שטויות בכותרות

1. יעקב פרי נחלץ להגן על השכר של יונס

"יונס הוא מנהל ראוי, שהצעיד את הבנק לתוצאות בלתי רגילות. מ-2004 הרווח של הבנק עלה פי שלושה, והמנייה עלתה ב-183%. זה בזכות כישורי הניהול של יונס. כשהבנק מצליח, הבכיר זוכה לשכר נאות".

במילים אלו הצדיק ביום שני יעקב פרי, יו"ר מזרחי טפחות, עלות שכר של יותר מ-10 מיליון שקל למנכ"ל הבנק, אלי יונס. על כישוריו הבנקאיים של האחרון אין מחלוקת, אך גם לא על יכולתו לתפור לעצמו חוזי העסקה משופרים, שהפכו לשם דבר במגזר העסקי.

אז מדוע נחלץ פרי להגן על שכרו של יונס? לנו נראה כי סיבה לכך עשויה להיות מתן הצדקה עקיפה לשכרו של פרי עצמו - 2.64 מיליון שקל ב-2011 (מתוכם 1.1 מיליון שקל ששולמו לו כמענק) עבור 60% משרה. שכר כזה ליו"ר במשרה חלקית קשה יותר להצדיק.

"אני משקיע בבנק הרבה יותר מ-60% מזמני", הוסיף אתמול פרי, שלצד תפקידו בבנק מכהן בדירקטוריונים של לא מעט חברות נוספות שפועלות במגוון תחומים, בחלקן הוא משמש כיו"ר פעיל. אבל גם אם לוקחים את דבריו עם גרגר של מלח, הרי שביחס ל-10 מיליון שקל שמקבל המנכ"ל המצליח שלו, פרי מקבל רק רבע. תודו שמדובר בכסף כיס.

2. בן אסאייג לא הפנים את לקחי סטארבקס

"נהיה ה'סטארבקס' של ישראל. 'קפה ג'ו' יהפוך למותג המוביל של המדינה, בגלל הפריסה, הזמינות והנגישות שמאפשרות לכל אדם לשתות כוס קפה של ג'ו".

ביום שבו דיווחה דלק ישראל על תוצאות גרועות למדי לשנה החולפת - הפסד של 7.3 מיליון שקל ברבעון הרביעי וירידה של 70% ברווח השנתי, העדיף מנכ"ל החברה, אבי בן אסאייג, לשטוח במסיבת עיתונאים את חזונו האופטימי לגבי רשת בתי הקפה שרכשה החברה אשתקד.

את השליטה ב"קפה ג'ו" רכשה דלק ישראל ב-13.3 מיליון שקל בלבד, מה שלא הפריע לבן אסאייג להיתלות בעץ גבוה - רשת בתי הקפה האמריקנית המשגשגת סטארבקס, שנסחרת כיום בשווי שיא של 42 מיליארד דולר.

ראוי היה שבן אסאייג ייזהר במשאלותיו, או שקודם יחליף כמה מילים עם בעל השליטה שלו, יצחק תשובה. רשת סטארבקסביקרה בישראל בעבר, וגם אז ניפק הזכיין המקומי הצהרות על אודות פריסה ארצית ונגישות. 10 השנים שחלפו מאז לא מטשטשות את הכישלון המהדהד שנחל אותו זכיין, שלו הסבה הרשת האמריקנית הפסד של עשרות מיליוני שקלים בתוך פרק זמן קצר. הזכיין המדובר הוא לא אחר מאשר קבוצת דלק, זו שבה עובד בן אסאייג כיום.

3. במרקסטון מפנטזים על רוכשת לסטימצקי

"איריס בראל מגבשת קבוצת משקיעים בניסיון לקנות את סטימצקי", בישרה כותרת באחד העיתונים החודש. אין זה סוד שקרן הפרייבט אקוויטי מרקסטון מחפשת בנרות רוכש לרשת הספרים, שאותה רכשה ב-2005 תמורת 55 מיליון דולר (מהם 33 מיליון דולר בהון עצמי).

שעון החול עובד היום לרעתה של מרקסטון, שאמורה למכור בשנים הקרובות את נכסיה ולהחזיר את הכסף למשקיעים, רצוי עם רווח סביר. במקרה של סטימצקי, המנוהלת בידי בראל, זה כנראה לא יקרה. אשתקד חשף "גלובס" את מצבה הפיננסי העגום של הרשת, שכולל חוב של כ-140 מיליון שקל שהוגדר כ"בעייתי" לבנק הפועלים.

האשראי של רשת הספרים מסווג בבנק כ"חוב בהשגחה מיוחדת", בעקבות ירידה דרסטית במכירות וב-EBITDA (רווח תפעולי לפני פחת ומימון) שלילי, פועל יוצא של מלחמת מחירים מול רשת צומת ספרים שהובילה את השתיים למכירת ספרים במבצעים אגרסיביים שהכו בתוצאותיהן.

במצב הנוכחי תצטרך כנראה מרקסטון להודות לאותו גורם שיסכים לקחת ממנה את סטימצקי, על חובות הענק שלה, גם מבלי לשלם לה תמורה כלשהי.