"תוכנית ההלוואות של הבנק המרכזי האירופי תגרום לאסון"

ביום רביעי השיק הבנק המרכזי האירופי את הסבב השני בתוכנית ההלוואות ארוכת הטווח שלו שנועדה לעזור לבנקים להימנע מקריסה אפשרית מה שיכול להכניס את מערכת הבנקאות האירופית לסחרור. במסגרת המהלך, 800 בנקים ברחבי אירופה קיבלו הלוואות בסך של 529 מיליארד אירו לשלוש שנים בריבית של 1%. תוכנית ההלוואות הוכיחה את הצלחתה כפי שאפשר לראות מהירידה המתמשכת בתשואות על אגרות החוב של מספר מדינות: מי היום זוכר שעד לפני חודשים ספורים, התשואות על אגרות החוב של איטליה לעשר שנים כמעט הגיעו ל-8%?

מריו דרגי, היושב ראש של הבנק המרכזי האירופי, קיבל הרבה מחמאות מצד כלכלנים בעולם על המהלך הזה שהושק לראשונה בחודש דצמבר. אולם כעת, יש מי שחוששים שהמהלך הזה עלול להוביל לאסון עבור כלכלות אירופה, אם קובעי המדיניות ביבשת לא יצליחו להוציא אותה מהמשבר שנקלעה אליו עד למועד שבו הבנקים יצטרכו להחזיר את אותן הלוואות.

בעל טור כלכלי בעיתון הלונדוני ה"דיילי טלגרף" אמברוז איוון פריצ'ארד הבחין בכך שבסבב הראשון של ההלוואות, הבנקים הספרדים שקיבלו את ההלוואות הגדילו את אחזקתם באגרות חוב ממשלתיות ב-29% עד ל-230 מיליארד אירו, כך קרה גם באיטליה. פריצ'ארד טוען שאם חושבים על זה לרגע, עולה שהבנקים החלשים ביותר באירופה קנו אגרות חוב של המדינות החלשות ביותר בהיקפים שעולה על היקף הנכסים שיש להם. פריצ'ארד ציטט בטור שלו אמירה של כלכלן בבנק RBS שאמר שמדובר ב"מינוף המבוסס על סיכון ריבוני".

על פי ג'ון מארקמן, בעל טור באתר מרקט ווטש, מהלך שכזה מאוד בעייתי ויכולים להיות השלכות קשות על הכלכלה האירופית. בתמורה להלוואות, הבנקים צריכים לתת לבנק המרכזי ערבויות בהנחה משמעותית מהערך שלהן, מה שפוגע במאזנים של הבנקים. הבעיה עם המהלך הזה היא במידה והבנק יגיע למצב של חדלות פרעון הבנק המרכזי יקבל עדיפות בתשלום ההלוואה ואילו הנושים האחרים של הבנק, קרוב לוודאי, לא יקבלו כלום.

העזרה העקיפה שמספק הבנק המרכזי למדינות שעל סף פשיטת רגל יכולה להחמיר את המצב אם תוך 3 שנים המנהיגים של מדינות אירופה לא יצליחו ליישם תוכנית שתחזיר את הכלכלה האירופית למסלול תקין של צמיחה, ואנחנו עלולים למצוא את עצמנו בתחילתו של אפקט דומינו שיכול למוטט את כל מדינות אירופה, אפילו הכלכלות החזקות ביותר בגוש האירו, צרפת וגרמניה ייפגעו קשות ממנו.

מארקמן טוען שהצד החיובי של מהלך שכזה הוא זה שזה בעצם "מזימה להלבנת כספים" שעוקפת את האיסור על הבנק המרכזי להדפיס כסף, שכן הבנקים לווים כסף מהבנק המרכזי על מנת לקנות אגרות חוב ממשלתיות שהופכות להיות ערבויות מצד הבנקים על מנת לקבל עוד כספים מהבנק המרכזי האירופי. הבעיה עם מהלך שכזה אומר מארקמן, שהבנק המרכזי האירופי מאלץ את הבנקים לקחת חלק בקניית אגרות חוב של מדינות הנחשבות למסוכנות ובכך הופך את מצבם של הבנקים למסוכן הרבה יותר.

מארקמן טוען שבמקום זאת על הבנקים להזרים את הכספים שקיבלו מהבנק המרכזי למשקים המקומיים על מנת לעזור לצמיחה במדינות שלהם. על הבנקים לתת הלוואות ליזמים שמוכנים לפתוח עסקים חדשים וכך תוכל המדינה להגדיל את היקף המיסים שהיא לוקחת ובכך תוכל למצוא מקורות מימון חדשים לכיסוי החובות שלה. "לצערי, ההיסטוריה מלמדת אותנו שהבנקים לא מעריכים נכון את ההלוואות שהם מקבלים", כותב מארקמן בטור שלו. "הם מבזבזים את אותם כספים על בונוסים למנהלים שלהם, או על ידי מתן הלוואות "גרועות" וחלק מהכסף אפילו הולך לפוליטיקאים במדינות כחלק מעסקי שחיתות".

למרות הכל מארקמן מסיים את הטור שלו בנימה קצת יותר אופטימית, ואומר שכנראה לא נראה קריסה של המערכת הפיננסית בשנת 2012 הודות לתוכנית ההלוואות של הבנק המרכזי, אבל הוא דוחק במנהיגים שהגיע הזמן לקחת את המושכות לידיים ולהתחיל ליישם תוכניות שיעזרו לצמיחה באירופה לפני שיהיה מאוחר מדי.