אפילו בנק ישראל אורז את המזוודות

עד לא מזמן, אובדן האטרקטיביות של הבורסה המקומית התבטא "רק" בבריחת המשקיעים הזרים והסטת משאבים אגרסיבית של המשקיעים המוסדיים להשקעה בשווקים זרים. לאחרונה נדלקה נורת אזהרה נוספת בדמות הסטת משאבים לשווקים זרים על ידי הציבור הרחב.

ציבור משקיעים זה, הנשען על מערך הייעוץ הבנקאי, מתאפיין יותר מכל בשמרנותו ונוטה להשקיע ב"מגרש הביתי", החל לגלות סימני שבירה מההשקעה בשוק המניות המקומי. זאת, בעקבות פער הביצועים המתמשך בין מדדי השוק המקומי לבין מדדי המניות הזרים, והאופק האפור של השוק בישראל.

די להתבונן בגל הפרסומות לקרנות נאמנות של בתי ההשקעות המקומיים, על מנת להבין שגם אלו זיהו את נקודת הפיתול בטעמי הציבור הרחב, ובהתאם מכוונים אותו - לראשונה זה שנים ארוכות - לייצא כספים להשקעות סחירות בשווקים הגלובליים. ואכן, קרנות חו"ל (קרנות האג"ח והמניות) גייסו בחודש פברואר כחצי מיליארד שקל.

התהליך עצמו הינו מבורך, אולם התזמון הנוכחי עבור הבורסה המקומית אומלל. שלושת גורמי הביקוש המרכזיים בבורסה של תל אביב מאיצים הסטת משאבים לשווקים הגלובליים, וכך בעוד ישראל כולה חוגגת כל סנטימטר נוסף המתווסף למפלס הכנרת, נוצרת מול עיננו ביצת מניות מקומית הכמהה ל"דם חדש".

דווקא בסיטואציה קשה זו צורמת לנו החלטת בנק ישראל לרכוש מניות בחו"ל בהיקף של 1.5 מיליארד דולר, כחלק מאסטרטגיה שנועדה להגדיל החזקה במניות בחו"ל להיקף של כ-6 מיליארד דולר, ולא להשקיע ולו דולר בודד בשוק המניות המקומי.

קרנות הפנסיה הוותיקות יושיעו?

אנו מכירים את הנימוקים המובאים על ידי הבנק כנגד השקעה בשוק המניות המקומי. מכירים, אבל לא מקבלים אותם כתורה מסיני. בסופו של יום מדובר בהבעת אי-אמון סמלית של הבנק המרכזי בשוק המניות המקומי, ועדות ברורה לדעתו של בנק ישראל על מצבו של שוק המניות, שבו משקיע ממוצע שמרן-במיוחד צריך להשקיע את מלוא כספו.

כאשר נוצרו אנומליות בשוק מטבע החוץ, אשר איימו על הייצוא המקומי, לא היסס בנק ישראל להתערב באגרסיביות בשוק זה, לרכוש מיליארדי דולרים, לאמץ תקנות הדוחקות סוחרי מט"ח זרים מן השוק המקומי, וכן הלאה. אך כעת, כאשר הבורסה המקומית זקוקה נואשות לידיים חדשות, הבנק המרכזי לא מקצה ולו חלק קטן ממשאביו להשקעה בה.

ובעוד בנק ישראל לא קונה "מניות כחול לבן", תקנה חדשה הנוגעת להיקף ההשקעות של קרנות הפנסיה הוותיקות במניות עשויה לספק "חמצן" לשוק המקומי הכמה ל"כסף חדש". התקנה מאפשרת להעלות את שיעור ההחזקה המנייתית ל-22% בשלוש מדרגות: בשנה הראשונה (2012) ל-14%, בשנה השנייה (2013) לשיעור של 18% ובשלישית (2014) לכדי 22%.

במידה שמנהלי ההשקעות של קרנות הפנסיה הוותיקות יישמו את ההמלצה במלואה, הרי שמדובר בתוספת ביקוש מהותית לשוק המניות. כל מי שמכיר בחשיבותה של בורסת תל אביב למשק המקומי, צריך לייחל לכך שקרנות אלו לא יאמצו אף הן את דפוס ההשקעה של בנק ישראל, ויותירו חלק לא מבוטל מהשקעותיהן החדשות במניות בבורסה המקומית.

אחרת, הבורסה המקומית נמצאת בדרך הבטוחה למבוי סתום.

הכותב הוא אסטרטג השקעות ראשי באיילון בית השקעות