הדוחות הכספיים נשענים על אומדנים והערכות - מעריכים את הנדל"ן להשקעה של החברה; מעריכים ניירות ערך מסוימים; את השווי של חברות מוחזקות; את ההפרשה לחובות מסופקים (הפרשה בגין חוב לקוחות שלא ישולם); את ההפרשה בגין החזרות מוצרים; בגין תביעות משפטיות, וזה רק על קצה המזלג. הדוחות מלאים במספרים שנשענים על אומדנים והערכות, וההישענות הזו פוגעת באיכותם של המספרים בדוחות. זהו לא נתון ברור ומוחלט, אלא תחת הנחות ותנאים מסוימים, וברגע שההנחות והתנאים האלו משתנים, הדוחות הכספיים משתנים מהקצה אל הקצה.
והנה המקרה של חברת רוטשטיין , חברת נדל"ן שנסחרת בבורסה המקומית ומתמחה בעיקר בייזום והקמה של פרויקטי מגורים בארץ. רוטשטיין מסרה לאחרונה כי התקבל אצלה פסק הדין בתביעה שהגיש בנק דיסקונט כנגד חברה בת בבעלות ובשליטה מלאה של רוטשטיין. בפסק הדין נקבע כי תביעת בנק דיסקונט כנגד החברה הבת התקבלה, ותביעה שכנגד שהגישה החברה הבת נגד הבנק נדחתה.
בהמשך הדיווח של רוטשטיין היא מעדכנת כי "על פי פסק הדין, מחויבת החברה הבת בתשלום של כ-11 מיליון שקל לדיסקונט, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה (נכון למועד דוח זה, סך של כ-16.9 מיליון שקל). החברה בוחנת את פסק הדין בליווי יועציה המשפטיים, ושוקלת להגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון".
ובכן, מדובר בהפסד משפטי שעלותו לחברה צפויה להיות (אלא אם יוגש ערעור ויתקבל) 16.9 מיליון שקל. אבל, האם העלות הזו מבוטאת כבר בספרים? מנהלי חברות מעריכים (יחד עם גורמים מקצועיים) את הסתברות המימוש של תביעות משפטיות, ובמידת הצורך רושמים הפרשה בדוחות הכספיים.
במקרה של רוטשטיין, סברו בחברה שאין טעם בהפרשה בסדר גודל כזה (מיד אפרט על מה התביעה ומה היו הנחות רוטשטיין), ולכן להחלטת בית המשפט צפויה להיות השפעה גדולה מאוד על דוחותיה הכספיים. "לביצוע פסק הדין של ביהמ"ש המחוזי תהיה השפעה של קיטון בהונה העצמי ובתוצאותיה הכספיות של החברה בדוחותיה הכספיים ליום 31 בדצמבר 2011", מוסרת הנהלת החברה, "בסכום המוערך על ידה בסך של כ-12.3 מיליון שקל (לאחר ניכוי מס הכנסה)".
כן, ככה, לפתע פתאום תאבד החברה רבע מההון העצמי שלה (שעמד בסוף הרבעון השלישי של 2011 על 49.2 מיליון שקל, לאחר רווח של 24.6 מיליון שקל בתשעת החודשים הראשונים של השנה). אמנם היה לזה זכר בדוחות הכספיים השנתיים, עם אזכור התביעה (במסגרת הביאורים לדוחות וגם בתיאור עסקי התאגיד), אבל קשה להאמין שקורא הדוחות יכול היה לצפות שהתביעה של בנק דיסקונט תתקבל, בהינתן ההערכות וההנחות של הנהלת החברה ויועציה המשפטיים.
מה תובע הבנק
בביאור לדוחות הכספיים לסיכום 2011 מפרטת הנהלת החברה את השתלשלות העניינים בפרשה: התביעה של בנק דיסקונט הוגשה בשנת 2004 נגד רוטשטיין בשרון (חברה בת בבעלות מלאה) על סך של 11 מיליון שקל, והיא מתייחסת להסכם משנת 1994. "התביעה נובעת מהסכם התקשרות מיום 9 באוגוסט 1994 בין החברה לצד שלישי לרכישת קרקע בנתניה, בניית שטחי מסחר ותעשייה והזמנת שירותי בנייה על ידי הצד השלישי מהחברה הבת", נכתב בביאור לדוחות.
"בהתאם לדרישת הבנק, נחתמה בספטמבר 1997 התחייבות של החברה והצד השלישי כלפי הבנק, לפיה הוסכם כי הבנק יעביר לחשבון 6 מיליון דולר, אשר 2.5 מיליון דולר מתוכם שוחררו לחברה הבת עם קבלת היתר בנייה.
"מאחר שהצד השלישי לא עמד בתנאי של מכירה מוקדמת על פי החוזה, הפעיל הבנק באפריל 1999 את עילת המימוש שהייתה לו מול הצד השלישי, ומשך את יתרת הסכום בחשבון הבנק.
סמוך לפעולה זו לא תבע הבנק את הסכום ששוחרר מהחברה הבת, ורק לאחר שהתברר כי לא ניתן להיפרע מצד שלישי, תבע דיסקונט את השבת הסכום ששולם לה עבור הוצאותיה בגין הבנייה. עיקר טענתו של הבנק הינה שהסכום שקיבלה החברה הבת יועד לפרויקט ולהקמתו, אולם בפועל הוציאה החברה הבת אך ורק סך של 1.3 מיליון שקל, ולפיכך תובע הבנק את ההפרש...".
הסתברות של 50% להוצאה כספית
הנהלת רוטשטיין נעזרה ביועציה המשפטיים והעריכה שסיכוייה לדחות את התביעה טובים, מהסיבה ש"טענת הבנק סותרת את לשונה המפורשת של ההתחייבות, ואת ידיעתו של הבנק כי הסכום שנוצל שולם כשלב חוזי, במנותק מהתחלת הבנייה או השלמתה.
עם זאת, בהתאם לחוות דעת שקיבלה החברה, ייתכן שבית המשפט עלול לפסוק כי תהיה חייבת להשיב לבנק כספים ששילמה בעבור פיתוח הקרקע, ואשר הועברו בשלב מאוחר יותר ונוצלו על ידי החברה לטובת מגרשים אחרים שבבעלותה. לפי יועציה המשפטיים, לחברה קיימת הפרשה מספקת בדוחותיה הכספיים בגין תביעה זו".
בזמן אמת, קריאת הביאור לא מוסיפה דבר - מבינים שיש תביעה, שככל הנראה הופרש בגינה סכום מספיק, וזהו. אבל התביעה הזו התנפחה כאמור לכדי עלות של 16.9 מיליון שקל שתתבטא בדוחות (או נטו בניכוי מס - 12.3 מיליון שקל). כלומר, לא נעשתה הפרשה ראויה, ומסתבר שזה משחק סטטיסטי.
הפרשה בדוחות הכספיים נרשמת בהתקיים מספר תנאים: התנאי הראשון הוא קיום של מחויבות כתוצאה מאירוע עבר; השני הוא שניתן להעריך את הנזק (גודל ההפסד, אומדן ההתחייבות) - שני התנאים הללו מתקיימים. התנאי השלישי הוא שצפוי כי הפירמה תידרש להוצאות כספיות בגין ההפרשות האלה (או לשימוש במשאביה השקול להוצאה כספית).
ומה זה "צפוי"? על פי החשבונאות הכוונה להסתברות של 50% ומעלה, וכאן נכנסים עורכי הדין ומספקים את התחזית שלהם. במקרה של רוטשטיין ציפו עורכי הדין שהחברה לא תפסיד במשפט, והיא הפסידה. טעות סטטיסטית ששינתה את פני הדוחות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
