היום שאחרי הפצצה

כתבים מדיניים ישראלים, אשר התלוו לבנימין ושרה נתניהו לוושינגטון השבוע, מצאו את עצמם ביום ב' מול פקידים אמריקאים אשר ניסו להסביר להם מה המשמעות שיש למלחמה עם אירן עבור ישראלים.

אם להבין את מה שחלקם תיארו, הממשל האמריקאי צופה קריסה של כלכלת ישראל, מיתון, ומעין משבר פיננסי אשר ישתלב במשבר כלכלי עולמי.

קצת מוזר שעיתונאים ישראלים צריכים את הדרבון של זרים כדי לשאול שאלות קשות על ההשלכות על המשק המקומי של החלטה מדינית ישראלית. קצת יותר מוזר הוא שאיש מהם לא מצא לנכון לשאול, לא את נציגי ארה"ב ולא את אנשי נתניהו, האם ארה"ב מתחייבת לסייע בכל דרך לישראל אם עם המתקפה על אירן תוליד מלחמה מתמשכת, או אם יהיו התפתחויות לא צפויות.

האם בנימין נתניהו יכול להיות בטוח שארה"ב תתייצב בכל כוחה מול קהילה בינלאומית אשר תראה בישראל אחראית בלעדית לכישלון המאמצים לבודד את אירן, ולחסר היציבות שישרור באזור? האם הממשל יראה לנכון לצאת להגנת מנהיגות ישראלית אשר תואשם בעלייה במחירי הנפט, גידול באבטלה ונסיגה למיתון מתמשך? האם ממשלת ישראל מוכנה לקחת על עצמה את הסכנה של גל אנטישמי אשר יראה ביהודים את מתכנני עידן של אלימות ופורענות?

במקום שאלות אלה, מה שהציבור הישראלי קיבל, ובהדגשה גדולה, היה תיאורו של נאום נתניהו בוועידת אייפק בוושינגטון. ציטוטים על ברווזים גרעינים, ספירה של מספר הפעמים בהן הנאום של ראש הממשלה הופסק על ידי מחיאות כפיים מתמשכות, והתייחסות ל"קול היהודי "המאוד חשוב בבחירות הקרובות", זה בערך התמהיל שקבלנו מכתבינו האמיצים אשר בוושינגטון.

איש מהם לא טרח לבחון עד כמה ה"קול היהודי המאד משפיע" הוא באמת משפיע, ועד כמה אייפק אותו ארגון של יהודים שמרנים ואוונגלסטים אמריקאים אכן יכול לדבר בשמם של היהודים. אילו היו טורחים כתבינו לבדוק את מה שנכתב בימים אלה בעיתונות האמריקאית הם וודאי שמים לב לדיון מתמשך בשאלה אחת גורלית.

האם הפוליטיקה האמריקאית עומדת בפני עלייתה לשלטון לתקופה מאד ממשוכת של קואליציה חדשה של "ליברלים", או "סמולנים" בעגה של הטוקבקיסט הישראלי המצוי - ובני מיעוטים.

איש מאותה קואליציה לא נאם בפני אותם יהודים שבאו לכינוס של אייפאק. הם לא הוזמנו, וכנראה לא גם ביקשו הזמנה. גם אם לא נאמר דבר עד היום בעניין זה, ברור שסוג הפוליטיקה והאידיאולוגיה שהממסד היהודי בארה"ב מייצג מנוגד לסדר היום של הקואליציה החדשה. הנקודה החשובה היא שזו הקואליציה אשר אמורה להבטיח את ניצחונו של ברק אובמה בנובמבר הקרוב, ובעיניה, מתקפה ישראלית על אירן לא רק שאינה רצויה, היא גם מעשה נעדר כל לגיטימיות.

ברק אובמה יכול לנסות לתמרן בין כוחות שונים, ולגשר בין האינטרסים של יהודים אמריקאים תומכי נתניהו, לבין אלה של הקואליציה הליברלית שמאחוריו. אך אם יאלץ לבחור צד, ואם ידחפו אותו להפיל את אשמה על צרותיו של המשק העולמי, ברור מי יעמוד מבחינתו על כסא הנאשם.

על כל אלה, קרוב לודאי, לא נקרא בימים הקרובים. אל דאגה, במקום זאת נקבל תאורים מאלפים על מצב הרוח של הזוג נתניהו, בדרכם חזרה לישראל.