבלו הממונים בשנים האחרונות (את האחרונה שבהן, אישור עסקת המיזוג בין דלק רכב לב.מ.וו, תקף זליכה ישירות במסיבת העיתונאים) ולספוג פגיעה לא קטנה ביוקרתה ובעצמאותה.

הצוות הרב-ראשי הזה, שמובל בידי אינטרסים סותרים, אמור לגבש "בתוך 60 יום" תוכנית אופרטיבית כדי להפוך על פניו שוק של 100 מיליארד שקל בתוך חודשיים, וזה כאשר רק בדיקות הרקע המשפטיות לישימות (בהנחה שכל חברי הצוות יהיו תמימי דעים על תוכנית הפעולה) יכולות לארוך חצי שנה. לפיכך גם את המונח "תוכנית פעולה" אפשר לראות כמילת קוד ל"נקבע לוח זמנים כללי, נחכה לבג"צים וללחץ של הלוביסטים ונראה מה יקרה".

מחיר כבד

כדי לבדוק מהם המכשולים הביורוקרטיים הכרוכים ביישום ההמלצות, שאותם אמורה הוועדה לפתור "בתוך 60 יום", פנינו לבועז סופר, עד לאחרונה סמנכ"ל רשות המסים וכיום מנכ"ל חברת "תקשוב". סופר, שהצליח להעביר בשנים האחרונות את רוב הרפורמות המהותיות בענף, מכיר מקרוב את מורכבות העניין.

הוא מביא כדוגמה את המלצת הליבה של הוועדה לבצע פיקוח על מחירי הרכב בפועל ועל הפרשי המחירים בין מחירי הרכב לחברות הליסינג לבין המחיר לצרכן: "אף אחד לא נתן דעתו על האופרציה הכרוכה בפיקוח מחירים בהתאם להמלצות הוועדה. צריך להכיר את המציאות העסקית בשילוב הביורוקרטיה הממשלתית כדי לתהות אם מישהו סבור שזה יעבוד. ויש גם שאלה 'זניחה': מה האפקטיביות של מהלך כזה על השוק, כשדרגות החופש של היבואנים יקטנו דרמטית הן ביחס לשוק הסיטונאי והן ביחס לשוק הקמעונאי?"

לדברי סופר, "האמירה שיבואן יצטרך לאשר חבילת הטבות אצל משרד התחבורה לפני שהוא מציע אותן ללקוחותיו הינה אולי מהלך הגיוני כשמדובר על תרופות מצילות חיים או רכיב בטיחותי כלשהו, אבל לא כשמדובר ברכב".

סופר אומר שאפילו ההמלצה הזו לבדה תחייב עבודת הכנה משפטית אינטנסיבית וממושכת: "הדרך היחידה להטיל פיקוח על מחירי רכב חדש הינה באמצעות החלטת ממשלה שמצהירה כי מדובר במוצר חיוני, או תוך שינוי החקיקה. ספק אם ניתן יהיה לשכנע את חברי הממשלה כי רכב חדש הינו מוצר חיוני שזקוק לפיקוח, בעוד שלא כל מוצרי המזון מפוקחים ושכר הדירה אינו מפוקח.

אפשר ורצוי לפקח באופן זמני על מחירי הרכב כדי 'ליישר קו' - בצורה פשוטה. לקבוע כי העמלה המרבית תהיה אחוז מסוים ממחיר הרכב לצרכן - אחת לשנה ידווח היבואן למשרד התחבורה לגבי העמלה הממוצעת. אבל יש מחיר כבד מאוד מבחינה משקית להפוך ענף שלם לענף שמנוהל ע"י הרגולטור, בלא סיבה ממשית נראית לעין". ועל זה נאמר: אין חכם כבעל ניסיון.