ארה"ב של אירופה

המשבר הכלכלי באירופה של 2010-2012 הוא אמנם המשכו של משבר 2008 שהחל בארה"ב, אבל יש לו בנוסף סיבות משלו.

למשבר היווני מאפיינים מקומיים משלו. הוא לא נגרם על-ידי המשבר הכלכלי העולמי, אלא בשל התנהלות מופקרת ורבת שנים של קברניטי הכלכלה היוונית, בשל כלכלה שחורה בקנה מידה גדול, ובגלל כוחם של האיגודים המקצועיים - שהבטיחו לאזרחי יוון רמת חיים גבוהה מזו שהמדינה יכולה הייתה להרשות לעצמה.

המשבר הזה "פרץ" לכותרות בראשית 2010 והוא עדיין איתנו, מקץ שנתיים. רק בימים האחרונים ממש הוסכם "סופית" על הסכם חילוץ-תספורת, שרק ימים יגידו אם יהיה בו די.

ואתה שואל את עצמך - מדוע זה "לקח" כל-כך הרבה זמן? הרי הכלכלה היוונית היא כלכלה קטנה מאוד במונחי אירופה, כלום אי-אפשר היה לפתור את בעייתה הרבה לפני כן? והרי ברור לכל בר דעת, שעלות הפתרון הייתה עשויה להיות קטנה הרבה יותר לו הבעיה הייתה נפתרת, נניח, לפני שנה. שהרי המחיר עולה, כמובן, ככל שהפתרון נדחה.

התשובה האינסטינקטיבית היא כי תהליך קבלת ההחלטות באירופה בעייתי, הואיל ואירופה סובלת מניגודי אינטרסים בין המדינות החזקות - גרמניה וצרפת - לבין המדינות החלשות כמו יוון, פורטוגל ואירלנד.

הציבור הגרמני, למשל, אינו מבין מדוע הוא צריך לשאת במחיר ההתנהלות המופקרת של יוון, שגם נכנסה לגוש על בסיס נתונים שקריים. זה, כמובן, הקשה על מנהיגי גרמניה וצרפת לקבל הכרעות מתבקשות. בנוסף, לפוליטיקאים יש נטייה טבעית לדחות פתרון בעיות, כל עוד החרב לא מונחת על צווארם.

המרוויחה העיקרית מהגוש האירו

אבל גם אם ההסברים האלה נכונים, עדיין קשה להשתחרר מהמחשבה שהם חלקיים ופשטניים מאוד. גרמניה, בראשות הקנצלרית אנגלה מרקל, מעוניינת מאוד בקיומו של גוש האירו. היא המרוויחה העיקרית מקיומו. קרוב ל-50% מהיצוא הגרמני "הולך" למדינות גוש האירו.

אמנם פרישה של יוון מגוש האירו, חזרה שלה לדרכמה ופיחות חד של המטבע שלה, לא מסכנים את גרמניה - אבל קיימת סכנת הידבקות. פרישה של יוון, שתביא לפרישתן של איטליה וספרד וחזרה למטבעותיהן, זה כבר סיפור לגמרי אחר מבחינת אירופה ומבחינת גרמניה.

אז מדוע גרמניה לא הזדרזה לפתור את הבעיה היוונית? משום שהיא ניהלה מדיניות של הליכה על הסף, כשהיא מבקשת לנצל את המשבר ולמנף אותו לאינטרסים שלה. אם היא צריכה להיות המדינה העיקרית שתישא בנטל החילוץ של יוון, מדוע לא להפיק מכך את המרב?

האיחוד האירופי כיום הוא איחוד מוניטרי. בנק מרכזי אחד, מטבע אחד וריבית אחת. גרמניה שואפת לחזקו ולהגיע לאיחוד פיסקלי של אירופה. זה לא דבר של מה בכך. איחוד כזה פירושו החלטה של כל אחת ממדינות הגוש לוותר על חלק מריבונותה - התערבות חיצונית בתקציבה ובאופן ניהולו, מעבר ל"כללי מאסטריכט", שקובעים את הכללים שהופרו בשנים האחרונות, כשהמדינות חרגו מ-3% גירעון שנתי ומ-60% היחס המותר של חוב/תוצר.

גרמניה מבינה את הקושי להגיע לכך, ולכן היא חותרת לגרסאות מרוככות יותר, כמו מפקח-על אירופי על תקציבי המדינות - כדי שהן לא תחרוגנה מהכללים - אבל זה רק שלב אחד בתוכנית להגיע לאיחוד פיסקלי מלא, שיחזק את מעמדה של גרמניה כמובילה של אירופה מהבחינה הכלכלית.

איחוד פיסקלי ימנע התפוררות שאפשרית בסיטואציה הנוכחית של איחוד מוניטרי בלבד.

אבל מעבר לזה מתגנב ללב החשש ששאיפותיה של גרמניה מרחיקות אף מעבר לכך.

האם גרמניה מבקשת להפוך את האיחוד המוניטרי לאיחוד פיסקלי כשלב ביניים לקראת איחוד פוליטי, מעין "ארה"ב של אירופה" שהיא תעמוד בראשותו? זה כבר יזכיר ימים אחרים, בגרסה אחרת אמנם, של שנות ה-30 באירופה.

הכותב הוא יו"ר בית ההשקעות מיטב