געגועים לקדאפי

בחדר מעצר בנואקשוט, בירת מאוריטניה, מחכה אזרח לובי להחלטה גורלית בעניינו. לאיש קוראים עבדאללה סנוסי, ראש המודיעין במשטר קדאפי, איש הפעולות המלוכלכות שביצע פשעים למכביר בשליחות אדונו. סנוסי נעצר לפני עשרה ימים בעת שנחת בטיסה ממרוקו.

שלושה גופים מבקשים את הסגרתו. ממשלת צרפת, שרוצה לחסל עמו חשבונות על הפלת מטוס הנוסעים הצרפתי מעל ניז'ר בשנת 1989; ממשלת לוב, שדורשת עבורו משפט פומבי, ובית המשפט הבינלאומי בהאג. ההחלטה אינה כה פשוטה. סנוסי אוגר בזיכרונו לא רק פשעים שביצע בשליחות אדונו, אלא מידע רגיש על היחסים המפותלים בין דאפי למנהיגי אירופה ולראשי מדינות ערב. המידע הזה עלול להביך רבים.

חמישה חודשים אחרי הוצאתו להורג של קדאפי, הקהילה הבינלאומית עדיין לא סיפקה הסבר מנומק מדוע התאגדה נגד "מלך מלכי אפריקה", כפי שכינה המנהיג הגנדרן את עצמו. אלמלא סחף נשיא צרפת ניקולא סרקוזי בהתלהבותו את בריטניה ואת ארה"ב להצביע במועצת הביטחון בעד המבצע הצבאי - היה קדאפי ממשיך לחגוג עוד כמה שנים בשלטון ומוריש את השרביט לבנו. שישה מיליון אזרחיה של לוב היו נהנים היום מיציבות, ועשרות אלפים לא היו מאבדים את חייהם.

ועתידה? השאלה אינה רלבנטית. אין זה מתפקידה של מדינה, במיוחד אם היא דמוקרטית, להתערב בצורה כה בוטה בענייני שכנתה, כל עוד לא נשקף לה ממנה איום מוחשי.

סנגוריו של נשיא צרפת יגידו שפעל כדי ליצור עתיד טוב יותר לאזרחיה הנדכאים של לוב. לו באמת היה לבו גס במעשיו של קדאפי, היה עליו לפעול נגדו זה מכבר ובצורה פחות אלימה, שתיטיב עם הלובים ולא תזיק להם. לנגד עיניו עמד הלקח האמריקני בבגדד. אבל כילד שרוצה צעצוע בכל מחיר, הוא התעקש לצאת למסע של זבנג וגמרנו. ייתכן שרצה לתלות על חזהו הישג צבאי לקראת הבחירות לנשיאות שייפתחו בעוד כמה שבועות. אולי ביקש לצבור נקודות יוקרה אצל חבריו באיחוד האירופי. ערכים נעלים לא עמדו לנגד עיניו.

אין סיבה טובה

בזמן שבו סרקוזי והכוורת שלו עסוקים עד צוואר במאמץ לכבוש את הקדנציה השנייה, מגששת לוב את דרכה בחשיכה. דוח אמנסטי אינטרנשיונל חושף תמונה אכזרית על חיסולי חשבונות עם נאמני קדאפי מצד המיליציות המורדות. הארץ קרועה בין אזורי השפעה ושליטה של השבטים השונים ומאבקים בין הפלגים של המורדים, שחלקם פועלים ברוח הג'יהאד. לפני כשבועיים הכריזו מנהיגי השבטים בחבל ברקה במזרח על אוטונומיה מנהלית, ואף מינו לעצמם נשיא. ברקה הוא אחד משלושת החלקים שהרכיבו את לוב ההיסטורית טרם אוחדה למדינה אחת. 80% מעתודות הנפט שוכנים באדמתו, ובטריפולי חוששים מפני אפקט דומינו שיקרע את לוב לקנטונים יריבים.

הממשלה הזמנית שקועה במאמץ נואש לבנות כוחות צבא ומשטרה, לשקם את מתקני הנפט ולטפל באלפי פצועי המלחמה. מדינות אירופה כמובן נחפזות להשקיע בישות החדשה, והן יודעות למה. מי שתספיק לקפוץ על הרכבת, תזכה בחוזים שמנים להקמת תשתיות לאומיות במדינת נפט מובילה.

ראשו של מועמר קדאפי הותז דווקא בעת שהעניק לאירופה את השירות הטוב ביותר שאותו יכלה לבקש. נפט איכותי במחירים נוחים, סגירה כמעט הרמטית של חופיו מפני מסתננים אפריקנים, ומאבק בלתי-מתפשר בגילויי פונדמנטליזם דתי. בזמן שבו שכניו במרוקו ובאלג'יר דיממו בגל פיגועים מחריד, אילץ קדאפי את הקיצוניים לרדת למחתרת מפחד ידו הארוכה של אחד, עבדאללה סנוסי. כמה שנים לפני כן, ויתר לדרישת אירופה על תוכנית הגרעין.

לובהמתפרקת עלולה להיות הסיוט של אירופה. גלי המסתננים כבר מציפים את חופי איטליה. הג'יהאד הרים את ראשו. סוחרי נשק זריזים השתלטו על מחסני הצבא של קדאפי והם מוכרים לכל דורש טילים נגד טנקים, טילים נגד מטוסים ותחמושת לרוב. בעזה ובקהיר יש קונים.

מי ששואל מדוע המערב לא פועל נגד משטר הבעת' בסוריה, יוכל למצוא בפסקאות שלמעלה חלק מהסיבות. צרפת עסוקה במערכת בחירות, ארה"ב בשנת בחירות, וכולם יחד תשושים מכדי לצאת להרפתקה דומה, שאין מאחוריה סיבה טובה פרט לאגו.

הכותב הוא הכתב לענייני ערבים של גלי צה"ל