"חברה רשאית ליטול חוב ויחד עם זאת לחלק דיבידנדים, ולא חלה עליה חובה כלשהי להשתמש ברווחיה דווקא על מנת לפרוע חוב" - כך טוענים חברת פרטנר, בעל השליטה בה אילן בן-דב והדירקטורים בחברה, שהגישו בשבוע בעבר (ה') את תגובותיהם לבקשה לאישור תביעה נגזרת שהוגשה נגדם לבית המשפט הכלכלי. בן-דב ופרטנר ביקשו לדחות את התביעה הנגזרת על הסף.
התביעה, בהיקף של מאות מיליוני שקלים, נגד בן-דב ונגד הדירקטורים של פרטנר , הוגשה בטענה כי הסבו לחברה נזק כספי ניכר, הנובע מהנפקת איגרות-חוב וחלוקת דיבידנדים שביצעה פרטנר, ושנועדו, לדברי התביעה, לשרת את החברה-האם סקיילקס ואת בן-דב, ולא את פרטנר עצמה.
לטענת התובע, ראובן רוזנפלד, בעל מניות בפרטנר, מיום רכישת פרטנר על-ידי סקיילקס היא גייסה כ-2.2 מיליארד שקל וחילקה דיבידנדים בסך כ-3.5 מיליארד שקל. לטענתו, גיוס החוב העצום מצד אחד, וחלוקת הדיבידנדים האסטרונומיים מצד שני, נועדו לצורך מטרה אחת ויחידה - מימונו של בן-דב וסיוע לו לפירעון ההלוואות שנטלה סקיילקס מגורמים שונים, שהסתכמו בכ-3.8 מיליארד שקל, ושנועדו לצורך מימון רכישת השליטה בפרטנר.
בבקשה לאישור התביעה כנגזרת, שהוגשה באמצעות עורכי הדין עמית מנור ויוקי שמש, נטען כי החלוקות היו נגועות בעניין אישי של בן-דב, שהיה זקוק להן על מנת להחזיר את החוב שגייס לצורך הרכישה. כלפי הדירקטורים נטען כי הם נהגו ברשלנות בכך שאישרו את חלוקות הדיבידנדים.
בחירת מידת המינוף
בן-דב ופרטנר טוענים בתגובתם כי הבקשה לאישור הינה "מופרכת על פניה, והיא מתבססת על טעויות משפטיות וכלכליות בסיסיות עד כדי כך, שהן מעלות חשש ממשי כי היא הוגשה בחוסר תום-לב וממניעים זרים".
לטענתם, חלוקת הדיבידנדים נעשתה באופן שוויוני לכל בעלי המניות של החברה, כולל בעלי המניות מן הציבור, וכל בעלי המניות נהנו מהן באופן שווה, ולכן לא ניתן לומר כי הן נגועות בעניין אישי.
עוד נטען כי הטענה כי חלוקת הדיבידנד שנעשתה בהתאם להוראות חוק החברות, ואף זכתה לאישור בית המשפט, הינה "עסקה חריגה" "עם בעל השליטה" או נגועה ב"עניין אישי" של בעל השליטה בחברה - הינה מופרכת מעיקרה.
בן-דב ופרטנר טוענים עוד כי לא נגרם לחברה כל "נזק" כתוצאה מהעמסת עלויות מימון בעקבות גיוסי החוב שערכה. "כידוע, גיוסי חוב (בין חוב בנקאי ובין חוב חוץ בנקאי) הינם חלק בלתי נפרד מכל פעילות עסקית, ולא ניתן לראות בעלויות המימון הכרוכות בהם משום 'נזק'", נטען.
לטענתם, משמעות התביעה בעניין זה הינה כי חברה אינה רשאית לחלק דיבידנדים בטרם פרעה את מלוא החוב שנטלה על עצמה, וזאת על מנת "להקטין" את הוצאות המימון הכרוכות בחוב.
"ברור כי זה לא הדין, וזו גם לא ההתנהלות העסקית המקובלת והלגיטימית", טען בן-דב בתגובתו והוסיף: "אין ספק כי חברה רשאית לבחור לעצמה את מידת המינוף (קרי היחס בין הון עצמי לבין חוב) הרצויה לה, כל עוד מתקיימים תנאי החוק לכך. תנאים אלה נועדו להגן על נושי החברה ולהבטיח כי לא תיפגע יכולת הפירעון של החברה את חובותיה כלפי נושיה. בנסיבות העניין, אין מחלוקת כי נושי החברה לא נפגעו כתוצאה מהחלוקות, וגם לא יכולה להיות מחלוקת שבעלי המניות שנהנו מהדיבידנדים לא נפגעו, ולפיכך דין הבקשה להידחות".
את חברת פרטנר מייצגים עורכי הדין פיני רובין וליאור פורת ממשרד גורניצקי; את אילן בן-דב מייצגים עורכי הדין גיורא ארדינסט ורן שפרינצק ממשרד ארדינסט, בן-נתן; ואת הדירקטורים מייצג עו"ד רלי לשם ממשרד מיתר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
