מפחיד יותר מהברווז האיראני

אם בקיץ האחרון ניסו אנשי המחאה החברתית לשוות לה אופי לא מפלגתי, ספונטניות וגוונים של אוטנטיות, עכשיו כבר ברור שאם תפרוץ המחאה מחדש בקיץ הקרוב היא תהיה צבועה בצבעים פוליטיים בוהקים.

בניגוד לפעם הקודמת שבה ארגון המחאה הופקר לתנועות צעירות ומצומצמות, הפעם היא תתודלק על ידי המפלגות. מספיק היה לשמוע בשבועות האחרונים את ההערכות של ח"כ יואל חסון ויצחק (בוז'י) הרצוג, שקדימה והעבודה יצטרפו למחאה הבאה, כדי לתאר את עגלי הזיעה על מצחו של ראש הממשלה. גם יאיר לפיד, סבורים במערכת הפוליטית, לא ירשה לעצמו לוותר על התענוג ויצטרף לחגיגה.

ב"בית העם" שברוטשילד כבר שוקדים על ההכנות לקיץ 2012. יש ישיבות, פגישות עם חברי כנסת מרכזיים, גיוס תרומות. הפעם, סבורים המארגנים, המחאה תהיה אלימה יותר, פוליטית יותר ותכלול קריאות לסלק את נתניהו מהשלטון.

אם יש דבר שנתניהו חושש ממנו יותר מהשלכותיו של הברווז הגרעיני והגרעין האיראני, זה התחדשות המחאה בקיץ. מה זה חושש, הוא מת מפחד. צמרמורות עוברות בגופו כשהוא נזכר איך חי בקיץ משבת לשבת, איך המחאה החברתית של קיץ 2011 הפיכה רוח חיים במפלגת העבודה, והפעם, כבר ברור, זה לא יסתיים שם.

אקוניס ממליץ בפייסבוק

אמש, עם נעילת מושב החורף של הכנסת, התפוגגה ההערכה שהבחירות יוקדמו לחודש יוני הקרוב. בניגוד לכל ההערכות שהכנסת תפזר את עצמה בסוף המושב הנוכחי, התפזרו חברי הכנסת לביתם מבלי להצביע בשלוש קריאות על פיזורה ויצאו לפגרת הפסח. הבוקר הם קמו הבוקר להערכה חדשה: הקדמת הבחירות לספטמבר. כדי שזה יקרה יאלץ נתניהו לפזר את הכנסת בתחילת חודש יוני, 90 יום לפני מועד הבחירות.

אלא שביוני, עם קרני השמש החמות, צפויים גם אלפי המפגינים לכבוש מחדש את הרחובות. שדרות רוטשילד ונורדאו שוקמו, הדשא שוב ירוק וקורץ לצעירים. אם יקדים את הבחירות לספטמבר, הוא יצטייר כמי שדפני ליף וסתיו שפיר גררו אותו אל הקלפי וייצא למירוץ חלש, מרוט וכנוע. 400 מליון ישראלים ברחובות ינעצו בו סיכות כאילו היה בובת וודו. כשהוא רק חושב על תרחיש האיימים הזה מתחיל נתניהו להזיע, ולא רק בגלל החום הכבד ואחוזי הלחות.

הבוקר חזר ח"כ אופיר אקוניס, מקורבו של נתניהו על ההערכה שהבחירות תתקיימנה ב-2013. "אני מציע לא לרוץ לקלפיות", כתב בדף הפייסבוק שלו והוסיף שיש עוד הרבה מה לעשות. אקוניס אמנם לא אמר באיזה חודש ב-2013, אבל כשאמירה כזו מגיעה ממי שמאוד קרוב לראש הממשלה, כדאי לשים לב אליה.

כך או כך, לנתניהו לפי שעה אין בכלל את הכלים לקבל את ההחלטה האם לשקול אפשרות של הקדמת הבחירות. כל עוד לא ברורות תוצאות הפריימריז בקדימה ובטח לא ההשלכות שלהן, הנעלם הוא גדול מדי. במשוואה הזו חסרים גם נתונים על מצבו המשפטי של ליברמן וכמובן הנושא האיראני.

ביבי יבקש ויקבל

גורמים פוליטיים שמאוד מעורבים במערכת הפוליטית וקרובים גם לראש הממשלה ממשיכים להחזיק בהערכה שבתחילת מושב החורף הבא הכנסת תתפזר ובמלאת ארבע שנים לממשלה, בחורף 2013, ייפתחו הקלפיות. ארבע שנים בדיוק מבחירות 2009.

נתניהו יבקש את אמון הציבור לעוד ארבע שנים. נכון לרגע זה הוא גם יקבל אותן.

בישורת האחרונה הופך הקרב על ראשות קדימה בין ציפי לבני לשאול מופז למרתק. אחרי הבאז שיש במפלגה ובשטח לטובת מופז, סקר שפורסם השבוע עשה טוויסט לטובתה של לבני הפיח חיים במפלגה והכניס עניין במירוץ הרדום לראשות מפלגת האופוזיציה. הסקר הזה, שנערך בקרב מתפקדי המפלגה העניק ללבני יתרון משמעותי על יריבה מופז, אולם בשטח, מרבית הפוקדים הגדולים (מטה יהודה, לכיש, אשדוד, אשקלון, באר שבע, ראשלצ, אופקים), כולם עכשיו מעוזים של מופז.

בפאב עם הקיבוצניקים

בערב רביעי השבוע, הגיע עמרי שרון לפאב של קיבוץ כפר עזה, ולא כי נקלע לאזור במקרה. שרון, ה"נשק" של לבני, הגיע לקיבוץ בניסיון לגייס תמיכה ליו"ר קדימה הנוכחית, על כוס בירה, באווירה לא פורמאלית. להגעתו קדם מסע גיוס מאסיבי של אנשיה של לבני שהפצירו בתושבי האזור באמצעות טלפונים ואסמסים להגיע למפגש.

לטענת אנשיו של מופז, למקום הגיעו 12 איש בלבד. גם אם מדובר בהגזמה כלפי מטה, בדיס- אינפורמציה מכוונת, במידע לא מבוסס או בניסיון להשמיץ את היריב, ודאי לא היו שם כמה מאות. לכל הפחות כמה עשרות בודדות.

אז נכון, לשרון מלכתחילה היה פחות סיכוי לגייס את אנשי כפר עזה, קיבוצו של ח"כ שי חרמש הנמנה עם אנשי מופז. אבל גם אם מדובר באנקדוטה, בקוריוז, או בסיפור נקודתי, הוא מדגיש את הפער בין הסקר לשטח: פחות מ-20% מהמתפקדים של חרמש המונים צבא של 250 חקלאים, הגיעו לפאב. בהכרעה בין לבני למופז, הם החליטו להצביע חרמש.

באופן טוטאלי וחד משמעי המצביעים המאורגנים לטובתו של מופז, דבר שמקנה לו יתרון עצום, אבל הכל תלוי בהנעת המצביעים אל הקלפי. אם יעמדו אחוזי ההצבעה על 60%, מצבה של לבני יהיה טוב. כל אחוז פחות מזה יביא לניצחון המצביעים המאורגנים ולסיום דרכה של לבני בקדימה.

שתי הטעויות של ציפי לבני

אבל עוד לא הגיע שלב הסיכומים. בפריימריז יודעים איך מתחילים בבוקר אבל לא איך ייגמר הלילה. עד שלא יספרו הקולות בליל שלישי הבא אי אפשר יהיה לדעת האם היה זה יום הכיפורים של הסוקרים או יום הכיפורים של אנשי השטח, האם יהיה זה ניצחון של המצביעים החופשיים או שנקבל הוכחה מחודשת שמי שמכריע את פני הפוליטיקה הם קבלני הקולות ופעילי השטח.

בכל מקרה, לבני יכולה לרשום כבר עכשיו שתי טעויות: הראשונה, היא הפקרת השטח. מופז אמנם עבד קשה בשטח הקדימאי אבל נכנס לוואקום שלבני יצרה. חוסר היחס שלה יחד עם חוסר הפעילות, הקלו עליו להשתלט על הקבוצות המאורגנות ועל קבלני הקולות. לבני עשתה לו את העבודה מבלי שבכלל התכוונה.

הטעות השניה היתה הוויתור על ועדת הכלכלה בכנסת לטובת ועדת החוץ והביטחון ומינויו של מופז לעמוד בראשה. קשה למצוא נקודות הסכמה בין לבני לנתניהו, אבל בנקודה הזו שניהם מסכימים: יו"ר ועדת החוץ והביטחון עשה מיילג' פוליטי על הגב שלו, ועל הגב שלה.