דוגרי: כמה כסף עולה תקיפה באיראן

האם המחיר הכלכלי של מהלכים צבאיים נלקח בחשבון במערכת השיקולים של הקברניטים? נדמיין את התמונה הבאה: ראש הממשלה יושב בחדרו, מתייסר תחת אחריות ההחלטה הגורלית על תקיפה באיראן, מעלה שוב את השיקולים בעד-ונגד, ואומר ליועציו: "אני מבין שזה עסק יקר. מישהו יכול להגיד לי כמה זה יעלה לנו?".

למיטב הכרתי זאת אכן סיטואציה דמיונית. בדרך-כלל, הערכת העלויות הכלכליות של מלחמות - גם של היזומות - מתבצעת רק בדיעבד, אחרי המלחמה. ידוע שמלחמות הן דבר יקר בדם ובדמים, אולם יש רתיעה מלנסות ולהעריך מה עלות הפעולה המלחמתית למשק, ונראה שגם תקיפת מתקני הגרעין באיראן לא שונה בהיבט זה.

הדבר נובע מכמה סיבות: ישנה אקסיומה שאינטרסים מדיניים וצבאיים, ודאי קיומיים, אינם נמדדים בכסף, כלומר, "הם שווים כל מחיר". בנוסף, ישנה אי-ודאות לגבי התפתחות המערכה ומשך הזמן עד לסיומה, גורמים נוספים המשפיעים על עלותה.

במקרה של תקיפת איראן, אי-הוודאות גבוהה במיוחד: מה יהיה אופי התגובה האיראנית? האם היא תיעשה ישירות או באמצעות שליחיה, החיזבאללה והחמאס? האם זו תהיה תגובה ממוקדת וכואבת או פעילות ממושכת? למרות אי-הוודאות, אנסה לפחות לתת מסגרת מושגית לעלויות הצפויות.

אליה וקוץ בה

ראשית, יש לומר ביושר, שאת עלויות תקיפת מתקני הגרעין יש להציג ביחס לעלות של האלטרנטיבה, כלומר, של אי-תקיפה והצלחת פיתוח ארסנל גרעיני באיראן. להימצאות גרעין באיראן יש משמעויות מרחיקות-לכת על כלכלת ישראל.

את עלויות תקיפת איראן והמערכה הצפויה בעקבותיה נחלק למספר רבדים:

הרובד הראשון מורכב מהוצאות מערכת הביטחון על ציוד ואמצעי-לחימה. כאינדיקציה לעלותן נציין כי בעקבות מלחמת לבנון השנייה, המצומצמת יחסית, קיבלה מערכת הביטחון 8.2 מיליארד שקל למילוי המחסנים ולחידוש הציוד. לרובד זה נוסיף גידול עתידי בתקציב הביטחון, כפי שקורה אחרי כל מלחמה (ע"ע ועדת ברודט).

הרובד השני הוא שיקום הנזק לעורף מפגיעות נשק תלול מסלול. במלחמת לבנון השנייה ניתנו בסעיף זה כ-2.5 מיליארד שקל דרך תשלומי מס רכוש, ו-4.5 מיליארד שקל לחיזוק הצפון. גם כאן אפשר לחשוב על סכומים אלה כרצפה במקרה של עימות אינטנסיבי, כשמעבר לגבול יש כמות גדולה יותר של אמצעי הרס.

הרובד השלישי הוא אובדן התוצר בזמן המערכה. התוצר היומי במשק הישראלי מסתכם בכ-3 מיליארד שקל ליום. נניח שבזמן מלחמה שבה העורף מותקף במאות טילים ביום, הלימודים מושבתים ואנשים לא הולכים לעבודה, ירד התוצר במחצית, הרי מערכה של חודש משמעותה אובדן תוצר של כ-50 מיליארד שקל. אובדן שגורר ירידה משמעותית בגביית מסים ועלייה בגירעון התקציבי.

רובד רביעי הוא ההשפעות ארוכות הטווח על הכלכלה. המשק פיתח יכולת של תגובה למשברים והתאוששות מהירה ביותר. אם בוחנים אינדיקטורים כלכליים כמו שער-חליפין, צמיחה ושערי מניות בתל-אביב לפני מלחמת לבנון השנייה וחודש אחריה, קשה לנחש שהייתה כאן מלחמה. זהו גם סוד כוחו של המשק בעמידה במשבר העולמי ב-2008-2009.

רובד אחרון, שרלבנטי בהקשר האיראני, מתבטא בהשלכות של תקיפת מתקני הגרעין על הכלכלה העולמית, ובעקבותיה ההשלכות על המשק הישראלי כמשק קטן ופתוח, שהיצוא והיבוא שלו משמעותיים מאוד. כאן נכון לדבר על השפעת העלייה החדה במחירי האנרגיה ועל ירידה בצמיחה העולמית, כשברקע נמצא המצב השביר של הכלכלה העולמית, ובעיקר באירופה.

עשרות מילארדי שקלים

לסיכום, כשמגבשים החלטה כל-כך משמעותית כמו תקיפת מתקני הגרעין באיראן, אין להתעלם מההיבט הכלכלי שלה, כמו גם מההיבט הכלכלי של הימנעות מתקיפה והתגרענות איראן. זה רק שיקול אחד במערכת השיקולים, ודאי שאינו המרכזי אך אין להתעלם ממנו.

למשך הזמן ולאינטנסיביות המערכה יש השפעה דרמטית על העלויות הכלכליות והמחיר שהמשק עלול לשלם בטווח הארוך, וניתן להעריך לפחות את "גבולות המגרש" של העלויות הנגזרות מהתקיפה ומהתגובה שבעקבותיה במספר תרחישי לחימה, ותגובה של איראן וגרורותיה.

עלות חודש של מערכה אינטנסיבית בצפון, בדרום ובעומק, וירי טילים מאסיבי, יכולה להסתכם בעשרות מיליארדי שקלים, וזאת בלי להביא בחשבון את ההשפעה של התקיפה על מחיר הנפט ועל הכלכלה העולמית, וההשפעות של אלו על המשק הישראלי. מערכה ממושכת יותר, בסגנון מלחמת התשה, עלולה לגבות מחיר כבד הרבה יותר והשלכות שליליות ארוכות טווח על המשק.

הכותב הוא יו"ר חברת לביא קפיטל ולשעבר מנכ"ל משרד האוצר