סדר חדש, עולם ישן

1.

מי אמר שיש האטה במשק הישראלי? אז הבורסה אולי מתייבשת, אבל לפחות שוק העסקאות פורח. ענף ההיי-טק מספק לנו עוד ועוד עסקאות למכירת סטארט-אפים במאות מיליוני דולרים; סיסקו מרחיבה את מרכז הפיתוח שלה בישראל באמצעות רכישת NDS ואפילו ענקית האלקטרוניקה סוני בודקת הקמת מרכז פיתוח בארץ. למרות התחזיות השחורות, ההיי-טק, בניגוד לבורסה, לא מתייבש.

בתחום הפיננסים ובכלל, להבדיל אלפי הבדלות, האקשן הוא לא בדיוק תוצאה של השקעות "טבעיות", אלא בעיקר של השקעות "מאולצות", כלומר, אילוץ רגולטורי או לחץ של המוכר להשתחרר מעול המינוף או הקרן או המשקיע זר שרוצה לקום וללכת.

כך אליהו יחליף את ג'נרלי במגדל; מאיר שמיר ואולי חיים סבן ואולי שניהם יחדיו יחליפו את קרן אייפקס בתנובה; פרטנר מחכה גם היא לסבן או לקרנות זרות; כלל ביטוח והפניקס ממתינות בתורן לקונה המיוחל; וייתכן שגם הבנק הבינלאומי יצטרף בהמשך לרשימה המתארכת.

הנה, תוך שנה-שנתיים-שלוש הפרצופים יתחלפו ולעיתונים הכלכליים יהיה שפע של נושאים ועסקאות לכסות ולנתח, ותהיה להם הזדמנות לדוש בשחקנים הישנים-חדשים. אפילו העיסקה שנעשתה השבוע בשוק ההון הייתה מאולצת: דש ומיטב איחדו כוחות, לא רק כדי לשמור על כוחן התחרותי בשוק שבו הקטנים נעלמים והולכים, אלא בעיקר משום שאלי ברקת, בעל השליטה בדש שהגיע מענף ההיי-טק, הבין שללא חבירה לגוף נוסף, הסיכוי שלו להחזיר את השקעתו הענקית בחברת הברוקרים קטן והולך.

2.

מה יוצא לנו מכל האקשן הזה, חוץ מאקשן של מילים? האם התחרות תתגבר לטובת הצרכנים? האם השירות ישתפר? האם איכות ההשקעות והתשואות תקבל דחיפה קדימה? האם הריבית על משיכות היתר בבנקים תהיה נמוכה יותר? האם ל"יוקר המחיה" שכולם דשים בו אכן יימצא מזור אם עוד קונגלומרט יחליף ידיים? ייתכן שאנחנו פסימיים מטבענו, אבל התשובה היא: לא, לא ולא. לא נרגיש את השינוי בכיס.

זו אולי הטרגדיה של החלפת השחקנים במשק הישראלי, שאמורה להתרחש פה בשנים הקרובות: לעתים הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות. ביזור הכוח במשק מתבקש, אבל השחקנים החדשים, או הישנים-חדשים, פועלים בדיוק כמו הפרצופים הקודמים.

סבן, למשל, אם יחזור להשקיע בישראל, יבוא לעשות סיבוב ולנצל הזדמנות עסקית, בדיוק כמו שעשה בבזק, חברה מונופוליסטית. והוא יעשה את הסיבוב הבא, כרגיל, בלי לשלם אגורה אחת כמס, כיוון שהוא נחשב משקיע זר.

כך גם קרנות הפרייבט אקוויטי שמרחרחות סביב כמה חברות פה. הן מרחרחות כדי לעשות את המכה וללכת הלאה, לא כדי לעשות לנו נעים בגב, בדיוק כמו שאייפקס הצליחה בתנובה (למרות המחאה) ונכשלה בפסגות (לפחות עד כה). אליהו כנראה עשה עיסקה מצוינת במחיר מציאה (לעצמו כמובן), אבל היא מצוינת הרבה פחות לצרכני הביטוח והפנסיה - הם לא ירגישו דבר וחצי דבר עם חילופי הבעלות.

ייתכן שהטעות במדיניות הממשלתית טמונה באשליה שסידור מחדש של מגרש המשחקים ושינוי בהרכב השחקנים כבר יעשו את העבודה לצרכנים. אלא שהמקרה של דמי הניהול הוכיח שסידור כזה דווקא עלול להזיק להם. מה שעובד, הפלא ופלא, הוא דווקא מה שחסידי השוק החופשי סולדים ממנו: רגולציה ופיקוח נוקשים על המחירים, בדיוק כפי שקרה לבסוף בקביעת התקרות על דמי הניהול.

3.

הרפורמה בדמי הניהול הייתה אחת הסיבות שהובילו את דש ומיטב למיזוג, אף שעידו נויברגר, מנכ"ל משותף בדש, העדיף להיתלות באילנות גבוהים: "כולם ייהנו מעוצמתה של החברה לאחר המיזוג", אמר, "עוצמה שתעזור גם לתחרות בשוק ההון, אשר הכוח בו, נכון להיום, מרוכז יותר מדי בחברות הביטוח". עוצמה שתעזור לתחרות? כולם ייהנו ממנו? נויברגר כמובן מגזים. לא תחרות ולא הנאה, ודאי שלא לצרכנים, אלא רק מיזוג שנולד מחוסר ברירה של בעלי השליטה.

שוק החיסכון ארוך הטווח, שבו פועלות דש ומיטב, אינו פשוט מבחינתן. לשוק הזה ארבע צלעות: האחת היא קרנות השתלמות שצומחות לאט. השנייה - קופות גמל שפודות כל שנה וגדלות רק כתוצאה מתשואת השוק. הורדת תקרת דמי הניהול תוריד את הממוצע ותפגע בהכנסות ב-15%-25%, תלוי בגוף המנהל. ככל שהגוף גדול יותר ויעיל יותר, יהיה לו קל יותר לספוג את המכה. זו הסיבה המרכזית למיזוג שאחריו דש-מיטב יהפוך לגוף השני בגודלו בשוק, יתייעל (כלומר, יפטר עובדים, כ-200 איש) ולכן יהיה הרבה פחות פגיע.

הצלע השלישית היא ביטוח חיים, הקיים רק בחברות ביטוח. הפוליסות הישנות רווחיות מאוד במיוחד בשוק עולה, אבל הפוליסות החדשות הן על גבול ההפסד. כיוון שגם שם תקרת דמי הניהול יורדת, הפוליסות מ-2013 יהפכו להפסדיות, אלא אם כן החברות יחליטו לחתוך את עמלות הסוכנים (בעיה של אליהו).

קרנות פנסיה הן הצלע הרביעית. מאחר שהן הוקמו ב-1995, יש בהן מעט מאוד פנסיונרים ו-95% עמיתים פעילים. התוצאה - תזרים מזומן עקבי חיובי, כניסת כספים תמידית ועלייה בהיקף הנכסים בלי קשר למצב השוק. הבעיה היא שדש-מיטב ופסגות בכלל לא במשחק הזה, כי ארבע חברות ביטוח שולטות ב-93% מהשוק ולנויברגר אין הרבה מה לעשות עם ה"כוח המרוכז" הזה, כפי שהגדירו.

לכן, העוצמה של דש-מיטב לא תעזור לתחרות בשוק ההון, ולא לרמת השירות או המחירים שלו. היא תעזור רק לבעלי השליטה ולבעלי המניות של החברה מקרב הציבור.

4.

הנהנים העיקריים מהמיזוג כבר עשו את שלהם והלכו הלאה, כולל נויברגר ו-ויקטור שמריך, המנכ"ל המשותף הנוסף. תציצו לרגע בטבלה המצורפת ותבינו מדוע לשוק ההון יצאה תדמית כה רעה: ארבעה מנהלים בלבד (אורן חנוכה וקובי לוינסון כבר יצאו לדרך חדשה) בחברת ברוקרים בינונית משכו בחמש השנים האחרונות עלויות שכר של כ-125 מיליון שקל, השקולים ל-54% מהרווח של החברה באותה תקופה.

באותן חמש שנים הניבה המניה תשואה אפסית. אלו סכומים בלתי נתפסים שמייצגים את הנהנתנות השוק-הונית בפרט ואת הפערים החברתיים בישראל בכלל: מעט מאוד אנשים שגורפים כמעט את כל השמנת ומשאירים פירורים לאחרים; מעט מדי מנהלים שמושכים יותר מדי שכר וברגע המיזוג משתמשים בסיסמאות על התייעלות ותחרות ושולחים עשרות עובדים הביתה.

שמריך ונויברגר נהנו, בנוסף, מעשרות מיליוני שקלים כל אחד ממכירת מניות ומימוש אופציות, אבל כל זה לא הספיק והם המשיכו למשוך שכר בשמים, שנה אחר שנה, כמו שעון.

מי אישר סכומים עצומים כאלה, אתם שואלים? זו היד רוחצת יד השוק הונית. הרם את ידך בשבילי, ארים את שלי למענך. כך זה עובד. אחד האתגרים של משפחת סטפק ושל אלי ברקת עם השלמת המיזוג הוא ביצוע התייעלות לא רק כלפי מטה, אלא גם כלפי מעלה: פחות מנהלים והרבה פחות שכר בשבילם. זו יכולה להיות תרומתם הצנועה לצדק החברתי.

 דש

eli@globes.co.il