רק נס יעניק לו כהונה נוספת

ראיתי אותו בשעתו הגדולה, הגדולה מאוד. בשורה הראשונה ישבו ראשי המפלגה, ומאחוריהם הרעידו את אולם הכינוסים יותר מ-15 אלף תומכים ומעריצים נלהבים. ניקולא סרקוזי עמד מולם לבוש חליפה כהה, מתקשה להסתיר את התרגשותו. זה היה במחצית ינואר 2007, שלושה חודשים לפני הבחירות לנשיאות צרפת. האלפים מיאנו להירגע. ניקולא! ניקולא! צעקו במקהלה. וגם: סארקו! סארקו! בעוד כמה רגעים עמד האיש נמוך הקומה לשאת את נאום חייו, שבסיומו המתינה לו ההכתרה למועמד הימין לנשיאות.

כעבור ארבעה חודשים נתקל באמו, שעמדה לצד מאות המוזמנים המכובדים מהאליטה הצרפתית שבאו לחגוג את לידתו של המלך ניקולא הראשון בארמון האליזה. סרקוזי נעמד מולה וקרא לעברה: "את רואה אימא? עשיתי זאת". חיוך של אושר פשט על פניה וזרועותיה נשלחו לעבר צווארו לחיבוק נרגש.

לא הרחק מהם עמד אביו ונעץ בו מבט מעריץ. כשהיה ילד, נשאל ניקולא בכיתה מה ירצה להיות כשיגדל. "נשיא צרפת", השיב ללא היסוס. חבריו לכיתה התפקעו מצחוק. בעתיד יספר ניקולא שתגובתם הלועגת של חבריו הותירה בו פצע. כששב הביתה סיפר לאביו על התקרית. "שכח מזה שאתה יכול להיות נשיא צרפת", נזף בו אביו, "עם שם כמו שלך, אין סיכוי שתגיע למשהו במדינה הזאת".

באותם רגעים של שיכרון חושים, באולם הכינוסים רחב הידיים שליד פריז, הוא עמד במשך רגעים ארוכים, מתקשה להרגיע את קריאות השמחה של האלפים. זה היה נאום הכתרה בלתי-נשכח. הוא גולל את סיפור חייו וסיפר כי אחד מרגעי השיא אירע במהלך ביקור ב"יד ושם". לפתע התפרץ מתוכו הרקע היהודי של סבו ההונגרי ובראשונה, כך סיפר, למד על גורלם המר של יהודי הונגריה בעקבות הציד הנאצי. עיניו נמלאו לחלוחית, האלפים שהביטו במסכים הענקיים הבחינו בה.

רצח הילדים היהודים אתמול בטולוז, טלטל את סרקוזי בחוזקה והחזיר אותו שוב לתקופת השואה. התחושה כי מדובר שוב ביהודים חסרי אונים שנרצחים רק בשל היותם יהודים, גרמה לו להשהות את מסע הבחירות שלו למשך 48 שעות, ולהתעסק אך ורק בסוגיה הזאת.

שוב כאחד העם

למחרת תואר הנאום בתקשורת כנאום חייו של הפוליטיקאי המקצועי וכאחד הנאומים המזהירים ביותר של מועמד כלשהו לנשיאות צרפת. באותם ימים של אופוריה, מעטים בלבד ידעו על הדרמה המשפחתית שהתחוללה בליל הניצחון ובימים שאחרי. אשתו ססיליה עמדה לנטוש אותו לטובת פרסומאי שעבד בשירותו של סרקוזי.

חמש שנים אחרי, זהו סרקוזי אחר. חמש שנות נשיאות מתישות כמעט הכריעו אותו. עד לפני חודש, הוא עדיין שמר בסוד על ההחלטה אם לרוץ או לא. מולו התייצב המועמד הסוציאליסטים פרנסואה הולנד, שרכב על גלי פופולריות אדירים, שהזכירו את האהדה הציבורית העצומה של סרקוזי בבחירות 2007.

ואז בערב אחד התייצב באולפן טלוויזיה של הערוץ המסחרי של צרפת. ראשו היה כפוף, כמו מתקשה לשאת בנטל, עיניו עייפות ומצחו חרוש קמטים. "אדוני הנשיא", פנתה אליו המראיינת, "האם אתה מתכוון להתמודד לכהונה נוספת?", "כן", השיב לאקונית, כאילו נשאל אם הוא עונד שעון.

מעולם בתקופת נשיאותו לא בא לאולפן כמו אחד העם. תמיד התייצבו העיתונאים בחדר העבודה בארמון האליזה כדי לראיינו. אמנם הוא התרחק מגינוני המלכות של קודמיו, אך ניכר עליו שהוא נהנה לשבת על הכיסא שבו ישבו מלכי צרפת. במיוחד הוחמא כשהשוו אותו לנפוליאון, על שום קומתו הקטנה ורגש המגלומניה שפעם בתוכו.

שום דבר לא הזכיר את החגיגה סביב נאום ההכתרה שלו חמש שנים קודם. דעת הקהל, שנפרסה לרגליו מרוב הערצה, רחשה לו לפתע שנאה תהומית. החלטה אחר החלטה נקטלה, רפורמות שניסה להעביר הוציאו מיליוני מפגינים לרחובות. נינוחות, עצלות ופינוק נמהלו יחדיו בצרפתי הממוצע, ששאף לעבוד פחות, לצאת לגמלאות בגיל 60 וליהנות מפירותיה של מדיניות רווחה מעוררת קנאה. סרקוזי הצטייר כמי שבא לקלקל את המסיבה.

ייתכן שהגזירות שלו היו עוברות בדרך חלקה אילולא נתפס כנשיא נהנתן, מוקף חברים עשירים, שאינו מהסס לנצל חופשה נשיאותית כדי לטוס במטוס פרטי של חבר או להפליג ביאכטה מפוארת של עוד חבר עשיר.

אלה ימים שבהם העשירים ובעלי ההון נמאסו על הצרפתי הממוצע. בנאום ההכתרה שלו בישר הולנד, שאם ייבחר יפתח במלחמה נגד סוחרי השווקים הפיננסיים תאבי הבצע. במשך דקות ארוכות רקעו התומכים ברגליהם מרוב התלהבות. בשבוע שעבר הודיע שיעלה את המס הישיר ל-75%, לאלה שמשתכרים מיליון אירו לשנה. "אני מעריך עבודה ואני מעריך הישגים", אמר, "אבל מה שאני לא מעריך זו התעשרות לא הגונה שאין לה כל קשר לאינטליגנציה או לכישרון".

על רקע זה התחנן סרקוזי באחד מסיוריו השבוע בפני הצרפתים: "עזרו לי. יש לנו חודשיים בלבד (עד הבחירות, ד' ב'-ס'), חודשיים בלבד כדי להפוך את הכול".

הסיבוב הראשון ייערך בעוד כחודש והשני שבועיים אחרי, ב-6 במאי. אם יחלוף על פני המשוכה הראשונה, הסקרים צופים שהוא יובס על-ידי יריבו הסוציאליסטי בסיבוב השני. יותר מ-15% מפרידים ביניהם. סרקוזי יודע שרק נס יעניק לו כהונה נוספת.

באחד מרגעי החמלה העצמית, התנצל סרקוזי בראיון טלוויזיה על שסעד בליל הניצחון לפני חמש שנים ב"פוקטס", מסעדת יוקרה בשאנז אליזה, כשהוא מוקף בחבריו העשירים. "זה לא יקרה יותר", ריחם על עצמו, "אם אנצח, אחגוג במסעדה עממית". ספק אם תינתן לו ההזדמנות.

הכותב הוא ח"כ סיעת העבודה ויו"ר השדולה לידידות פרלמנטרית ישראל-צרפת