תיבת הפנדורה האירנית

די ברור מדוע נשיא ארה"ב, ברק אובמה, יעשה מה שרק אפשר כדי לדחות, אם לא למנוע, התקפה אמריקנית או ישראלית על איראן.

ההסתבכויות בעיראק ובאפגניסטאן הוכיחו, שוב, שקל להכריז מלחמה; הרבה יותר קשה לדעת מתי וכיצד יוצאים ממנה, גם אם המהלך הראשון והיחיד שמתוכנן בה הוא הפצצות מהאוויר בלבד.

אובמה מבין גם, שדקות ספורות לאחר שהפצצות חודרות הבונקרים הראשונות יבקיעו דרכן בשכבות הבטון המזוין במתקן פורדו, מתחת לצלע הר ליד העיר קום, תתחיל הספירה לאחור לקראת משבר כלכלי גלובלי: מחירי הנפט יזנקו; המחיר לגלון בנזין בארה"ב יעבור בנקל את הרף המפחיד של חמישה דולר, הבורסות יתחילו לצלול, הצמיחה במשק האמריקני תלך בעקבותיהן ועימה, קרוב לוודאי, גם סיכויי אובמה לחזור לבית הלבן ב-2013.

הנשיא יודע גם שתיבת הפנדורה האיראנית תיפתח בעקבות התקפה אמריקנית ו/או ישראלית ומלאכי החבלה שבה יצאו לקמפיין הנקמה הגדולה - חוליות מיקוש יסגרו את מצרי הורמוז, סירות נפץ ינסו להיצמד לדפנות של ספינות אמריקניות במפרץ הפרסי, טילי חיזבאללה וחמאס יומטרו על ישראל, מהלומות יונחתו על כוחות ארה"ב באפגניסטאן, מכוניות תופת יתפוצצו באירופה, אם לא בניו-יורק או בוושינגטון.

מעל לכל, אובמה משוכנע, שהתקפה רק תדחה את התכנית הגרעינית של איראן, לא תעקר אותה.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מצפה לשמוע את התחזיות הקודרות האלה בפגישתו עם אובמה, מחר בבית הלבן. יועצי רה"מ בוודאי יידעו אותו להתבטאות של פקיד ממשל, שצוטט אתמול בעילום שם ב"וושינגטון פוסט": "אנו מנסים להקשות ככל האפשר על החלטתה של ישראל לתקוף את איראן".

רה"מ גם מצפה לשמוע מה תהיה החלופה שיציע אובמה לפעולה ישראלית: מהלומה אמריקנית על נאטאנז ופורדו? מתי? מה יהיו הפרמטרים שלה? מה יהיה הקו האדום של אובמה?

הבעיה הגדולה של הנשיא היא, שנבואות השחור שלו עלולות להרשים את אורחו יותר מהחלופה המוצעת. נתניהו עלול להגיע למסקנה, ואולי כבר הגיע אליה, שהבית הלבן כלל לא מתכנן לנקוט פעולה צבאית נגד איראן, שמשבר כלכלי חדש מפחיד את הממשל יותר מאיראן גרעינית.

רה"מ עלול להשתכנע, שההצהרות התקיפות של ארה"ב נגד טהראן הן רק ניסיון להרוויח זמן ולבלום את ישראל, שהנשיא מעדיף לרסן את איראן לאחר שתשיג את הפצצה ולא לתקוף אותה עתה במאמץ למנוע את השגתה. לכן, ישראל צריכה לדאוג לעצמה. אין אין אני לי מי לי, ויפה שעה אחת קודם.

האם זו פרשנות שגויה? תורם דמוקרטי יהודי עשיר שמכיר את הנשיא, אמר ל"גלובס", שצריך להתייחס להצהרות אובמה כפשוטן: כל האופציות על השולחן, לרבות אופציה צבאית. הממשל אינו מתכוון להתיר לאיראן ליצר את הפצצה הגרעינית הראשונה ואם יהיה צורך בפעולה צבאית, זו תהיה האופציה שתיושם. שאלתי את המקור מדוע בעצם צריך רה"מ לסמוך על הבטחה של אובמה בסוגיה קיומית כזו?

תשובתו: "יש הרבה סיבות, אבל הסיבה העיקרית שמאפשרת לי לישון בשקט היא, שהתקפה איראנית גרעינית על ישראל, חס ושלום, תהיה כתם שחור נצחי על הרקורד ההיסטורי של אובמה. כל שאר הישגיו ייתגמדו. הוא ייכנס להיסטוריה כנשיא שסלל את הדרך לשואה שניה, והוא לעולם ייתן שיקרה דבר כזה.

ועם זאת, אנו שומעים עתה שהבית הלבן דחה דרישה ישראלית, שאיראן תפסיק לאלתר את כל פעילות העשרת האוראניום במתקניה ושמשקיפי או"ם יוודאו זאת, לפני תחילת מו"מ מתוכנן בין איראן למדינות מערביות. הממשל טוען, שטהראן לא תסכים לעולם להשעיה כללית של פעילות זו והתעקשות על כך תמיט כליה על המו"מ טרם פתיחתו. פקידי ממשל אומרים, שהבית הלבן יוסיף לדבוק במדיניותו העכשווית: סנקציות ופעולה צבאית רק כמוצא אחרון.

האם הישענות על מצפונו של אובמה מתיישבת עם החלטתו לדחות את הדרישה הישראלית? הצרימה הזו שופכת אור על הקושי המולד במאמצי הממשל ליצור סינכרוניזציה בין ישראל לארה"ב בסוגיית איראן. בהנחה שהנשיא אינו "מבלף" (כלשונו) לגבי נכונותו לנקוט אופציה צבאית כשייכלו כל הקיצים, המטרה האסטרטגית של שתי המדינות זהה: שלילת יכולתה של איראן לייצר ולו רק פצצה גרעינית אחת.

הטקטיקה ולוחות הזמנים שונים. שעון החול של ישראל מהיר יותר מזה של ארה"ב. סף האימה הישראלי, תולדת פוגרומים והרג ושואה, נמוך בהרבה מזה של האמריקנים המוגנים. מבחינת ישראל, נקודת האל-חזור באיראן תהיה כניסתה ל"אזור חסינות", עמיד להפצצות, שבו יוכלו האיראנים להמשיך ולפתח נשק גרעיני באין מפריע. מבחינת ארה"ב, הקו האדום יהיה החלטה בפועל של האיתאללות לייצר פצצה כזו.

אובמה יצטרך, אפוא, ללכת על חבל דק מאוד בשיחתו עם נתניהו. מצד אחד, הוא ידגיש את ההשלכות הכלכליות שעלולות לעורר זעם בינלאומי על ישראל, את הסיכונים בהתקפה פזיזה, שלא תותיר מספיק זמן למיצוי הסנקציות הבינלאומיות על איראן ושתחזק את משטר האייתאללות מבית. הנשיא משוכנע, שהסנקציות נושכות בבשר החי של איראן. הוא גם מאמין, בניגוד לדעת נתניהו, שמקבלי ההחלטות באיראן רציונליים.

אבל, בה בעת, אובמה ייצטרך לשכנע את אורחו, שבשעת מבחן, אם וכאשר האיראנים יחצו את הקו האדום האמריקני, ארה"ב תהיה מוכנה לנקוט פעולה צבאית, למרות סלידתו הידועה של הנשיא ממלחמות, למרות ההשלכות הכלכליות הקשות, למרות האפשרות שהסתבכות במערכה - למשל הפלת מטוסים אמריקניים ונפילת טייסים בשבי - תהיה עלולה לגרום לתבוסתו בבחירות הקרובות. אובמה ירחיב את הדיבור על מחויבותו לבטחון ישראל. הוא נועץ לפחות בשני פעילים בולטים בממסד היהודי כיצד לשכנע את נתניהו בכנות כוונותיו.

האם נתניהו יקנה זאת? האם הוא יהיה מוכן להפקיד את גורל ישראל בידי נשיא שאת יכולתו האינטלקטואלית הוא מעריך, אבל את חוט השדרה שלו ואת השקפת עולמו לא כך? ההערכה העדכנית ביותר גורסת, שהפסגה תסתיים בלי הסכמה. נתניהו שואב עידוד רב מהתייצבות אחידה של הקונגרס מאחוריו, דמוקרטים כרפובליקנים.

תמיכה כזו בשנת בחירות, שבה יחסי ישראל - ארה"ב משמשים מכשיר בידי הרפובליקנים לניגוח הנשיא, תחזק את ידי רה"מ לומר לאובמה שרק ישראל יכולה להיות אחראית לעצם קיומה. עוזר בכיר של מחוקק המצוי בענייני ישראל אמר לי בסוף השבוע: "צפה לסחר סוסים בפגישת אובמה - נתניהו, אבל בכלל לא בטוח שסוסים יחליפו שם ידיים. לא נראה לי שראש הממשלה שלכם יקנה את סוסי אובמה, ולהיפך".