הבמאים החדשים של ההצגה

בדיעבד, יש לסצנה כפי שתוארה במגזין ה"קיקר" הגרמני משמעות סמלית. זה היה בשלב הבתים של ליגת האלופות ב-2001. ינס ירמיס, כלב השמירה העצבני של באיירן מינכן, נכנס בתיקול חריף בפטריק ויירה של ארסנל. אחרי ששניהם קמו, ניגש ירמיס אל הצרפתי והצביע על קו החצי. "אתה רואה את הקו הזה? אם אתה עובר אותו, יהיה בלאגן. בצד הזה בלאגן, בצד השני לא!". שני עולמות נפגשו שם, משני צדי קו החצי. העולם של הקשר הדפנסיבי הקלאסי ירמיס, שתפקידו היחיד בעולם הוא למנוע מהתקפת היריב להתפתח; ומולו ויירה, הגאון הקשוח של ארסנל, שידע לתקל כשצריך, אבל גם בנה את המשחק של "התותחנים" מהיסודות.

ויירה היה ממבשרי הדור החדש של הקשר הדפנסיבי. מספרי 6 משודרגים. למאמנו ארסן ונגר זה לא התאים. ויירה ריכז יותר מדי כוח על המגרש, וזו לא הדרך של המאמן הצרפתי שרוצה משחק שוטף, בצלמו ובדמותו, על-פני כל המגרש. אז הוא מכר את ויירה ליובנטוס, אחרי שמונה שנים עם ויירה, בהן זכתה ארסנל בשלוש אליפויות ולא סיימה מתחת למקום השני. בשמונה העונות שחלפו מאז - לא עברה ארסנל את המקום השלישי (פעמיים) והעונה היא נלחמת על המקום הרביעי. כי במקום ויירה הביא ונגר את אלכס סונג.

***

אתר הטקטיקה הנחשב ZonalMarking טוען ששחקן המפתח של מילאן, וזה שאפשר לה להעפיל השבוע לרבע גמר ליגת האלופות על חשבון ארסנל (על-אף הפסד 3:0 במשחק הגומלין ב"אמירייטס"), הוא מארק ואן בומל. "הוא יושב בעמקי מרכז השדה. שלישיית הקשרים של ארסנל נטרלה במרכז השדה את שלישיית הקשרים הקדמיים של מילאן (שמשחקת במעין יהלום - א"ז), אבל ואן בומל היה חופשי", מתואר המפגש הראשון בשמינית האלופות, שהסתיים ב-0:4 מוחץ למילאן.

"אסור להמעיט בחשיבות השפעתו של ואן בומל על הקבוצה: השלווה שלו, המסירות האחראיות שאפשר לסמוך עליהן - נותנים במילאן את הקצב", כתב מייקל קוקס. קוקס, מחשובי האנליסטים של המשחק ובעל טורים ב-ESPN, ב"גרדיאן", ב"פור-פור-טו" ועוד, המליץ לוונגר לפני המשחק הראשון לסטות מהרגלו ולתת לרובין ואן פרסי לרדת במצב של כדור ברגלי מילאן, כדי ללחוץ את ואן בומל. אבל ונגר לא אוהב להקשיב לעצות.

ואן בומל הגיע כבר לתחנה הקודמת שלו בבאיירן מינכן אחרי חניכה בברצלונה כמודל של הקשר הדפנסיבי החדש. זה שיודע לעשות הכל: לא תפישת ה"חמישים-חמישים" הדועכת ונעלמת מהעולם, שבה מתיישר הקשר לפי הצורך להתקיף או להגן; אלא הקשר שגם מתקיף וגם מגן, בכל רגע נתון. אחד מגדולי הקשרים הדפנסיביים, לפחות בשנות התשעים אם לא בכלל, מתיאס זאמר, מסביר ל"קיקר": "התפקיד של מספרי שש היום חשוב ביותר לבניית משחק ההתקפה. הם צריכים לרוץ במסלולים הנכונים, למקם את עצמם נכון ולהיות מסוגלים לקבל כדור בכל מצב. בתפקיד הזה חייב השחקן להיות בעל יכולת טכנית, כדי להעביר את הכדור הלאה באופן נקי ומדויק, ולהפעיל רעיונות יצירתיים. זאת למרות שהוא פועל על שטח קטן וצפוף - לכן הוא חייב להיות טכני ובעל הבנה טקטית גבוהה, אתלטי וחזק כדי לנצח מאבקים בזכות נוכחות פיזית, אבל גם מהירות, כושר וסיבולת. זה אחד התחומים המשמעותיים ביותר בהכנה בגילאים הצעירים".

זאמר הוא המנהל הספורטיבי של ההתאחדות הגרמנית, ואחראי להכשרה של הכדורגלנים בגרמניה בעשור האחרון. תחת ידיו יצאו קשרים דפנסיביים צעירים כמו האחים בנדר (בורוסיה דורטמונד ובאייר לברקוזן) ולואיס הולטבי (שאלקה), שחקני נבחרת שמנסים להגיע לרמתם של נורי שאהין וסמי חדירה (ריאל מדריד) או בסטיאן שוויינשטייגר (באיירן), שמגלמים את האידיאל של זאמר. כי ההתקפה היא כמובן רק חלק מהיכולות הדרושות: "נגד הכדור צריך להיות למספר שש מיקום מעולה. הבנת משחק מצוינת, יכולת חיזוי כדי לחטוף מסירות, ותשומת לב לתנועה של כל הקבוצה סביבו. הוא זה שצריך למנוע ממובילי כדור של היריב למסור מסירות עומק לתפרים שבהגנה. חוץ מזה הוא צריך להיות מתקל נקי שמחפש להשתלט על הכדור בלי עבירה בלתי נחוצה, והוא צריך לסגור שטחים ריקים ופערים תוך שהוא מחליף במהירות את הבנת המגננה ביצירתיות התקפית. הוא חייב להיות בעל יכולות אסטרטגיות, לדעת לקרוא משחק ולהוביל את המשחק של הקבוצה שלו".

***

קצת קשה להאמין שיש שחקנים שמסוגלים לכל זה. אחרי הכל, הם גם תלויים בטקטיקה של הקבוצה שלהם. אבל שוויינשטייגר, צ'אבי (ברצלונה) וצ'אבי אלונסו (ריאל) הם מובילי המשחק החדשים. הם לא יכולים לעשות הכל לבד, לכן יש להם עוזרים, מהטובים בעולם גם הם, שמחלקים איתם את העבודה ומתחלפים איתם בתפקידי ההגנה וההתקפה. לצ'אבי יש את סרחיו בוסקטס; לשוויינשטייגר ("הוא הראש של הקבוצה, הוא מנהיג שחושב כקולקטיב, שרואה את הכלל ופועל להשפיע עליו" אומר עליו בפיוטיות מאמן באיירן, יופ היינקס) יש את טוני קרוס ואנטולי טימושצ'וק; לצ'אבי אלונסו יש בעיקר את חדירה.

בכלל, נראה שז'וזה מוריניו הוא ממובילי השיטה החדשה. בצ'לסי היה לו את מייקל אסיין, שהחזיק את ההגנה וההתקפה יחד, ומוריניו התאהב ברעיון. מאז הגיע לריאל הוא מנסה למצוא את הקשר הדפנסיבי המשלים לצ'אבי אלונסו. לא במפתיע, הוא פונה ליצירי ההכשרה של זאמר. אבל ב-4-2-3-1 של ריאל, צ'אבי אלונסו הוא השחקן החשוב ביותר, ואת זה יודעים גם כריסטיאנו רונאלדו ואוזיל.

הרבה מהאיכויות הללו יקבעו העונה את סדר היום בליגת האלופות וביורו המתקרב. שימו לב למספרי 6 שמנהלים את ההצגה.