מדוע התרוממנו?

ההליכה הזקופה של קופי האדם העניקה להם יתרון חשוב - הם הצליחו לראות רחוק יותר ביחס לחיות בעלות אורך דומה. ואז קרה דבר נוסף: הידיים התפנו. מדענים שונים טוענים שקפיצת הדרך האבולוציונית נגרמה בעקבות ההזדקפות, הגובה והתפנות הידיים. מחקר חדש מציע קשר אחר בין הסיבה למסובב: אבות אבותינו לא הזדקפו ואז גילו שהם יכולים לסחוב דברים, אלא הצורך לשאת דברים בידיים הוא זה שגרם להם להזדקף מלכתחילה.

קבוצת חוקרים בינלאומית, בהובלת ד"ר בריאן ריצ'מונד מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, טוענת שההליכה הזקופה נועדה לאפשר לקופי האדם לשאת בצורה נוחה ובטוחה יותר משאבים נדירים. במאמר שפורסם בכתב העת Current Biology הם מסבירים כי בחנו את ההתנהגות של קופים בני ימינו כשהם מתחרים על משאבים נדירים, כדי לנסות ולהבין מה יוביל את הקוף, שהולך בדרך כלל על ארבע גפיו, להזדקף.

"השימפנזות מהוות מודל לא רע של האבות הקדומים שלנו, שהלכו על שתי רגליים", אומר ריצ'מונד. "ראינו כי פעולה פשוטה כמו לסחוב, הייתה יכולה לעודד את הקופים להזדקף באופן שהוביל בסופו של דבר לחיינו כפי שהם היום".

המחקר הראה כי הקופים עוברים להליכה על רגליים בלבד כשהם מנסים לאגור משהו שלא נמצא בשכיחות רבה בסביבתם ולהגן עליו מפני תחרות. ההליכה הזקופה מאשרת להם לסחוב הרבה יותר מאותו דבר בבת אחת.

הקבוצה ערכה שני ניסויים בקופי פרא בגינאה. כשאחר החוקרים פיזרו בקרחת היער אגוזים מוכרים, הקופים סחבו אותם אחד אחד. כאשר פוזרו אגוזים נדירים, הם החלו לסחוב יותר מאחד בבת אחת, תוך שהם מתנסים בכל מיני צורות סחיבה חדשות, כולל הרמת האגוזים בין המרפקים ובפה, עד שהתבייתו על ההליכה הזקופה ונשיאת האגוזים בידיים. הנטייה להליכה גדלה פי ארבעה כאשר האגוזים הנדירים פוזרו בכמויות קטנות.

הולך ברגל

זו אינה הפעם הראשונה שבה סחיבה מוצעת כהסבר להליכה הזקופה של בני אדם, אולם ההשערה הקודמת הייתה כי קופי האדם החלו להתהלך זקוף כדי להיטיב לאחוז בצאצאים הקטנים שלהם ולהגן עליהם. אצל קופים שהולכים על ארבע, רגלי הגורים בנויות כך שהם יכולים לאחוז בגב או בצוואר של הקוף הבוגר כדי לנוע ממקום למקום, ואילו אצל גורי האדם אין זה כך. לפיכך עלתה ההשערה כי הקופים היו צריכים לסחוב את הגורים ולפיכך החלו ללכת יציב.

מחקר שפורסם ב-2008, שלל את ההשערה הזו. החוקרים מצאו כי האנרגיה הדרושה כדי לסחוב תינוק על הידיים היא גדולה מדי לעומת צורות אחרות של סחיבה גם של תינוק שלא יכול להיאחז, ולכן לא סביר להניח שהאפשרות לסחוב תינוק על הידיים שיפרה את מצבם של קופי האדם באופן שאיפשר את ברירתם ההישרדותית של הזקופים.

במהלך הניסוי, שבע נשים בריאות סחבו תינוק במשקל 10 קילו וצריכת החמצן שלהן נבדקה. כמו כן נבחנה צריכת החמצן של הנשים בסחיבת משקל של 10 קילו המפוזר באופן שונה מאשר תינוק, או בסחיבה של התינוק באמצעות מנשא או על הגב. "סחיבת תינוק באופן א-סימטרי כשהוא נשען על המותניים של האם, היא הצורה הכי פחות יעילה לסחוב 10 קילו", אמרו החוקרים במאמר שפרסמו ב-Journal of Human Evolution.

מחקר נוסף, שפורסם ב-2007, הראה כי ההליכה הזקופה עצמה, עוד לפני שמתחילים לסחוב דברים, משתמשת בפחות אנרגיה מאשר הליכה על ארבע גפיים. קבוצת החוקרים בראשות פרופ' דיוויד רייכלן מאוניברסיטת אריזונה רשמה את היקף הוצאת האנרגיה מבני אדם ומשימפנזות שהלכו על מסלול הליכה ממונע.

בני האדם הלכו זקוף והשימפנזות גם זקוף וגם על ארבע. בני אדם ניצלו רק כרבע מהאנרגיה של השימפנזות שהלכו על ארבע. בין השימפנזות היה הבדל גדול בניצולת האנרגיה, כתלות במבנה הגוף הספציפי שלהם. השימפנזות בעלות הצעד הארוך ביותר, הוציאו הכי פחות אנרגיה כשהלכו, והמבנה שלהן היה גם הדומה ביותר לקופי האדם הקדומים.