מי הדליף מדוח המבקר?

שלשום (א'), בשעה ארבע אחר-הצהריים, הועברה טיוטת דוח מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, ב"פרשת הרפז" למבוקרים. 10 דקות אחרי כן פרץ מבול המידע והציטוטים, שהלכו והתעצמו מרגע לרגע, ברדיו, בטלוויזיה, באתרי החדשות ובעיתונים.

"מבקר המדינה קובע בטיוטת הדוח כי...", "המבקר לינדנשטראוס כותב...", "מתוך טיוטת הדוח..." - הכול נחשף, השורה הראשונה והשורה האחרונה, תמלילי שיחות שהיו, תמלילי שיחות שנמחקו, וגם המילים המפורשות שבהן משתמש המבקר בטיוטה, כולל תיאורי מלחמה ציוריים וקשים על מערכות היחסים המעוותות והחולניות בצמרת הביטחונית.

אין ספק - מדובר באחד היהלומים האחרונים לכתר המבקר, המסיים את תפקידו ביוני השנה.

אלא שחוק מבקר המדינה קובע, בפרק השישי הנקרא "הוראות שונות", כי חל איסור מלא על פרסום דוח, או חוות-דעת, או כל דבר שהכין המבקר כמו טיוטת דוח, בטרם מועד הפרסום הרשמי על-ידי המבקר.

יותר מזה, בהודעת דובר משרד המבקר, שהופצה בשעות שליחת הטיוטות למבוקרים, נכתב במילים מודגשות כי "על-פי חוק מבקר המדינה התשי"ח-1958 (נוסח משולב), חל איסור מלא על פרסום טיוטת הדוח".

האיסור כולל את מי שרואה, את מי שמקבל, את מי שמדבר ואת מי שמפרסם. מדובר בעבירה פלילית שעל-פי החוק דינה שנת מאסר או קנס.

במילים אחרות, מאז מיום ראשון אחר-הצהריים מתבצעת כאן הפרה סיטונאית של החוק, כאשר פרטים של מסמך שחל עליו חיסיון על-פי דין, התפרסם, מתפרסם, ופרטיו - בלי ספק - עוד ימשיכו להיחשף ולהתפרסם עוד ועוד.

אמון על החוק

מי שיכול היה למסור את המידע הוא מי ששזף עיניו בטיוטה. המבוקרים - שר הביטחון אהוד ברק, הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, עוזרו דאז אל"מ ארז וינר ובועז הרפז. כמו כן קיבלו את טיוטת הדוח הרמטכ"ל בני גנץ, היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, והפרקליט הצבאי הראשי דני עפרוני. עוד מכירים את הדוח - בכירי משרד מבקר המדינה והחטיבה הביטחונית שלו.

אפשר שלא הגיוני לצפות כי חומר נפץ פוליטי, ביטחוני, אישי ותקשורתי שכזה יישמר בחיסיון. אפשר שזה ממש לא אנושי לדרוש את זה. אפשר שמדינה דמוקרטית, עם עיתונות כמה שיותר חופשית, לא יכולה להרשות לעצמה סוג כזה של סודיות, שאין בה סכנה ביטחונית לחיי אדם וגם לא לכבודו (אפשר גם שכעיתונאים אנחנו, בשורות הללו, כורתים את הגזע שעליון אנחנו עומדים...). אבל חוק זה חוק. חוק זה לא משהו שכאשר בא למישהו לרצות לאכוף אותו - הוא עושה את זה, וכשנוח לו או מתאים לצרכיו - הוא לא עושה את זה.

מי שאמור לשמור על חוק מבקר המדינה הוא קודם כול מבקר המדינה. המבקר הוא האמון על החוק. לצדו גם היועץ המשפטי לממשלה וינשטיין. אם החוק לא סביר, או כבר לא סביר - יואילו אלה להוציא אותו מספר החוקים.

ואם לא - נראה את מבקר המדינה, באקט פרידה אחרון, פונה ליועץ המשפטי לממשלה או למפכ"ל המשטרה ודורש פתיחת חקירה.