לאו דווקא מצחיק: הקשיים בלעבוד בתור ליצן רפואי

בעונה השנייה של הדרמה "סרוגים" מתאהב הרופא נתי בליצנית הרפואית דפנה. "זה לא מציאותי", אומרת אורנה כהן, שחקנית, ליצנית רפואית וג'לולוגית (תקשורת רפואית באמצעות אמנות והומור, הרחבה של מודל הליצנות). "הרופאים כל-כך עסוקים, שאין להם בכלל זמן לשים לב לליצנים. מקסימום הם יקראו לי - 'תיכנסי איתי לבדיקה', 'תעזרי לי' - ומיד עם הסיום ילכו לדרכם. אין אפשרות אמיתית להתפתחות של אינטראקציה".

בעולם שבו גורל החולה מוטל בידי אנשים שזהו סדר יומם, האם נוכחות של דמות משעשעת עם אף אדום יכולה לעזור? שיחה פתוחה עם ליצנים משלוש אסכולות שונות, מגלה כי ליצן רפואי הוא הרבה מעבר לבדרן המופיע בפני קהל של חולים, והוא יותר דומה לדמות טיפולית. זהו מקצוע מורכב, שמצריך קשת של יכולות, ולא זניחה בהן היא היכולת לגייס תרומות למימון פעילותך, כי בתי החולים היום אינם מממנים את הליצן.

איך עושה ליצן?

כהן מבלה כמה שעות ביום בתוך הדמות "שמילבי", אחות של בילבי. היא מגיעה יחד עם טראגי הדרקון, שהוא בעצם היד שלה עם ציור של עיניים ופה (מה שמקשה קצת על החיים כשהילדים רוצים ללכת לישון מחובקים עם הדרקון).

המטרה של כהן כ"שמילבי" היא ליצור מפגש עם המטופלים, בבתי החולים ומחוצה להם, כדי לתת להם הסחת דעת, נקודת מבט חדשה על המציאות שלהם, תחושה של שליטה ואפשרות להביע רגשות. ההומור הוא שמאפשר את כל אלה, ובנוסף הוא גם מעודד הרפיה ורוגע רב יותר בזמן הבדיקות וביניהן.

מחקרים מראים כי הצחוק משפר את תפקוד המערכת החיסונית, אך תפקידו של הליצן הוא לא רק להצחיק. כהן: "העבודה שלי נעשית מתפיסת עולם הומוריסטית. זה לא אומר שכל הזמן מתגלגלים מצחוק. הומור מאפשר לראות את העולם מנקודה אחרת. למשל, שקית השתן נראית מביכה מאוד, אבל אם אדביק עליה מדבקה של דג, היא הופכת פתאום לאקווריום. כשמאפשרים לאדם לראות את הסיטואציה בצורה אחרת מהרגיל, זה נותן אוורור, מרחב לנשימה".

כהן עובדת גם עם תינוקות, ולא רק כדי לבדרם. "כשתינוק נבדק ההורים שלו לחוצים, ולכן גם התינוק עצמו לחוץ והאחות לחוצה. מה אני עושה? נכנסת לחדר, קודם כל מאיטה את הנשימה שלי במודע, ואז מתחילה לנגן בשקט-בשקט משהו מונוטוני כמו 'אימא יקרה לי', זה משפיע כמו אבן שזורקים למים - על האימא, על התינוק ועל האחות. אחר-כך אני 'מתהלכת על עננים', כאילו יש לי קסם להרגעת תינוקות".

דניאל שריקי, המנהל את קבוצת "רופאי חלום", הקבוצה הגדולה ביותר של ליצנים בארץ, מסביר כי "הליצן מייצר לילד חוויה אלטרנטיבית, פנטזיה. תשומת הלב של הילד היא במשחק עם הליצן. הוא יזכור את הליצן ולא את הכאב ואפילו יגיד 'אני רוצה לחזור כדי לשחק עם ד"ר סבבה'. כבר ידוע כי אפשר להפחית את מינון התרופות המטשטשות כשיש ליצן בתהליך.

"יש לנו ליצנית שמתמחה בתחום הבדיקות לילדים שעברו תקיפה מינית. זו בדיקה שנעשית לצורך רפואי ומשפטי ועלולה להחוות על-ידי הילד כפלישה שנייה. הליצנית שלנו מוזעקת מהבית גם בשתיים בלילה, מכינה את הילד לבדיקה ורק כשהיא אומרת שהוא מוכן, הרופאים מתחילים".

תחום צעיר עם היסטוריה

"הליצנות הרפואית לא החלה מפאץ' אדמס", מספרת כהן. "הוא אמנם היה הרופא הראשון שהשתמש בטכניקה, אבל הממציא הוא מייקל כריסטיאנסון, ליצן אמיתי מ-Big Apple Circus בניו יורק, שהחליט להביא את הקרקס לבית החולים כדי לשמח ילד של חבר שהיה מאושפז.

"ההצלחה הייתה רבה וכריסטיאנסון הקים מערך של ליצנים ואמני קרקס מ-Big apple, שאיישו את מחלקת הילדים באותו בית חולים 24 שעות ביממה, על חשבון תקציב הקרקס.

"בעוד הילדים בארה"ב גדלים על תרבות של קרקס, באירופה נפוץ יותר המודל של אמנות רחוב. על בסיס זה הוקמה קבוצת תיאודורה של אנדראה פולי, שמשלבת אמני רחוב או פסטיבלים לעבודה של שלושה חודשים בבתי חולים, ורק לאחר מכן, לאחר החשיפה, הם עוברים הכשרה של ליצנות רפואית וחוזרים לבית החולים. קבוצה זו עובדת המון באזורי אסון ובמדינות נחשלות, הם גם הגיעו לישראל בתקופה של הפיגועים".

בישראל התחום החל לפעות בשנת 2000, לאחר צאתו לאקרנים של הסרט פאץ' אדמס, על-ידי אמן הקרקס שלומי אלגוסי ופרופ' שבח פרידנלנדר מבית החולים אסף הרופא. אלגוסי פתח קורס ראשון להכשרת ליצנים על בסיס המודל האמריקני. קבוצת "רופאי חלום" פנתה יותר למודל האירופי, שהתבסס על אמני רחוב. הם מפעילים גם תואר בליצנות רפואית המשולב עם לימודי סיעוד באוניברסיטת חיפה. ארגון נוסף, "שמחת הלב", מכשיר מתנדבים בתחום הליצנות הרפואית לעבודה בבתי חולים.

הזכות לומר "לא"

דמיינו את עצמכם כילד קטן שצריך לעבור בדיקת דם. "תארי לך שההורים שלך תופסים אותך בכוח ומישהו מתקרב אליך עם מחט ורוצה לתקוע לך אותה בגוף", אומרת כהן. "זו סיטואציה מזעזעת. מה שאני עושה הוא לאפשר לילד איזשהו אלמנט של שליטה בסיטואציה של חוסר אונים. אני יכולה לגשת אליו ולשאול אותו - אתה רוצה בלון כחול או אדום? כלב או תוכי? שתהיה לו שנייה אחת בתוך כל התהליך שבה הוא אומר משהו ועושים אותו.

"גם אם הוא אומר - לכי מפה, זה בסדר גמור. הילד לא יכול להגיד לא לאף אחד בבית החולים, אבל לליצן הוא יכול, וגם זו תחושת בחירה, שליטה. מבחינתי אם ילד גירש אותי, אז היה כאן מפגש. אנחנו תמיד מבקשים אישור כניסה לחדר, בדרך נחמדה והומוריסטית. נניח, אפריח בועות סבון שייכנסו דרך הדלת, או שיד תיכנס עם בובה, או שאשאל 'ראית פה נמר אולי? הלך לי לאיבוד'. אם יש היענות, אמשיך.

"היה בחור בן 17 שתמיד הייתי מציעה לו והוא תמיד אמר לי לא. זה נהיה מן קטע כזה שלנו, של כאילו חיזור. דפקתי בדלת, השארתי לו בלון. מעולם לא נכנסתי אליו לחדר, אבל לדעתי זו הייתה עבודה משמעותית.

"עוד משהו שיכול לקרות זה שמוציאים עלייך כעס. אחד הדברים שמלמדים אותנו זה לא להיעלב. להבין שאתה היחיד שיכולים לצעוק עליו, במקום לכעוס על המחלה, על הרופאים. חברה שלי שהיא ליצנית הביאה יום אחד מלא עיתונים - בתיאום עם הצוות - וזרקה אותם על הנמצאים. 'חמש נקודות למי שפוגע ברופא, בהורה, בסניטר או בליצן'. זו דרך להוציא כעס, כמובן בלי לפגוע".

שריקי: "כשקמנו את הפרויקט גם אני שאלתי את עצמי, למה דווקא ליצן? מסתבר שזו תופעה היסטורית שחוצה תרבויות. הליצן הוא תפקיד חברתי. הליצן הוא זה שאומר את האמת בפנים, שיכול לדבר עם ילד על זה שאין לו שערות, אבל כמובן בעדינות ורק כשנוצר ההקשר".

מפגש, לא הופעה

הליצן הרפואי ג'ף גורדון, המפעיל סדנאות בשם "שמחה כדרך חיים", שבין השאר גם מכשירה ליצנים רפואיים, חושב שליצנים לא צריכים לעבוד קשה מדי. "אני אומר לליצנים - אתם לא במרכז הבמה. אם עבדתם קשה מידי, סימן שהצד השני היה פאסיבי וחלק מתהליך הריפוי הוא שהחולה יהיה אקטיבי. כי לאדם פאסיבי יש יותר סיכוי לדיכאון. הליצן צריך לתת לפעמים גם לצד השני להוביל".

כהן: "אני אף פעם לא באה עם תוכנית כי עם כל אחד אני יוצרת תקשורת שונה. אני עובדת, למשל, עם מפגרים קשים מאוד. אחת מהילדות הקטע שלי איתה הוא שאני נותנת לה משהו, היא זורקת אותו על הרצפה, אני מוחאת לה כפיים והיא מתגלגלת מצחוק. היא מחכה שאני אבוא כדי לזרוק משהו על הרצפה ולצחוק. יש לי גם בחור עיוור, סיעודי קשה מאוד. גיליתי כי צליל הצפצפה של ברווז האמבטיה נעים לו. כשהוא שומע את השיר שלי ויודע שעוד מעט אגיע אליו עם הברווז, הוא מחייך. תמיד זה יהיה משהו יחד".

שריקי: "חלק חשוב מהפעילות הוא ליצור קשר מחודש, שלא על בסיס המחלה, בין ההורים לילדים. כך, הליצנים שלנו עובדים גם עם הורים לפגים, שרגילים לטפל בהם כחולים מרגע לידתם. הליצן, בדרכו המיוחדת, מציע להם דרכים חדשות להתחבר לתינוק, אפילו גם כשהוא עדיין באינקובטור".

כחלק מעניין ה"לא הופעה", הליצן גם לא חייב בהכרח להיראות כמו ליצן. העיקר שיהיה מסומן כמי שעומד להשתטות. כהן: "הדמות עם החיוך המוגזם על הרקע הלבן היא פרשנות גרוטסקית וצרה. ליצן קלאסי צריך אף אדום, אפילו מצויר, ותו לא. זו המסכה הכי קטנה. אפילו אותו לא חייבים. צ'רלי צ'פלין היה ליצן בלי אף אדום".

גורדון: "אני מאמין מאוד באף אדום, הוא מסמל את הליצן, את הרשות שיש לו לעשות דברים שאנשים אחרים לא מרשים לעצמם לעשות. זו הדמות שקורים לה דברים מצחיקים ומוזרים ואחרים צוחקים. הליצן נותן שליטה, על-ידי כך שהוא משחק את החלש ואתה החזק, הוא הטיפש ואתה החכם. הוא משחק את חוסר השליטה ומחזק אצלך את תחושת השליטה והנורמליות".

כהן: "זו גם הסיבה שהליצן הרפואי לא חושש להפחיד ילדים גם שיש להם פחד מתחפושות ומליצנים. הוא לא מגיע מחופש מאוד".

גורדון: "בשונה מרוב הליצנים, אני בכלל לא חושב שהכרחי שהליצן הרפואי יהיה אמן מעולה. לכל אחד יש את הספונטניות, היצירתיות והשובבות שלו. ילדים נולדים עם היכולת למשחק תפקידים. הליצן רק צריך להיות מחובר לילד ולמבוגר שבו בו-זמנית".

לא רק לילד המאושפז

אם המפגש בין ליצן לילד עוד נראה סביר, מה לגבי מבוגרים? כהן: "למבוגר אני אעשה ראיון טלוויזיוני בג'יבריש עם מצלמה מפלסטיק. הופכים מחלקה לג'ונגל. לחוף ים. אפילו בבית לוינשטיין, שהוא מקום קשה מאוד, עשינו מצעד של כיסאות גלגלים עם משרוקיות, במטרה להזכיר להם שהם לא רק חולים. להביא אליהם עולם אחר.

"פרופ' פרידלנדר, מחלוצי הרופאים שעבדו עם ליצנים בבתי חולים, עשה מחקר על מטופלות פוריות, ומצא כי למטופלות שהיה איתן ליצן בחדר בעת החזרת העוברים המופרים לרחם, היה יותר סיכוי להיכנס להריון".

מלבד חולים צעירים ומבוגרים, הליצנות מתרחבת היום לטיפול בחוסים במוסדות שונים, כגון אוטיסטים, בעלי פיגור שכלי או קשישים סיעודיים. כהן: "עבדתי עם ילד שהלך ונסגר מהעולם. שנתיים לא הצלחתי להגיע אליו - להחליף איתו מילה או לקבל ממנו כל סוג של תגובה. אלא שפתאום אמרו לי שקצת לפני השעה שבה אני אמורה להגיע, הוא מתחיל לשיר את השיר שאני פותחת איתו את המפגשים, 'יש בי עוד כוח'. התחלתי לבכות, כי הבנתי שמשהו נקלט אצלו, שהוא מצפה לי".

מתנדבים או בתשלום

הליצנים אינם ממומנים על-ידי בתי החולים אלא על-ידי תרומות חיצוניות. ארגון רופאי חלום, למשל, ממומן על-ידי קרן מגי (פילנור), ונחשב לארגון מבוסס למדי המעסיק עשרות ליצנים. חלק מהליצנים מגייסים את התרומות לפעילותם בעצמם. אחרים מתנדבים. בתי ספר לליצנות צצים כפטריות אחר הגשם, ומכשירים יותר אנשים ממה שהשוק יכול היום להכיל.

קבוצת רופאי חלום הציעה לבתי החולים לאייש את המחלקות בליצנים מקצועיים באופן קבוע, אך בתמורה לכך דרשה כי לא יעבדו איתם שכם אל שכם גם מתנדבים. שריקי: "המקצוע הזה מתפתח לתחום טיפולי שדורש הכשרה רצינית. מתנדבים זה נהדר, אבל הרופאים והחולים מתבלבלים. אם אנחנו מגיעים ללמד אותם שאפשר לסמוך על הליצן, על נוכחותו ועל העבודה הטיפולית שהוא יודע לעשות, איך נוכל לעשות זאת כשעובד שם מתנדב, שלא עבר את אותה הכשרה ואין לו את אותה רמת מחויבות?".

כהן לא מאושרת מהבלעדיות שדורשים רופאי חלום בבתי החולים אליהם הם נכנסים: "בגלל הכניסה של רופאים חלום, נדרשתי להפסיק את העבודה בתל השומר ולנתק קשר שנוצר עם ילדים מסוימים לאורך שנה. איך תגיד לילד, ש'שמילבי' לא תבוא בגלל פוליטיקה?".

אולם, גם כהן מסכימה עם התפיסה העקרונית של רופאי חלום, כי ליצנים בתשלום ומתנדבים יתקשו לאייש את אותה המשבצת. זאת לעומת הגישה של ארגון שמחת הלב, שמאמין כי המקצוע צריך להיות בעיקר התנדבותי.

"עבודת הליצן הרפואי שוחקת מאוד" היא אומרת. "למתנדבים קשה להחזיק בה לאורך זמן והתחלופה לא מועילה לחולים. המתנדבים לעתים לוקחים על עצמם משימות טיפוליות שלא לפי כוחם. מה גם שלקח לנו שנים ללמד את הרופאים שאנחנו לא רק עושים רעש ובלגן, אלא באמת מועילים. זה מוניטין שקל מאוד להרוס. אני בעד מתנדבים, גם אני התנדבתי במשך שנה. אבל לא הייתי רוצה שהמקצוע יסתמך רק על זה".

גורדון חושב הפוך: "אני מאמין שליצנות רפואית היא דרך מצוינת של אדם לתרום לקהילה בדרך מיוחדת מאוד. זו הייתה גם הגישה של פאץ' אדמס, שאמר כי כל אחד צריך לשים על עצמו אף אדום וללכת לשמח אנשים. נכון, מתנדב לא עושה עבודה טיפולית כפי שעושה ליצן שעבר הכשרה עמוקה, אבל הוא גם לא מתיימר לכך. יש מקום גם לאלה וגם לאלה, אבל אני מחפש להכשיר דווקא אנשים שלא חיפשו עבודה או לבנות מקצוע. למתנדבים ברור שהם עושים תהליך שאינו טיפול, למרות שההומור תורם לטיפול".