מה ללמוד: פסיכולוגיה או הנדסה

בחורה מתוסכלת סיפרה לי פעם: "אני ריאלית, אבל לצערי למדתי פסיכולוגיה ולא תחום פרקטי כהנדסה, רק משום שהוריי לחצו שאתחיל ללמוד כשעוד לא הייתי בשלה להחלטה כזאת. קיבלתי החלטה נמהרת ולא מושכלת, חסרת מוטיבציה לחלוטין. היום אני יודעת שאני משלמת על זה בקריירה, בשכר, באפשרויות הקידום, בסטטוס, ולכל חיי! אני פשוט מבוזבזת".

על פניו זה פשוט: ההורים לחצו, היא נכנעה, צעירה וחלשה, ונותרה כועסת וממורמרת כשכבר, כביכול, מאוחר מדי. אך מסתבר שזה לא הכישלון שמעורר מתן תירוצים. פעמים רבות המקור הוא הנטייה לתרץ - והיא שמובילה בסופו של דבר לתוצאות הבלתי רצויות. להבדיל מאותה בחורה, אנשים שלוקחים אחריות על מעשיהם וחייהם וחושבים על ההצלחה הבאה שלהם, משיגים את מטרותיהם. להם אין צורך ברציונליזציה.

אותה בחורה יכלה לקחת אחריות על חייה בצעירותה - לא להיענות ללחץ ולא לקחת החלטה שאינה שלמה עמה. לחילופין, משבגרה, יכלה לעשות הסבה מקצועית. הייתה לה הזדמנות לכך החל מסיום לימודיה ועד ליום שבו נפגשנו, כשהיא כבר מודעת לנטיות ליבה ושכלה. במקום זאת, בחרה לשמר מצב בלתי רצוי תוך הטלת האחריות לכך על אחרים, ואילצה עצמה להשלים עמו כמו שהוא. או נכון יותר לומר - לא להשלים עמו לעולם. לא חבל?

תירוצי עובדים שכשלו

מנהל שפנה אליי התלונן שאין לו שקט ופנאי לעסוק ב"דברים החשובים באמת". כדוגמה, סיפר שבאותם ימים הטיל משימה חשובה על עובד, עם מטרות ודד-ליין ברורים. תחילה השקט מצד העובד הרגיעוֹ - הוא הסיק שהוא מבצע את עבודתו. אולם כעבור זמן מה השקט הפך מחשיד, וכשהתעניין, העובד אמר שהכל בסדר: "יש רק בעיה קטנה אך פתירה, אל דאגה". בינתיים, החלו להגיע שמועות מעובדים אחרים על בעיות נוספות.

המנהל ניסה לסמוך על עובדו, וחיכה בסבלנות למועד הדד-ליין. כשגילה שהמשימה לא בוצעה בזמן ובמלואה, ניסה להבין מדוע וזכה לאינספור צידוקים: "זו לא אשמתי", "טרם קיבלתי מהצוות המקביל את כל החומר", "זה הם שלא עומדים בזמנים, אצלי הכל מתקתק". כשהעמיק לחקור, הבין שהעובד הוא שפישל, ובגדול.

בפועל, לא רק העובד בזבז זמן יקר בעיסוק בתירוצים. גם המנהל הרותח "טיפל" בבעיה על ידי עימות עם עובדו והצגת טעויותיו. כשעברנו יחד על ששת הכללים להאצלת סמכויות, הצעתי כי במקום לעצום עיניים ולחפש אשמים, היה יכול להקדים תרופה למכה: לעצור כבר בהתחלה, כשזיהה רמזים לקושי של העובד בביצוע המשימה, ולהמשיך להיות מעורב גם כשעובדו טען ש"הכל בסדר". כך, תוך מתן חופש פעולה במידה, יכל לסייע בזמן עם פתרונות אפשריים, ולמנוע הפתעות, תירוצים וכישלון חרוץ.

תירוצי צוות שלם

מתן תירוצים הוא תופעה מידבקת בצוות, שתופחת במהרה לממדים הרסניים: עובד מגלה שקולגה נכשל במשימה משום שלא השקיע, ובפיו שלל תירוצים. הוא מסיק שאם לזה מותר - גם מבחינתו הדבר לגיטימי, ובלבד שיהיה לו צידוק משכנע.

כשנוצרת תרבות ארגונית של תירוצים ובריחה מאחריות, זו כבר בעיה גלובלית וחמורה. במקורם, אנשי צוות אמורים לסמוך זה על זה. בכל תוצאה לא רצויה, המצב האידיאלי הוא שאנשי הצוות הרלוונטיים יספקו הסבר שאפשר ללמוד ממנו ולהשתפר. אולם כשכולם מתרצים תירוצים במקום הסברים, אובד הסיכוי ללמוד, להשתפר ולהצליח, והצוות כולו, באווירת נכאים, מוּעד לכישלון נוסף ולאי-מימוש הפוטנציאל שלו.

גם במקרה כזה למנהל יכולה להיות אחריות רבה על המצב. בתהליך הייעוץ לאותו מנהל מהסעיף הקודם, עברנו יחד על משובי העובדים התקופתיים שלו. מהכתוב בהם חשדתי בבעיה, ולשמחתי הסכים שאצרף את עובדיו לתהליך. גיליתי שהוא מטיל בהם מורא, ושהם רואים בו בוס קשוח ושלילי שמרבה להאשים אחרים. לא מן הנמנע שמנהל כזה יסבול מאי-שקט, כשתחתיו צוות שלם שלומד שמוטב שיתחמק מאחריות, ובלבד שלא יספוג ממנהלו מכות קשות יותר מהכישלון בעצמו.

בלי תירוצים

1. 1. עובד, די לקורבנות: צדקנות בעבודה היא התנהגות קורבנית, לא מוערכת, המשדרת חוסר אמון, בריחה מאחריות, עצלות והיעדר יוזמה ופרקטיות. במקום לבזבז זמן בעבר ובחיפוש אשמים, עדיף להודות בבעיה, לחשוב על העתיד, ולחפש פתרונות. ככל שהעובד ירבה לקחת אחריות - כך סביר שיצליח, יוערך, ויצמח אישית ומקצועית.
2. 2. מנהל, תקשר כישלונות ותגמל יוזמה: מומלץ להתייחס למכשולים הצפויים לכל משימה, למנות את הפעולות שיינקטו במקרה של כישלון, וכך להעניק לעובדים ביטחון. במקביל יש לטפח הצלחה בתנאים קשים, ולתגמל עובדים שמעיזים ליזום ולקחת אחריות גם במצבים קשים המנבאים כישלון אפשרי.
3. 3. מנהל, עצור את המתרצים: מומלץ לגדוע כל תירוץ באיבו - לקטוע את העובד, להפגין חוסר עניין בצידוקיו, ולבקש שיפנה את המשאבים לאיתור פתרון. רצוי להבהיר לו גם שאינו לבד במערכה: "זה לא משנה מה היה, בוא נתמקד יחד בשאלה - מה אפשר לעשות כעת לתיקון המצב, ומה ניתן ללמוד מכך לעתיד".

• - באילו תחומים נוספים בעולם העבודה ישנה נטייה לתרץ לעצמנו ולאחרים אי-הצלחות?
• - מה אדם יכול לעשות בעצמו כדי להפחית את נטייתו לתרץ במצבים לא רצויים?

יעל מהודר היא יועצת ארגונית. מאמריה מבוססים על הידע והניסיון שרכשה באינספור תהליכי ייעוץ ופיתוח מנהלים בארגוני הייטק ותעשייה, ולאנשים פרטיים. המאמרים מיועדים להעשרה, אינם תחליף מקצועי ואישי המתאים למידותיו של כל אדם ואדם, ואין להתייחס אליהם ככאלה. פרטי הסיפורים האישיים במאמרים טושטשו לשמירת פרטיות מושאיהם. פניות ליעל מהודר יש לשלוח לדוא"ל yaekmehoudar@gmail.com, ואפשר לפנות אליה גם בפייסבוק.