אל תטעו, אחיי העבדים

א.

חברת הכנסת נינו אבסדזה (קדימה) נורא רצתה להשתתף בעונה החדשה של "רוקדים עם כוכבים" בערוץ 2, כך פורסם השבוע. היועץ המשפטי לכנסת איל ינון אסר עליה. לא קשה לקרוא בין השורות של חוות הדעת שכתב מה הוא באמת חושב, ומה אמור לחשוב כל בר דעת שאינו חבר כנסת מקדימה, על הנושא: "השתתפות חבר כנסת בתוכנית טלוויזיה אינה אפשרית וחותרת תחת כללים בסיסיים הנוגעים לעבודתו, כמו החובה להימנע מניגוד עניינים בין תפקידו לבין עיסוקים אחרים.

ככלל, חבר הכנסת אינו רשאי במהלך כהונתו להתקשר עם גורמים עסקיים מסחריים לצורך קידום ענייניהם או עניינו. התקשרות כזו עלולה לעלות לכדי קבלת טובת הנאה אסורה על-ידי חבר הכנסת. יש לשמור ולהקפיד על קווי תיחום וגבולות ברורים".

בקיצור, הבן-אדם אומר לה בפנים שזה מסריח כמו בור ספיגה באוגוסט. ואם זה לא מספיק, הוא מקנח בתהייה שכולה נזיפה: "האם השתתפות בתחרות ריקודים עולה בקנה אחד עם ההוראות המחייבות חבר כנסת לשמור על כבוד הכנסת?".

מילים נכוחות.

ב.

אבל אבסדזה ממש, אבל ממש, הכי-הכי רוצה להיות בטלוויזיה. היא מציעה לינון את האפשרות להשתתף בתוכנית ללא תמורה כספית. היא כל-כך רוצה להופיע בטלוויזיה, אבסדזה, שהיא מוכנה לוותר לא רק על הכסף בשבילה, היא אפילו הייתה מוכנה להרחיק עוד לכת ולהפסיק לעשות את העבודה שלה. היא ממש הציעה להימנע מהשתתפות בדיונים ובהצבעות הקשורים לתחום התקשורת. אחרי הכול, יש לה חזרות.

לא, אמר ינון. חבר כנסת לא אמור להופיע בשעשועון. אבל לא ח"כית כמו נינו אבסדזה תיכנע. הו, לא! מדובר בלוחמת אמיצה. היא מבהירה כי חרף החלטת היועץ, היא עדיין בוחנת את האפשרות להשתתף בתוכנית.

ולא שהיא עושה את זה בשבילה; היא עושה את זה בשבילנו. כך היא אמרה, במילים האלה ממש: "אני מכבדת את חוות דעתו של היועץ המשפטי. עם זאת, עליי לציין שעמדתי אחרת לחלוטין. אני סבורה שדווקא השתתפות בתוכנית חיובית שפונה לאוכלוסיות רחבות בישראל מקרבת את חברי הכנסת ואת הכנסת עצמה לציבור. לעמדתי זו שותפים אנשי ציבור רבים איתם התייעצתי. בדיקת אפשרות השתתפותי בתוכנית טרם הסתיימה".

ג.

את רוצה לקרב את הכנסת לציבור, חברת הכנסת אבסדזה? אז אולי תתחילי לעשות משהו למען הציבור? עיינתי ברקורד שלך. לא התרשמתי, גבירתי. נוכחות ממוצעת במליאה ודי נמוכה בוועדות, ו-12 הצעות חוק בלבד, שאף אחת מהן לא הגיעה אפילו לטרומית. תפסת טרמפ על המחאה החברתית, ישנת באוהל ברוטשילד. בגדול, זה מה שעשית למען הציבור.

ועכשיו, גבירתי, את רוצה לרקוד בשעשועון טלוויזיוני כדי לקרב את הכנסת לציבור. זה כמעט נשגב, בחיי. זוהי התגלמות הבדיחה על הילד שחוזר עם תעודה כשהכול בלתי מספיק, אבל בזמרה טוב מאוד. האב מעניק לבנו סטירה מצלצלת: עם ציונים כאלה, עוד יש לך חוצפה לשיר?

ד.

יכול להיות שאבסדזה היא מטרה קלה מדי, אז נמשיך עם אהוד ברק.הכול כבר נכתב עליו, אבל ההודעה שלו על מכירת הדירה במגדלי אקירוב היא פשוט מופת. במיוחד אהבתי את המשפט: "היה קשה שלא להבחין בביקורת בעניין מקום מגוריי, ולא חשבתי שנכון להתעלם ממנה לאורך זמן". המשפט הזה הוא קובייה הונגרית של לוגיקה.

כי אם היה קשה שלא להבחין, ז'תומרת שהיה קל להבחין. אז אם היה קל להבחין, למה לא הבחנת? ובאשר לחלק השני, אם לא חשבת שנכון להתעלם, ז'תומרת שחשבת שלא נכון להתעלם. אז אם חשבת שלא נכון להתעלם, למה התעלמת? בערך בנקודה הזו היקום קורס אל תוך עצמו בדממה.

ממש כמו אבסדזה, גם ברק אומר שהוא עושה את זה בשבילנו. למרות שבמקרה שלו, יש מה לדבר. הוא אולי עשה סיבוב של 14 מיליון שקל, אבל הוא לפחות הקריב משהו. דמיינו את עצמכם עוברים לדירה חדשה שכולה קטנה יותר מהסלון של הדירה שבה אתם גרים היום. נהיה לי צפוף רק מלחשוב על זה.

והכי גדול היה שבסוף אלפרד אקירוב עוד אמר עליו שהוא יצא פראייר.

ה.

ומעל כולם בטבלת ה"עושים את זה בשביל הציבור" - הבנקים, כמו תמיד. השבוע מלאו עיתוני הכלכלה בלהיט החדש וההיסטרי: אשראי לעסקים קטנים ובינוניים. מיליארדי שקלים עפים לאוויר, קרנות מוקמות ומכרזים מוכרזים, מחנק האשראי משתחרר! גם אתם שומעים את המוזיקה?

הכול הוצג בפנינו כדבר הכי טוב בעולם בשבילנו. שר האוצר יובל שטייניץ אמר כי "בימים של חוסר ודאות כלכלית במשק העולמי, אנו רואים חשיבות עצומה במתן דגש לסוגיית המימון לעסקים קטנים ובינוניים. מדובר באחד הכלים לעידוד הצמיחה ולשמירה על אבטלה נמוכה"; שר התמ"ת שלום שמחון ציין כי "הכלכלה הישראלית מתבססת על איתנותם של עסקים קטנים ובינוניים. הצלחתם תבטיח את התחרותיות במשק ותרחיב את מקומות התעסוקה ברחבי הארץ"; והנגיד אמר ש"זהו צעד חיוני".

שוק ההון קיבל את הבשורות בשמחה ובצהלה ומניות הבנקים זינקו במשהו כמו שבעה אחוזים.

וזה אכן אחלה דבר וצעד חיוני שיעזור, ולא מעט. אבל ראשית כול - הוא חיוני להם והוא יעזור להם. הרי ברור כמו השמש בצהרי היום שהעברת המשקל מאשראי עסקי ללווים הגדולים במשק (שאנו קוראים אותם טייקונים) אל העסקים הבינוניים והקטנים נעשית כי הגדולים לא מחזירים ומהקטנים הרבה יותר קל ופשוט לגבות.

הם רוצים לתת לעסקים כסף בקלות ובמהירות, מגמישים לשם כך את תנאי האשראי והיקפי הביטחונות, והכל בשבילנו, שזה באמת יפה מאוד. אבל אתם יודעים איך זה עם הלוואות. צריך להחזיר אותן.

ו.

ואם אנחנו היום בענייני בדיחות, אז יש עוד אחת: כשאתה חייב אלף, אתה לא ישן, אבל כשאתה חייב מיליון, הבנק הוא זה שלא ישן. אז זהו, שנמאס לבנקים לא לישון. מספיק הם לא ישנו בגלל כל העניינים וההסדרים. הם מעדיפים בהרבה שאנחנו נהיה אלה שלא נישן.

אל תטעו, אחיי העבדים (תמיד חלמתי להשתמש במשפט הזה), מדובר ביופי של עסק. אם אתם חושבים, אחים, שהבנקים ימשיכו להיות כאלה איזי גם כשלא יהיה לכם להחזיר, כשהעסק הקטן או הבינוני שלכם ייפול, אז נראה לי שאתם טועים. כשתיאלם תרועת הפסטיבלים, הם ירצו את הכסף שלהם, וכדאי שיהיה לכם אותו. ככה זה עם הלוואות. בסוף, מתישהו, אתה לא ישן בגללן.

באשר להם ולכספם, אל תדאגו. המדינה נותנת להם ערבויות. ככה שאם הכול נופל, אז הכול נופל חוץ מהם. נחמד. כרגיל.

אז הח"כית רוקדת והשר עובר והבנקים מרוויחים והבורסה עולה, ואנחנו שמחים כי כולם כל-כך עושים את הכול רק בשבילנו, כדי להתקרב אלינו, להבין אותנו, לעזור לנו, והם כל הזמן חושבים רק עלינו ועל טובתנו. למה? כמו שאמרו כל הזאבים בכל השנים האלה לכיפה אדומה: כדי שיהיה להם קל יותר לטרוף אותנו.

זה כל-כך מרגיע, נכון?

 דרור פויר

את רוצה לקרב את הכנסת לציבור, חברת הכנסת אבסדזה? אז אולי תתחילי לעשות כבר משהו למען הציבור?