ג'אבל דרוז

נבחרי הציבור הדרוזים לא ידעו את נפשם. "אל תתגרו בנו", הזהיר ח"כ מגלי והבה (העבודה). "במדינה הזאת לימדו אותנו קודם לפרוץ על אחריותנו, ואחר-כך בואו נסדר. פשוט מאוד, איוב יעלה על הטרקטור, אני אשב בצד, חמד עמאר (חבר כנסת מטעם ישראל ביתנו) ישב בצד השני, ואנחנו נכסה את הכביש... אם צריך לשנות את השמות שלנו ליענקל'ה ולמשה במקום עלי וסלימן, אז נעשה זאת. אבל תבינו, לא ניתן לאפליה גזענית להימשך פה".

איוב, הלא הוא סגן השר לפיתוח הנגב והגליל איוב קרא (ליכוד), הוסיף מטעמים משלו: "זה מה שיקרה, ואני מודיע את זה בריש גלי. המציאות והטבע לא יותר חשובים מאזרחי דלית אל כרמל, שיגידו מה שהם רוצים. לא יהיה כביש עוקף. פשוט לא יהיה".

מה הרתיח כל-כך את סגן השר קרא ואת חברי הכנסת ואת נציגי הדרוזים בדיון שנערך בוועדת הפנים בסוף ינואר? מהו אותו כביש עוקף שעליו נאמר בנחרצות "לא יהיה"? התשובה מגלמת בתוכה מחלוקת נפיצה במיוחד בין הדרוזים בכרמל לבין רשויות התכנון והמקרקעין. מחלוקת שבצדה האחד עבירות בנייה חמורות, בצדה השני האשמות על אפליה, וביניהם היער בכרמל, שעדיין מלקק את פצעי השריפה הגדולה ועכשיו מאוים במפגע סביבתי חדש.

המפגע המדובר נוגע לקטע שנכנס אל תוך פארק הכרמל, בין עין חוד בקצה כביש 7111 ועד לדלית אל-כרמל. ממערב לגבול השטח המוניציפלי של דליית אל כרמל מצוי "שטח גלילי", דהיינו שטח שאינו שייך לשום רשות מקומית ומצוי באחריות המחוז. בתוך השטח הזה, המוגדר כשטח יער וחקלאות, היה שביל עפר באורך של כשני קילומטרים. בקיץ 2010, לפני השריפה, ללא היתר בנייה ובניגוד לחוק, החלו בני העדה הדרוזית בכרמל לסלול כביש בדרך העפר הזו, המגיע עד לשטח פארק הכרמל.

משני צידי הכביש הבלתי חוקי נעשו עבודות קרקע גדולות: חציבות, פריצת דרכים חדשות, יישור הקרקע ובניית מסלעות ענק, מבנים וסככות, ואפילו אתרים דתיים. כל אלה - סימנים מובהקים להכשרת קרקעות למגורים - נעשו בניגוד לחוק, לעין כל ולאור היום (נקודה חשובה, שעוד ניגע בה בהמשך).

אחרי שהשטח הגלילי נכבש, נותר עוד קטע של דרך עפר באורך 1.2 קילומטרים. השטח הזה מצוי בתוך פארק הכרמל. הדרוזים רוצים להפוך את דרך העפר הזו לכביש אספלט החוצה את פארק הכרמל ומתחבר לקצה כביש 7111 ליד עין חוד. הדבר הזה יהפוך את 7111 מכביש נוף לכביש אזורי רחב, שיאפשר תנועה מסיבית מדליה ועוספיה לכביש 4. הדבר הזה, מקווים במגזר, ייתר או לפחות יעכב את תוכנית הכביש העוקף, אותו כביש שסגן השר קרא והח"כים הדרוזים יצאו בקצף נגדו, משום שביצועו כרוך בהפקעות קרקע מהקהילה הדרוזית. מעבר לכך, עברייני הבנייה שהכינו את הקרקע לבתים בתוך השטח הגלילי, כנראה כבר לא יכולים לחכות, כי הם צריכים כביש גישה לבתים החדשים, שנבנים ללא היתר. מה שנקרא, יוצרים מציאות בשטח.

הצד הדרוזי: רק ליהודים מותר?

כדי להבין את הצד של הקהילה הדרוזית במחלוקת הזו, צריך לחזור אחורה אל ימי קום המדינה ואל הפקעות הקרקעות הגדולות שבוצעו בה על חשבון ערביי ישראל, בהם גם הבדואים והדרוזים. ספק אם הפצע יתאחה אי-פעם. הוא בוודאי לא יגליד כל עוד יימשך הקיפוח - והקיפוח הזה קיים ומקומם - בתוכניות מתאר ובהקצאות קרקע לצורכי ההתפתחות הטבעית.

 22

לדרוזים יש טענה מנצחת לשיטתם: מדוע מותר לדרוש ויתור על פארק ועל עצים לטובת העיר החרדית אלעד, אבל להם לא נותנים להתרחב על קרקעותיהם הפרטיות, המצויות בשטחים שהוכרזו כגן לאומי, כלומר פארק ציבורי שבו אסור לגעת או לבנות.

זו טענה ראויה, אבל תחושת הקיפוח המוצדקת יצרה תגובת נגד, המקשה על הפיתוח: אנשי המגזר הערבי, ובעיקר הדרוזים, מתנגדים בכל תוקף לתהליכי תכנון שגרתיים, שמצריכים שימוש בחלק מהקרקע הפרטית לצורכי ציבור. כל ניסיון תכנוני כזה גורם למלחמת עולם. וכך, עמדת הדרוזים, מתוך אותו קשר לאדמה, היא כזו: אם אתם רוצים לבנות מתנ"ס או גן ילדים בדליית אל כרמל או בעוספיה, תעשו את זה על אדמות מדינה ולא על-ידי הפקעה של אדמה פרטית שלנו. הפיצוי הכספי אינו משנה לנו, הם אומרים, מבחינתנו מה שחשוב זו רק האדמה.

הבעיה היא שאין שם אדמות מדינה מתאימות, והתכנון תקוע, בין היתר מפני שהדרוזים מתעקשים על המשך בניית צמודי קרקע רחבי ידיים, על-פי מסורת הבנייה שלהם, והמחסור גובר והולך.

במגזר היהודי, קרקעות לצורכי כבישים, תשתיות ובנייה מופקעות מהבעלים על-פי פקודת הדרכים, וניתן בגינן פיצוי לפי הערכת שמאי. בנוגע למיעוטים - אולי מתוך תחושת אשמה נסתרת - הונהגה מדיניות מעט שונה: בהפקעות לפרויקטים חשובים אפשר לבצע עסקות של החלפת קרקע בקרקע אחרת, קרובה, באותה איכות. דונם תמורת דונם.

המדיניות השקטה הזו קיבלה גושפנקא בתהליך תכנון כביש 6 ובהפקעת הקרקעות שבוצעה לצורכי הקמתו. בעלי קרקע יהודים לאורך הציר קיבלו פיצוי כספי לפי שומה. בעלי קרקע דרוזים וערבים קיבלו דונם תמורת דונם זהה בשוויו.

בתהליך הקמת צינור הגז הטבעי, בקטע שהופקע מאדמות דרוזים, התרחש הפיצוץ. אחרי משא ומתן ארוך ועיכוב של שנתיים בהנחת הצינור, ובעקבות הוראה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, התחילו העבודות גם בקטע של אדמות דרוזים. ההפגנות הגדולות לא איחרו לבוא. במאי 2010 התאספו אנשי הקהילה ליד יקנעם ובאזור רכס הכרמל, הפגינו, התפרעו, ואף עלו על אחד הטרקטורים, הוציאו את הנהג מתוכו ודרדרו את הטרקטור מהשטח. שבעה שוטרים נפצעו; סגן מפקד מרחב החוף, ניצב משנה בועז גולדברג, היה קורבן לניסיון דריסה. נתניהו היה כמובן הראשון שזיהה את גודל האירוע - והתקפל. הוא הורה לערוך עם בני העדה הדרוזית הסכמים של דונם כנגד דונם.

המלחמה הנוכחית החלה ביוזמה שעל-פניה ניתן היה לצפות מהקהילה הדרוזית לברך עליה. פקקי הבוקר בעיר הכרמל (השם המשותף לדליית אל-כרמל ולעוספייה) הם בלתי נסבלים ולכן המדינה הגתה כבר ב-1974 תוכנית לבנות כביש עוקף לכפרים הדרוזים, שישפר את החיבור בין עיר הכרמל לחיפה ולכיוון אליקים. התגובה המיידית של הדרוזים אז הייתה בניית עשרות בתים, ללא היתר, בדיוק על הנתיב המתוכנן של הכביש העוקף, והתוכנית ירדה מהפרק בגלל החשש מעימותים אלימים בהליך ההפקעות.

ב-2010, לפני השריפה הגדולה, הוכרזה בוועדה המחוזית חיפה תוכנית חדשה לכביש עוקף כפרים. על מנת לא להיתקל בבעיית הפקעות עם הדרוזים, וכדי להפיג את התנגדויות הירוקים, הוא מתוכנן עם מינימום מעבר בפארק הכרמל ועם מרכיב מינהור גדול, בעיקר באזור עוספיה, מה שמייקר בהרבה את הביצוע. ההערכה כרגע מדברת על 210 מיליון שקלים. קידום התוכנית ממתין ומותנה בהסכמתם של הדרוזים. אבל הם לא מעוניינים, בלשון המעטה, בכביש העוקף. במקום זאת, הם אומרים, תנו לנו לסיים את הכביש שכבר התחלנו - זו זכותנו.

התסכול הזה בא לידי ביטוי גם באותה ישיבה סוערת בכנסת, לא רק בדבריהם החמורים של סגן השר קרא ושל חבר הכנסת והבה, אלא גם של ראשי הרשויות הדרוזיות עצמם: "אם בדליית אל כרמל היו יושבים אנשים שהיו קוראים להם משה ואלון, הכביש היה פתוח לפני 50 שנה", אמר בתקיפות ראש מועצת דליית אל כרמל, כרמל נסראלדין, ועמיתו כרמל מקלדה החרה-החזיק אחריו: "השכנים שלנו, מועצת חוף הכרמל, לא רואים אותנו כשותפים לחיים. האנשים האלה חונקים אותנו ורוצים להשאיר אותנו בתוך הגטו שנקרא דליית אל כרמל במקרה של נזק או שריפה".

המילה "שריפה" בטיעונו של מקלדה אינה מקרית. עד השריפה הגדולה בכרמל בדצמבר 2010, ההנמקה של הדרוזים לרצונם לסלול באספלט את דרך היער הייתה פשוטה וברורה: צורך תחבורתי. לאחר השריפה התעורר הנימוק הבטיחותי. דרך העפר ביער, הם טוענים, אינה מספיקה לצורכי מילוט מפני שריפות בכרמל וצריך להפוך אותה לכביש רחב. מי יעז לפקפק בנימוק כזה מול ממדי האסון והמחדלים המפורטים בדו"ח מבקר המדינה?

הטענה העומדת ממול היא, שהנימוק הבטיחותי לא מחזיק מים, או אולי לא מחזיק אש. השריפות המשמעותיות בכרמל מתחילות ממערב לדליית אל כרמל ולעוספיה, בימים חמים ויבשים, ובעיקר בימים שבהם נושבת רוח מזרחית. האש בשריפות נעה עם הרוח, לכיוון מערב. כך היה בשריפה הגדולה הקודמת ב-1998 וכך היה באסון של 2010.

מעבר לכך, דרך היער שאותה רוצים בני העדה הדרוזית לסלול, מתוחזקת על-ידי רשות הטבע והגנים. הדרך עבירה לכל סוגי כלי הרכב, בוודאי לרכבי הצלה, למעט במספר ימים בשנה של גשם כבד שבהם נוצרים בוץ ושלוליות. בימי גשם כאלה, כידוע, לא פורצות שריפות, כך שאין צורך בדרכי מילוט.

זה לא הפריע לשר התחבורה ישראל כץ, שהמגזר הדרוזי יקר ללבו ולמפלגתו, להקצות 4 מיליון שקלים לטובת סלילת הכביש, בהחלטה שאינה מתבססת על בדיקה רצינית. במכבי אש אומרים שהיו שמחים אם הדרך תיסלל, אבל יסתפקו בדרך כשירה למעבר רכבי חירום.

ממונה המחוז: בין המדינה למגזר

כל הפרשה העגומה הזו מגיעה לפתחו של איש אחד: יוסף משלב, הממונה על מחוז חיפה במשרד הפנים. משלב, אלוף במיל', יליד הכפר אבו סנאן, הוא הדרוזי הראשון בצה"ל שהגיע לדרגת אלוף ומאחוריו קריירה צבאית עשירה ומוצלחת, כולל כמפקד פיקוד העורף. אומרים שהוא מנהל את לשכתו בסגנון צבאי: את ישיבות הוועדה המחוזית הוא מנהל ביד רמה, משתיק בתקיפות דיבור שנראה לו מיותר, ובפגישות מצומצמות הוא מאבד סבלנות מול דיבור שבעיניו מתמשך מדי. בצד השני עומדת רגישותו המובנית כלפי הקהילה שאותה הוא משרת, הקהילה שממנה הוא מגיע. הוא סבור, למשל, שכל עובדי משרדו צריכים ללמוד ערבית כדי לשפר את השירות. בינתיים הרעיון נשאר במגירה. דבר אחד בטוח: משלב הוא האיש שבאמצע. בין המדינה לקהילה הדרוזית. לא עמדה נוחה במיוחד.

הוא מונה בספטמבר 2008 על-ידי שר הפנים דאז מאיר שטרית. עם השר הנוכחי אלי ישי יש לו יחסים מצוינים, וכל עוד הוא תומך בהליכי הפיכת חריש לעיר חרדית, הוא יהנה מגיבוי השר. פרויקט חריש, אגב, מופיע כמשימה מרכזית במסמך החזון של משלב.

הממונה על המחוז הוא האיש החזק מבחינה תכנונית, ועליו גם האחריות לבעיות אכיפה וענישה מול בנייה ללא היתר. עבריינות בנייה יש במחוז חיפה בשפע, בכל המגזרים. בעניין זה משלב ספג הערה דווקא על סלחנות כלפי המגזר החקלאי היהודי: פרקליט המדינה משה לדור התריע על פרויקט המסחר "סטופמרקט" של קיבוץ יגור, שם הוועדה המחוזית הכשירה עבריינות בנייה חמורה.

למשלב יש בעיה מקצועית ואישית לא פשוטה עם המתרחש בפארק הכרמל ועם הדרישה לסלול בו כביש. אם יחליט נגד הדרוזים, הוא יוצג כמשתף פעולה עם גזענות יהודית וכבוגד בצורכי המגזר. אם יחליט בעד הדרוזים, הוא יואשם בניגוד עניינים על בסיס לאום ובהכפפת עמדה מקצועית לשיקולים אישיים.

בינתיים, עומדת בפתחו גם הדילמה הסביבתית. במכתב ששיגר אליו השר להגנת הסביבה גלעד ארדן בינואר, כשבוע לפני התכנסות הוועדה בכנסת, כתב השר כי "סלילת הכביש תמשוך תנועה אשר תחצה את לב הגן הלאומי כרמל ותהווה פגיעה קשה ובלתי הפיכה במערכת האקולוגית הקיימת בכרמל כתוצאה מקיטוע השטח הפתוח ויצירת זיהומים ומפגעים לחי ולצומח".

מעבר לכך, רשות הטבע והגנים והחברה להגנת הטבע הציגו רשימת מפגעים שייצור "כביש חוצה כרמל" החדש; ראש מועצת חוף הכרמל, כרמל סלע, שבתחום שיפוטה יעבור הכביש אם ייסלל, מתנגד לכביש; ותושבי קיבוץ ניר עציון, ימין אורד וכפר האמנים עין הוד, היושבים על כביש 7111 ונפגעו קשה בשריפה, נלחמים נגד הסלילה.

בהמשך לדיון שנערך אז בכנסת, משלב התחיל ביום ראשון השבוע סבב דיונים בענין הכביש. בפגישה הראשונה השבוע משלב סירב לדון בעבירות הבנייה בשטח הגלילי ובאפשרויות לכביש עוקף דליה. הוא הודיע שיש גורם שמתכנן את הפיכת הדרך לכביש סלול.

"גלובס" ביקש את תגובתו של משלב לתופעות הבנייה הבלתי חוקית ועבודות הקרקע בשטח הגלילי בכרמל וכן שאל אותו אם הוא חש שהוא מצוי בבעיה אישית בענין עבירות הבנייה שהוזכרו נוכח היותו בן העדה הדרוזית. מה יעשה, שאלנו אותו, אם הדרוזים ינסו לסלול את הדרך בכוח, בניגוד לחוק, כאשר על הטרקטור יישבו יחד חברי הכנסת הדרוזים, כפי שאיימו בכנסת?

בענין האישי לא נמסרה תגובה. בשאר העניינים קיבלנו תשובה ממשרד הפנים: "ציר ניר עציון - דליה הועלה כפתרון לשעת חירום כציר מילוט עוד בשריפה משנת 2008 (הטעות במקור, כשהכוונה כנראה לשריפה משנת 1998 - מ' ל'). בדוח המבקר אחרי השריפה הנושא עלה שוב כצורך לסלילה ככביש מילוט, אולם ישנה התנגדות של רשות הטבע והגנים לסלילת הכביש. בשבוע האחרון סייר ממונה המחוז במשרד הפנים במקום במטרה למצוא פתרון לציר מילוט בעת שריפה בכרמל. כמו כן יתקיימו דיונים בנושא בהתאם להנחיית ועדת הפנים בכנסת. הטענות שהועלו בפנייתך אינן מבוססות. בכל מקרה של תלונה על בנייה בלתי חוקית שמוגשת למשרד הפנים, המפקחים של היחידה הארצית לפיקוח על הבנייה בודקים את הנושא ופועלים במסגרת החוק".