ציפי לבני

ראש ממשלה בישראל אינו רק תפקיד או תואר. מדובר בשליחות, לפחות אמורה להיות, הנובעת מחזון שמתורגם לתוכנית ולהחלטות דרמטיות. במקרה של בנימין נתניהו, ההצעות הדרמטיות המרכזיות שהוא מציע עוסקות בתחזוקה ובהישרדות פוליטית. פטנטים שנועדו להבטיח היבחרות מחדש. נתניהו רוצה להישאר בשלטון והיצר החזק ביותר שלו הוא יצר ההישרדות. לדאבוני, היצר הזה מתחיל להיות איום על המסורת הדמוקרטית של ישראל.

ההצעה החדשה של אנשי נתניהו, שישראלים לשעבר שגרים בחו"ל יוכלו להצביע בבחירות לכנסת, מעלה נושא עקרוני מאין כמוהו - הרבה מעבר לשאלת הכדאיות הפוליטית של מישהו, וברור שהשיקולים מאחורי ההצבעה הם כדאיות פוליטית מפלגתית ותו לא. נתניהו מאמין שישראלים שעזבו את המדינה יתמכו במדיניות שלו. הוא עשוי להיות מופתע. הוא יכול לגלות שחלק מהאנשים האלה ייתנו את קולם למפלגות שמנוגדות לו. אני מתנגדת נחרצות להצעה הזו, למרות שלקדימה יש כנראה מה להרוויח ממנה.

במדינה כמו שלנו, אסור לתת זכות הצבעה למי שלא ישלם את המחיר על תוצאותיה. אין לי ספק שאותם אנשים יקרים, ישראלים ויהודים שגרים בחו*ל, הם חלק מאיתנו. הם דואגים לנו בעת צרה, מתגייסים לתמוך בנו, תורמים ומבקרים כאן. אבל כל עוד הם שם, הם לא ישלמו את המחיר על מדיניות ממשלתית שתביא למשבר חברתי-כלכלי עמוק, והם לא ישלמו מסים למימון סדר עדיפות לקוי. הם לא יהיו פה אם חס וחלילה תפרוץ מלחמה, אם יהיה טרור וייפלו טילים על העורף. באותה מידה הם כמובן לא ייטלו את הסיכונים שבהסכם שלום. זה נכון שבעיני נתניהו השותפים הטבעיים הם אלה שלא משרתים בצבא ולא נושאים באופן מלא בנטל, אבל גם שותפיו הם עדיין אזרחי ישראל הנמצאים איתנו באותה סירה.

אסור לשתוק

זה לא התחיל בהצעה הקלוקלת הזאת. מאז הקמתה, קואליציית נתניהו הגישה אין ספור הצעות חוק שכל-כולן נועדו לשמר את שלטונו. אפילו התקציב הדו-שנתי, שנעטף באין ספור מילים של שר האוצר, נועד למניעת דיון תקציבי שיכול היה על-פי החוק להפיל ממשלה.

מאותם מניעים נלחמת הממשלה בכל המוסדות ששומרים על המסורת הדמוקרטית. כשהמאבק הוא על מקור הסמכות בין ההלכה לחוק ובין הרבנים לבית המשפט - הממשלה הזאת מחלישה בחקיקה את בית המשפט העליון.

ההשתלטות על התקשורת החופשית היא חלק מאותה מדיניות. התנגדות לחוק המפריד את רשות השידור מהפוליטיקה כדי להשתלט על רשות השידור, הצעת החוק המאפשרת לראש הממשלה לבטל את הרישיון של חדשות ערוץ 2. הוא מחזיק תחת השפעתו עיתון יומי אחד ומנסה להשתלט על שאר מוקדי הכוח בתקשורת.

נתניהו לא יפסיק עד שהוא ומקורביו יכתיבו את מה שאנחנו שומעים בכל ערוץ אפשרי - והכול בשם ההישרדות של שלטונו. אסור לשכוח את החוק לפילוג קדימה, שנועד לבסס את שלטונו תוך שהוא מפתה חברי כנסת בתפקידים כדי לעזוב וכעת. משלא הסתייע עם החוק, הוא ואנשיו מתערבים בפריימריז בקדימה.

מנחם בגין לא היה מעלה על דעתו כשהיה בראש הליכוד לפעול כך .יש מהות בסיסית בדמוקרטיה שאותה נתניהו מסרב לקבל - לכל שלטון יש אלטרנטיבה. ככה זה צריך להיות, כי זה מה שמבדיל אותנו מהדיקטטורות שמסביבנו ונותן לנו את הכוח שלנו לעמוד פה בסביבה עוינת. ומול הסביבה הזאת אנחנו אלה שצריכים לקבל את ההחלטות הקשות למען העתיד.

אם לא די בחקיקה שתשמר את הממשלה באופן טכני, ואם לא די בתשלומים סקטוריאליים שמתחזקים באופן פוליטי את הממשלה מדי יום, הרי שנתניהו ויתר על מדיניות החוץ של ישראל בשביל שממשלתו לא תיפול. גם כאן נתניהו מבודד את ישראל עד כדי פגיעה בביטחון ובכושר הפעולה של צה*ל, ומתענג על מחיאות הכפיים של אלה שלא חיים כאן.

אזרחי ישראל צריכים לדרוש הכרעה על גורלם בדרך דמוקרטית, במקום שימנעו מהם את היכולת האמיתית לבחור את גורלם. אסור לשתוק, ואני מסרבת לקבל את הגזירה הזו. אני מתכוונת להנהיג את הרוב הציוני השפוי חזרה לשלטון, כדי שנילחם למען החזון במקום להילחם בדמוקרטיה. שהפוליטיקה תקדם חזון במקום להיות חזון. כדי שנשמור על מדינה יהודית ודמוקרטית ששוויון הזדמנויות לכל אזרח אינו רק סיסמה שמתנפצת מול המציאות.

הגיע הזמן שהפוליטיקה לא תהיה האמצעי של הפוליטיקאים לקדם את עצמם אלא הפלטפורמה שתקדם את ישראל.

הכותבת היא יו"רית מפלגת קדימה