צבי סטפק: מה צריך לעשות כדי להציל את קופות הגמל?

בשנים האחרונות תעשיית קופות הגמל היא בגדר של "מת מהלך". מי שאחראי לכך הוא משרד האוצר, שדאג לחיסכון הקצבתי - ובצדק - אבל באותה נשימה הרג את המסלול ההוני של קופות הגמל. התקנות החדשות להפחתת תקרת דמי הניהול הן כבר מהלך של מכת מוות מבחינת הענף. כל מי שעיניו בראשו מבין שכל ניסיונות ההחייאה שעשה הממונה על שוק ההון באוצר כשלו, ושהפתרון עובר דרך כמה מהלכים לטווח ארוך, שלא זה המקום לפרטם. בינתיים, כדי שהמפרפר יתעורר, יש צורך בכמה מכות חשמל מהירות, כשהזמן הוא פקטור קריטי. לפניכם שלוש הצעות לתיקונים שיש בהם כדי להציל את הענף.

1. לקבוע רצפת דמי ניהול

ראשית יש לקבוע שיעור רצפה של דמי ניהול במקביל לקביעת שיעור התקרה. לכאורה, זוהי הצעה שמחבלת בעיקרון של שוק חופשי, אבל מה שנכון עבור פרופסורים שתלושים מן המציאות, אינו נכון במקרה זה.

המציאות היא שהקבוצות החזקות במשק - הכוללות עובדי היי-טק המשתכרים היטב מחד, ועובדי איגודים מקצועיים ומונופולים מאידך - חזקות מחברות הביטוח, ובוודאי מבתי ההשקעות, ובפועל הן מסוגלות לקבוע, באמצעות כוחן, את הרצפה. ברגע שיורדת הרצפה לגוף גדול אחד, יורדת הרצפה לגוף גדול שני וכך הלאה.

התוצאה היא הרסנית: פעם אחת מבחינת ירידת דמי הניהול הממוצעים והנזקים העצומים שנגרמים בשל כך לגופים המנהלים את החיסכון הפנסיוני של העמיתים, ובשל הגדלת הריכוזיות של חברות הביטוח והפגיעה בתחרות. ופעם שנייה בשל פגיעה גדלה והולכת בלקוחות הקטנים, שנאלצים לסבסד יותר ויותר את הלקוחות החזקים.

הדוגמה הקיצונית ביותר לכך הייתה מכרז הפנסיה של עובדי צה"ל שבו זכתה אחת מחברות הביטוח בהציעה דמי ניהול שנתיים של 0.0018%. על כך יצא קצפו של משרד האוצר, מחשש שאת "מחיר ההתאבדות" הזה ישלמו הלקוחות הלא מאוגדים האחרים של חברת הביטוח.

מרגע שהרגולטור, יחד עם חברי הכנסת, התערבו - לדעתי, שלא לצורך - בשוק תחרותי, הם חייבים לקבוע רצפת דמי ניהול בדיוק כשם שהם קבעו תקרה. אם לא תיקבע רצפה לדמי הניהול, מה שיקרה הוא מאוד פשוט. גופים חזקים ששילמו עד היום, למשל, 0.5% דמי ניהול (הנחה של 75% מתקרת דמי הניהול הקודמת), ידרשו את אותו שיעור הנחה על התקרה החדשה, דהיינו דמי ניהול של כ-0.25% בלבד.

משמעות דרישה כזו היא שלילית ביותר לא רק מבחינת בתי ההשקעות אלא גם מבחינת העמיתים הלא מאוגדים, שבמצב כזה לא תהיה כל אפשרות להעניק להם הנחות כלשהן. כך, הפער בין החזקים לבין החלשים יגדל שוב, כשהאחרונים מסבסדים את הראשונים, ובגדול.

אי הנהגת רצפה גם תאפשר לחברות הביטוח לעשות סבסוד צולב בין כמה עסקים שיש להם, ברוח מכרז צה"ל, בעוד שבית השקעות, שיש לו רק את הרגל של הגמל, לא יוכל לעשות זאת.

קביעת רצפה, לעומת זאת, תאפשר לצמצם באופן מיידי את הפערים בין החלשים לבין החזקים ברוח המחאה החברתית, ותאפשר אולי לחברות המנהלות קופות גמל לתת ללקוחות פרטיים הנחות מתקרת דמי הניהול. חברי הכנסת נדרשים אם כן להחליט: על מי הם רוצים להגן? על החלשים או על החזקים? אי אפשר להגן על כולם.

כדי שהרצפה תהיה אפקטיבית היא צריכה לעמוד על 0.6% בשנה, מה שיקטין את הפער בין מי שמשלם את השיעור המירבי (1.1%), לבין אותם עמיתים חזקים שמשלמים את השיעור המינימלי, ל-0.5%, ברוח ההצעה ח"כ אמנון כהן.

2. לחדש את החיסכון ההוני

עד שנת 2005 מותר היה לכל אדם לחסוך כספים בקופת גמל, ליהנות מהטבות מס ולמשוך אותם כשהם פטורים ממס לאחר 15 שנים. מאז 2005 נשללה אפשרות זו מן הציבור. מדינת ישראל החליטה שכולם יחסכו אך ורק לגיל פרישה, ואז יקבלו את הכספים בדרך של קצבה חודשית, כאשר את קצבת המטרה הוגדרה כ-4,000 שקל בחודש.

אם הממונה על שוק ההון באוצר רוצה באמת להחיות את קופות הגמל, עליו לאפשר לכל אזרח לחסוך, או בקופת גמל או בקרן פנסיה, ובלבד שחלק ההפקדה הראשון יממן את הפנסיה החודשית, ואת החיסכון האחר ניתן יהיה למשוך כסכום חד פעמי (הוני) לאחר 15 שנה. גם את החיסכון בקרנות ההשתלמות ניתן להגדיל ע"י מתן הרשאה להפקיד שם, גם למי שמנוע מכך כיום.

3. להקל בדרישות הרגולציה

אם הממונה על שוק ההון אכן רציני בכוונותיו להקל בעלויות הרגולציה, ובינתיים זה ממש לא נראה כך, הנה שתי הצעות.

משלוח דוחות לעמיתים: בעידן האינטרנטי, שבו ניתן להתעדכן בכל רגע נתון במצב החיסכון בגמל באמצעות אתרי האינטרנט של בית ההשקעות, הדרישה לדיוור רבעוני ושנתי היא כמעט אנכרוניסטית, ועלויותיה כבדות ומיותרות. ניתן להסתפק במשלוח דוח אחת לשנה (כמו בעבר), הפעם באמצעות הדואר האלקטרוני.

הון עצמי: באחרונה הותקנו תקנות שמחייבות חברה לקופות גמל בהון עצמי מינימלי של 10 מיליון שקל, וככל שהסכום שהיא מנהלת גדול יותר, כך גדלות דרישות ההון העצמי עד לכ-50 מיליון שקל. את הדרישות הללו צריך להקטין באופן משמעותי. יש לזכור, שלהבדיל מבנקים או חברות ביטוח, בקופות גמל כספי העמיתים אינם מצויים אצל החברה המנהלת. הכסף יושבים בחשבונות בבנקים והגוף המנהל רק מבצע השקעות ונותנת שירות לחוסכים. אין לו סיכון דומה לבנק שבגינו נדרש הון עצמי גבוה, ולכיסוי הסיכון התפעולי יש ביטוח בסכום ניכר.

*** הכותב הוא מבעלי השליטה בבית ההשקעות מיטב, ומכהן בו כיו"ר