יאיר נתניהו נטש את העמדה

יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, שובץ לתורנות במחנה דובר צה"ל בירושלים, שבו הוא משרת.

שישי בערב, בטח היה די משעמם במשרד, ובשלב מסוים הוא החליט ללכת הביתה (בקרבת מקום) לארוחת שבת, בלי לבקש או לקבל את אישור מפקדיו. אולי התגעגע להורים ולמאכלים (לא של אמא שרה, היא לא מבשלת - בעיקרון). "ידיעות אחרונות" חשף את הסיפור, ורבים אחרים פרסמו אותו בעקבותיו.

אני קצת "מרחם" על יאיר. רבים עושים דברים כאלה בצעירותם, זה כמעט חלק בלתי נפרד מהגיל והטמפרמנט. אבל יאיר הוא בנו של ראש הממשלה, ולכן מעשהו, שהיה עובר בשקט אצל מישהו אחר, זכה לפרסום. הוא עצמו קיבל 21 ימי ריתוק, ובכך מסתיימת הפרשה ככל שהיא קשורה ביאיר.

מה עם האב ביבי?

אבל מה עם האב? הוא ודאי ידע שבנו נמצא במשמרת, והנה נפתחת הדלת והחייל הצעיר מופיע ומתיישב לשולחן הסעודה. האם ראש הממשלה התעניין ושאל, "האם קיבלת אישור לעזוב את המשמרת?" ואם שאל, מה התשובה שקיבל? אפשרות אחת (שקרית): "כן, אבא, יש לי אישור לכמה שעות"; אפשרות שנייה: "לא, אבא, אין צורך באישור, כי ממש לא היה מה לעשות" (ואולי במקרה זה אמרה האם, כדרכן של אימהות: "די כבר ביבי, תפסיק להציק לילד, אתה רוצה עוד קציצה, יאיר'לה?"

מה שברור הוא שאם ראש הממשלה ידע שמדובר בנטישת משמרת, הוא היה חייב להורות לבנו לחזור מיד לבסיס. כיוון שעברו כמה שעות טובות עד שיאיר חזר, הדעת נותנת שביבי לא עשה זאת. ואם כך, הוא נהג בצורה לא הוגנת ולא מוסרית, שכן כראש הממשלה הוא מצפה ודורש שחיילים לא ינטשו את משמרתם.

כדי לא לטפול על ביבי האשמת שווא פנתה כתבתנו הפוליטית, לילך ויסמן, אל דוברות ראש הממשלה בשאלה: "האם ראש הממשלה ידע שבנו נמצא בבית ללא אישור מפקדיו?" התשובה שקיבלה: "אנחנו לא מתכוונים להגיב".

אין דבר כזה "אין תגובה"

מענה זה הופך את פרשת יאיר לפרשת ביבי. יאיר קיבל את עונשו על מעשהו הפסול. אבל אם ראש הממשלה ידע - הרי שגם המעשה שלו, כלומר חוסר המעש, פסול. ובכל מקרה ראש הממשלה אמור על פי החוק להשיב לשאלות של הציבור בכלל, ועיתונאים בפרט. והוא לא יכול לטעון לפטור מחובה זו כי מדובר בבן משפחה. השאלה אינה על בן המשפחה, אלא על התנהגותו של ראש הממשלה.

בכל אופן, כל עוד ביבי מסרב להשיב, אנחנו רשאים להניח שהוא ידע, ושהוא שיתף פעולה עם נטישת בנו את תפקידו הצבאי. וזה משהו שהציבור זכאי לדעת ושמישהו מוסמך צריך לבדוק ולברר.

בעניין הדיון הנוסף

בשבוע שעבר הגישו פרקליטיו של סרן ר' בקשה לדיון נוסף בבית המשפט העליון על פסק הדין שניתן בערעורה של אילנה דיין. כזכור, דיין חויבה על ידי השופט המחוזי (היום בעליון) נעם סולברג בהוצאת דיבה חמורה על סרן ר' בכתבה על הריגת הילדה הפלסטינית בגזרת עזה. דיין הגישה ערעור, שבו קבעו שלושה שופטי העליון - מה באמת הם קבעו?

דיין מנסה לשכנע כי בערעור היא נמצאה כמי שלא הוציאה דיבה. וכך היא אומרת בפורומים שונים ובאמצעי התקשורת: "הכתבה הזאת היא אמת לשעתה וגם אמת לשעתנו. היא הייתה אמת ונשארה אמת".

אלה מה? כדאי לדייק: בית המשפט העליון קבע בפסק הדין בערעור: "מסקנתי היא כי בכתבה יש לשון הרע - כמשמעותה בחוק - כלפי סרן ר. בכך לא מסתיימת החקירה. קיומה של לשון הרע אינו סוף פסוק, והוא אינו מוביל מעצמו לאחריות. עלינו לבחון עוד אם מתקיימת אחת מההגנות שמקנה החוק למפרסם לשון הרע" (ראש ההרכב, מ"מ הנשיאה אליעזר ריבלין); ובמקום אחר: "בהיבט של אתיקה עיתונאית, מערכת 'עובדה' לא עמדה בחובת ההגינות".

כלומר, בטענתה כי הכתבה שלה לא הייתה לשון הרע (לפני בחינת ההגנות), היא אינה מדייקת. אפשר להניח שגם עניין זה יעסיק את הדיון הנוסף, שהוא פשוט מחויב המציאות, בעיקר על רקע החידושים ההלכתיים השנויים במחלוקת הכלולים בו.

matigolan@globes.co.il