נתניהו בקרב בלימה מתסכל

מרוב סיסמאות והצהרות, אפילו נתניהו שכח שסעיף הדיור הוא אחד הכישלונות הגדולים של ממשלתו. סעיף שהיה אחד הדגלים הבולטים שהרים בימיו באופוזיציה, מה שלא הפריע למחירים לברוח בתקופתו בעוד 40%. אז נכון שהוא יכול להאשים את הכלכלה העולמית, לדבר על עשור אבוד של שיווק קרקעות, ועל מגוון הרפורמות שבדרך (כבר שלוש שנים שהן בדרך), אבל שזה יהיה מקור גאוותו ותקוותו?

לא רק שנתניהו נחפז להתפאר בניצחון בקרב מחירי הדיור כאשר אפילו לא בטוח שסנוניות הן אלה שחגות באוויר (גינדי, למשל, דיווחו אתמול על מכירת 18 דירות ברמת השרון ב-95.4 מיליון שקל - יותר מ-5 מיליון שקל לדירה), ברור לגמרי שבמלחמה הזו, מה שלא יהיה, לא נצא מנצחים.

בתסריט האופטימי, אם מחירי הדירות יירדו בחזרה ב-30% (כל הדרך למחירי 2009), אנו צפויים לשמוע מדי יום על עשרות אלפי רוכשים אומללים, על קבלנים מיואשים, ועל אלפי מפוטרים בתעשייה שמפרנסת מעל רבע מיליון ישראלים. מנגד, אם מחירי הדירות לא יירדו - צעירי ישראל ומחוסרי הדיור ימשיכו בצדק לזעום על מחירי הדיור, על הפער בין המשכורת שלנו לבין זכות היסוד הכי בסיסית ועל הבועה החברתית.

כרגע, נתניהו נמצא לכל היותר בקרב בלימה מתסכל. הסוסים ברחו מהאורווה, עשו שמות מסביב, וגם אם יעלה בידו להחזירם ייוותרו בשדה המערכה אינספור נפגעים.

ואם זו האנאלוגיה שלו לטיפול הצפוי במחירי החשמל, כדאי שתשכחו ממזגן בקיץ הקרוב. ואולי בכל מקרה נבלה את הקיץ באוהלים.