האופציות הכפולות של שיאן השכר

בעבר היו אלה מנהלים מקבוצת דלק של יצחק תשובה שכבשו את צמרת טבלת מקבלי השכר (ובראשם איליק רוז'נסקי מדלק נדל"ן לשעבר וגיל אגמון מדלק רכב), בהמשך כיכבו בכירים מקבוצת אי.די.בי של נוחי דנקנר (מנהלים בסלקום, שופרסל ועוד).

השנה הגיע תורם של בכירי חברה לישראל , שבשליטת עידן עופר, להתבלט מעל ליתר המנהלים בחברות ההחזקה.

לא פחות מארבעה בכירים בקבוצת החברה לישראל התברגו לעשירייה הראשונה של מקבלי השכר הגבוה ב-2011 - עקיבא מוזס, מנכ"ל החברה הבת כיל; ניר גלעד, מנכ"ל החברה לישראל; אמיר אלשטיין, יו"ר החברה לישראל; וגם סמנכ"ל הכספים של הקבוצה, אבישר פז.

ניר גלעד הוא זה שזכה לשכר הגבוה מבין הארבעה (והשני בין כלל מקבלי השכר בחברות הציבוריות). גלעד נהנה בשנה החולפת מעלות שכר של כ-21 מיליון שקל, ולמעשה מאז שהצטרף אל החברה לישראל ב-2007 צבר שכר בעלות של לא פחות מ-73 מיליון שקל(!). 33 מיליון שקל מסכום זה הם באופציות, ויתרת ה-40 מיליון במשכורת ובבונוסים.

אם יש משהו מקומם בעלות השכר של גלעד, זה לא רק המספרים הגבוהים אלא כפל האופציות שקיבל: גלעד מקבל אופציות למניות בחברה לישראל בה הוא מכהן כמנכ"ל, וגם בחברה הבת כיל, בה הוא מכהן כיו"ר.

מאחר שרובו המוחלט של שווי החברה לישראל נגזר מחלקה בכיל, הרי שאם שווי מניות כיל יעלה, אוטומטית גם שווי מניות החברה לישראל יעלה בשיעור דומה. שאר הפעילויות בהן מחזיקה החברה לישראל זניחות לעומת רווחי העתק שמייצרת כיל מדי רבעון, אשר בשנת 2011 הסתכמו ב-1.5 מיליארד דולר.

יש להוסיף ולתהות עד כמה תרומתו של גלעד לכיל היא משמעותית, באופן שמצדיק קבלת אופציות בחברה הבת? התוצאות הפנטסטיות שהחברה מציגה הן בזכות הרווחיות הגבוהה המאפיינת את פעילות הדשנים, הגאות במחירי הסחורות וים המלח, ממנו היא מפיקה את עיקר מוצריה. תרומתו של גלעד לרווחי העתק הללו זניחה למדי, ובוודאי לא מצדיקה שיקבל אופציות בשתי החברות.