המוח שלך רוצה להזכיר לך משהו

זכרתי לכבות את האור? מה נאכל לצהריים? היא באמת חייכה אליי? המחשבות שלנו לא מרוכזות בדרך כלל במה שאנחנו אמורים לחשוב עליו ברגע נתון, אלא מתרוצצות סביב לכיוונים שונים. מה מניע את הנדידה הזו, מתי היא מתרחשת ומה ניתן ללמוד מהמקום אליו היא מביאה אותנו?

מחקר חדש מרמז שהנדידה היא תוצר לוואי של תהליך שימור מידע בזיכרון לטווח קצר, שנקרא גם "זיכרון עובד" (working memory). החוקרים, בהובלת הדוקטורנט דניאל לוינסון ופרופ' ריצ'רד דוידסון מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון וג'ונתן סמולווד ממכון מקס פלנק לקוגניציה ומדעי המוח האנושי, גילו קשר בין הקיבולת של זיכרון העבודה לבין הנטייה של המוח לנדוד. נראה כי זיכרון העבודה המשופר סורק את המידע שנשמר לאחרונה, כדי לוודא שלא שכחנו משהו חשוב.

נניח שפגשתם בדרך לאוטו מכר וקבעתם איתו פגישה. עליכם להגיע למקום החניה שלכם, לזהות את המכונית כשלכם, לפתוח את הדלת ואולי אפילו להקיש את הקוד, לפני שתשלפו יומן ותקלידו פנימה את הפגישה. העובדה שהזיכרון העובד אינו מרוכז בכל רגע רק בפרט אחד, אלא סורק את כל המידע החשוב שנצבר בו, מאפשרת לעשות את זה.

החוקרים נתנו לנבדקים שתי משימות - באחת הם התבקשו לשים לב להופעת אות על המסך ולהגיב בלחיצת כפתור, ובמשימה השנייה פשוט לתופף על שולחן בהתאם לקצב הנשימה. "בכוונה הצגנו להם משימות שלא ישתמשו במלוא הקשב שלהם, ואז בחנו כיצד הם מנצלים את המשאבים העודפים", אמר סמולווד לאתר Science Daily.

בכל כמה דקות, התערבו החוקרים ושאלו את הנבדק "על מה אתה חושב?". בסופו של התהליך הם בחנו את הזיכרון העובד של הנבדקים וגילו מתאם ברור. אנשים עם זיכרון שעובד טוב יותר, נטו יותר לנדוד הרחק מן המשימה, ולמרות זאת, הביצועים שלהם לא נפגעו. החוקרים מודעים לאפשרות שמדובר במתאם הפוך: בעלי זיכרון משופר הרשו למחשבותיהם לנדוד יותר.

בניסוי המשך, שבו הוצף החדר בגירויים חושיים בעת שהנבדקים ניסו לעבוד על המשימה, המחשבות של כולם נדדו בערך באותה המידה. נראה כי המאמץ להתרכז יצר את השוויון. המשמעות היא שזיכרון העבודה יכול לעזור להתרכז במשימה, ורק אם אתה לא זקוק למלוא הריכוז, הוא מרשה לעצמו לנדוד. בפועל, תהליך ה"רגולציה" הזה נכשל לפעמים. כך מגיעות נעליים לפריזר.

מחקרים אחרים מצביעים על קשר בין קיבולת הזיכרון העובד לבין מדדים של אינטליגנציה, כגון הבנת הנקרא וציוני IQ כלליים. "המחקרים שלנו מראים כי התכנון היומיומי שאנשים מבצעים ב"'רגעים המתים', בעצם מנוהל על-ידי הזיכרון העובד", אומר סמולווד. "נראה שבאותו רגע המוח מנסה להקצות משאבים עודפים לבעיות הכי דחופות, חשובות ומטרידות".

מוח בורח מאושר

חוקרים מאוניברסיטת צפון קרולינה ביקשו מ-124 סטודנטים לעצור מעת לעת את פעילותם ולתעד במחשב כף יד את מחשבותיהם. הניסוי, שנערך בשנת 2007, הצביע על כך שהמחשבות נדדו ב-30% בממוצע מהנושא המקורי שהעסיק את הנבדקים.

המחקר הצביע על שונות רבה: נבדק אחד לא תיעד אפילו נדידה בודדת בעוד שאחרים לא התרכזו במשימה המקורית כ-90% מהזמן. החוקר ד"ר מייקל קיין אמר אז כי "תופעה כה רחבת היקף, כמעט ולא נחקרה". במחקר של קיין, סטודנטים עם זיכרון שעובד טוב יותר, התרכזו טוב יותר במשימות שדרשו ריכוז.

הנושא הזה הפך מאז ללהיט בחקר הקוגניציה. מחקר חדש יותר, שנערך ב-2010, נעזר באייפון כדי למדוד את התוצאות וגילה כי המוח נודד כ-50% מהזמן. במחקר זה, התגלה שלמוח יש נטייה לזלוג בדרך כלל לעבר מחשבות שאינן משמחות. "למעשה, המידה שבה המחשבות שלנו נודדות והמקום אליו הן הולכות במקרים האלה, מנבאים טוב יותר את האושר שלנו מאשר הפעילויות בהן אנחנו עוסקים עצמן".