האם אתה שוגר דדי?

מערכות יחסים בין בני-זוג שלא נישאו באופן פורמלי הן פעמים רבות מורכבות להגדרה, ותפיסתם הסובייקטיבית של בני-הזוג וציפיותיהם מן הקשר לא תמיד זהות. לעיתים אחד מבני-הזוג משקיע במערכת יחסים שהוא רואה בה קשר רציני ומחייב לטווח ארוך, בעוד שבן-הזוג השני סבור שהוא מנהל רומן מזדמן.

להגדרתו של הקשר בין בני-הזוג עשויות להיות השלכות כלכליות, והידועה שבהן היא הגדרת בני-הזוג כידועים בציבור, מעמד שיכול לזכות את בן-הזוג בהטבות וזכויות כספיות רבות. אך מה שאנשים רבים אינם יודעים הוא שגם למערכות יחסים אחרות שאינן עולות לכדי מעמד של "ידועים בציבור" ואינן כוללות ניהול משק-בית משותף יכולות להיות משמעויות כלכליות, כפי שגילה זאת השבוע א' מתל-אביב.

בית המשפט לענייני משפחה בתל-אביב דן השבוע בתביעתו של א' להחזר כספים שהעביר לע' מירושלים במשך חייהם הזוגיים. בני-הזוג לשעבר, שהיו כבר גרושים מנישואים קודמים, ניהלו מערכת יחסים בת כשנתיים, בה א' העביר לע' מפעם בפעם לבקשתה סכומי כסף שונים שהצטברו לסך 80 אלף שקל, וכן נתן לה רשות לעשות שימוש לתקופת מה בכרטיס האשראי שלו, אותו חייבה ב-60 אלף שקל נוספים.

עתה, לאחר פרידתם, א' דורש את השבת הכספים בטענה כי מדובר בהלוואה, ואילו ע' מסרבת להשיבם בטענה כי מדובר במתנה.

בני-הזוג לשעבר נחלקו בהשקפתם על טיבה של מערכת היחסים: א' טען כי הם ניהלו קשר בלתי יציב, בלתי מחייב ורצוף פרידות, שלא כלל חיים משותפים תחת קורת-גג אחת; ואילו האישה טענה כי הצדדים התנהלו כידועים בציבור.

לדבריה, היא היתה "אסירת-תודה לתובע שסייע לה כלכלית, והיה ברי לה לגמרי כי התובע עוזר לה מאהבה ובהנאה, בהיותו בן-זוג תומך, באשר הוא היה ועודנו בעל אמצעים רבים לאין-שיעור משלה".

בית המשפט בחן את הראיות והעדויות השונות שהביאה האישה ולא השתכנע כי הצדדים אכן יכולים להחשב כידועים בציבור. מצד שני, בית המשפט פסק כי כדי שהעברת הכספים מהגבר לאישה תחשב כמתנה ולא כהלוואה, אין צורך ברמה כה גבוהה של מחויבות ביחסים, ומספיק שהגדרת מערכת היחסים מעלה את בני-הזוג לכדי "קרובים קרובים".

המשמעות היא שבעוד שבהעברת כספים בין שני ידידים או חברים רגילים על מקבל הכספים להוכיח כי הנתינה היא בגדר מתנה ולא הלוואה - כאשר העברת הכספים נעשית בין אנשים שמנהלים מערכת יחסים קרובה מאד, ההנחה היא שהכספים ניתנו כתמיכה או מתנה, ונטל ההוכחה עובר לנותן הכספים להוכיח כי הוא למעשה נתן הלוואה.

מי שאינו רוצה למצוא עצמו מוכתר בבית המשפט כ"שוגר דדי", צריך להוכיח כי הכספים שהעביר היו הלוואה ולא מתנה בשני מישורים: מצד אחד עליו להראות שהוא ציפה לקבל את הכספים בחזרה, ובנוסף עליו גם להוכיח כי האישה שקיבלה את הכספים הבינה כי מצופה ממנה להחזירם.

כך, למשל, במקרה זה, בית המשפט האמין לעדות אימו של א', שסיפרה כי האישה הודתה בפניה כי קיבלה מא' הלוואה, אך לגבי יתרת הסכומים קבע בית המשפט כי א' לא הרים את נטל ההוכחה. עמדו לחובתו העובדות שבמיילים ובמסרונים שהחליפו הצדדים הוא לא עמד על החזר הכספים, לא החתים את האישה על חוזה הלוואה, וכן העובדה שלא הפסיק את העברת הכספים או את חיובי האשראי גם לאחר שההלוואות לכאורה הקודמות לא הוחזרו.

לסיכום, במערכת יחסים זוגית, מי שמצפה לקבל כספים בחזרה צריך לדאוג להחתים את המקבל על חוזה הלוואה מסודר, בו יוגדרו אופן ההחזר, סכומי ההחזר ומועדיו. גם לאחר החתימה נותן ההלוואה אינו יכול לשקוט על שמריו, ואם החוזה אינו מקוים כלשונו - עליו לעמוד על קיומו או על שינויו בהתאמה, כדי שהיעדר המחאה לא יתפרש כוויתור או כהשלמה והפיכת ההלוואה למתנה.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".