רומני קרטע לניצחון באוהיו, הישג שעשוי להציבו מול אובמה

הפריימריז של המפלגה הרפובליקנית בעשר מדינות - מקבץ שידוע כ"סופר טיוזדיי" - הסתיימו לפנות בוקר (ד') באכזבה מרה למיט רומני, המתמודד המוביל במירוץ למועמדות המפלגה. הוא ניצח אמנם בחמש מדינות, לרבות אוהיו, שזכיה בה נחשבת הכרחית כדי לזכות במועמדות, אבל ריק סנטורום, המתמודד הקתולי האדוק, צבר מספיק הישגים שיאפשרו לו להישאר במירוץ ולעשות מה שהוא מיטיב לעשות: לזנב ברומני ללא רחמים.

השורה התחתונה: בשלב זה של המירוץ, אחרי "סופר טיוזדיי", מתבלט בדרך כלל המתמודד שהמפלגה מתלכדת סביבו, לפי הניסיון שצבר במשך דורות. אך לא הפעם. רומני הוכיח שוב, בפעם המי יודע כמה, שהוא מתמודד חלש שאינו מצליח להתחבר עם הבוחרים; פוליטיקאי עצי, שנותן לקהליו להרגיש שבעצם אין לו חשק להיות עימם, שכל ההתרועעות הזו עם ההמונים, כל לחיצות הידיים והנשיקות לתינוקות ורודים לזרא הן לו. המשמעות היא, שהקזת הדם התוך-רפובליקנית תימשך עוד זמן רב. במקום להתלכד סביב מועמד פופולרי ולהתארגן לקמפיין מכריע נגד ברק אובמה, יספקו המועמדים הרפובליקניים עוד כותרות עסיסיות על השמצות הדדיות בסבבי הפריימריז הבאים. זה עלול להימשך עוד חודשים. והדמוקרטים עומדים בצעד ומוחאים כפיים.

בארבע מתוך חמש המדינות שבהן זכה רומני, הניצחון היה חד-משמעי. אלה היו נצחונות פחות או יותר חזויים. הוא ניצח במסצ'וסטס, שבה שימש בעבר כמושל, ובוורמונט השכנה, שנחשבת החצר האחורית של מסצ'וסטס וממילא כמעט מדינת בית. הוא זכה גם בווירג'יניה, במידה רבה מפני שהוא רץ שם רק נגד רון פול, המתמודד הליברטאריאני, שלא יזכה מעולם במועמדות. שני המתמודדים האחרים, סאנטורום וניוט גינגריץ', לא התמודדו שם בגלל משוכות ביורוקרטיות. ורומני ניצח גם באיידאהו, בצפון מערב ארה"ב.

סאנטורום רשם נצחונות החלטיים בשלוש מדינות: אוקלהומה, דקוטה-הצפונית וטנסי. בשתי מדינות נוספות, וואיומינג ואלסקה, ייוודעו התוצאות רק בהמשך היום בגלל הפרשי השעות.

אבל באוהיו הצליח רומני להדוף את סנטורום רק בקושי. הוא צלע בכבדות לניצחון דחוק וגבר על יריבו בהפרש של אחוז, 38% מול 37%, כלומר פחות מ-5000 קולות. כמעט פוטו פיניש. מבחינת סנטורום, זה הישג גדול: הוא יוכל לטעון, ובצדק, שפנקסי הצ'קים שלא נגמרים של רומני לא הצליחו להכניע אותו. דוד סנטורום מול גוליית רומני. סנטורום אף יוכל לומר שעמדותיו הקיצוניות כלפי הפלות (הוא מתנגד להפלות, נקודה. אפילו במקרי אונס או גילוי עריות) ושימוש באמצי מניעה (הוא נגד) אולי אינן קיצוניות כל כך. עובדה. פלח גדול מתושבי אוהאיו, כמעט זהה בגודלו לזה של מצביעי רומני, בחר בו.

גם גינגריץ' הצליח להישאר בזירה, לאחר שגבר בהפרש גדול על יריביו במדינת הבית שלו, ג'ורג'יה. למרות שסיכויו לזכות במועמדות מפלגתו שואפים עתה לאפס, הוא עדיין מושך קולות של ימנים קיצוניים שהיו מצביעים בעד סנטורום.

מכל האמור לעיל אין להבין שנצחונו של ברק אובמה בנובמבר 2012 מובטח. כלל לא. באופן מסורתי, בשלב הסופי, בבחירות לנשיאות, נהנה כל מועמד מתמיכה של כ-47% מקולות הבוחרים. המאבק הוא על האחוזים הבודדים, המתנדדים. אם אכן ימצא רומני עצמו בשלב הגמר, בזירה מול אובמה, הוא צפוי לקבל את קולותיהם של רוב הבוחרים שהצביעו בעד סנטורום או גינגריץ' (ואפילו רון פול) בבחירות המקדימות. לא שהם שמשתגעים אחרי רומני (הסקרים הראו שהוא מעצבן אותם) אבל את אובמה הם שנואים יותר. לכך צריך להוסיף את הסיכוי לגידול באבטלה ואולי אפילו ירידת הצמיחה בגלל המחירים המאמירים של דלקים. אם המזה"ת יתלקח, נאמר בגלל התקפה על איראן, מחיר גלון דלק (כארבעה ליטר) לצרכן יעבור את הרף המפחיד של חמישה דולר ואין ספק שהדבר יזעזע את המשק.

רומני השתדל להציג פנם מחייכות בנאום הניצחון שלו באוהאיו: "זכינו במערב (איידאהו), במערב התיכון (אוהיו) והדרום (וירג'יניה) ואני מוכן לנצחונות נוספים ברחבי ארה"ב".

אבל בהודאה שכמתמודד הוא לא היה מושלם אמר רומני: "הקשבתי, ולמדתי. אני מקווה להיות מועמד טוב יותר בעתיד".