"סטף ורטהיימר השקיע כאן 25 מיליון דולר ולא ממהר לראות את הכסף בחזרה", כך אמר שאוקי חטיב, מנהל פארק התעשייה החדש בנצרת, שצפוי להיחנך רשמית בסתיו הקרוב. הפארק כולל 25 אלף מ"ר מהם 14 אלף מ"ר לתעשייה והיתרה מיועדת לפעילות קהילתית, חינוך ותרבות. לדברי חטיב, הוא מתחייב להשכיר את המשרדים בהנחה של 50% ממחירי העלות להשכרה דומה בנצרת.
השיחה עם חטיב התקיימה ביום חמישי, כחלק מסיור שערך ארגון צופן, שמטרתו לקדם את תעשיית הייטק בחברה הערבית ופועל מנצרת, בין היתר בהסבה והכשרה להייטק עבור מהנדסים ערבים. הגן אמור לתקן חלק מהחוסר של העיר בקרקע לתעשייה - רק 40 דונם לעומת מעל 8,000 בנצרת עלית השכנה.
לצד הגן שאמור לקום, נצרת כבר מעסיקה כ-270 ערבים בתעשיית ההייטק, מהם בסטארט-אפים וחברות תוכנה. בעיר גם פועלת קרן ההון סיכון הערבית הראשונה. גן התעשייה החדש אמור לקלוט חלק גדול מהאקדמאים הערבים שלא השתלבו עדיין בתעשייה. על רקע הנוף של הר הקפיצה, חיפה וציר העמק-נצרת, חטיב אמר, כי הפארק ייצור תשתית לחברות הייטק גדולות להגיע לאיזור.
יעד התפוסה הוא 90% בתוך שלוש שנים, ובשלב זה מתקיים משא ומתן מתקדם בין הפארק לאמדוקס ואינטל: "הכוונה היא להעסיק מעל 600 מהנדסים וטכנאים ולקיים הכשרה מקצועית והענקת תואר מייסטר, לשם כך אנחנו במגעים עם אחת האוניברסיטאות הגדולות בעולם."
החברות שיגיעו לאיזור ייהנו מסבסוד ממשלתי לשכר העובדים בשיעור ממוצע של 30% למשך שלוש שנים. לצד המעסיקים, גם ורטהיימר ייהנה מהטבות שונות, כפי שמפרט חטיב: "קיבלנו רוח גבית מהממשלה, מהעירייה ומהשוק הפרטי; התמ"ת הגדיר את המקום הזה כאיזור פיתוח א' ומרכז ההשקעות אמור להחזיר חלק מההשקעה. העירייה נתנה הטבות משל עצמה, כגון ארנונה חינם בשנה הראשונה, ובשנים שלאחר מכן הנחות של 75%, 50% ו-25%.
לחטיב יש גם טענות: "שילמנו את כל היטלי הפיתוח אלא שבינתיים המנהל לא עומד בהתחייבות להשלים את הפיתוח, כגון כביש גישה שאנחנו סוללים בעצמנו". הפארק צמוד למלון גולדן קראון ולדבריו הבחירה בסוג האבן והבניה נעשתה בהתאם לאופי התיירותי של המקום כך שלא ישדר זרות. במה שנוגע ל"חיבור לקהילה" ולתרבות, הוא אומר כי הפעילות תהיה חופשית, כך ש"מוזיאון תפן לא יקבע עבורנו את התכנים".
כאמור, בנצרת פועלת גם קרן ההון סיכון אלבוואדיר, (ניצנים בערבית), שגייסה 177 מיליון שקל. מנהל הקרן חביב חזאן, אומר כי "80 מיליון שקל הגיע מהמדינה והצלחנו לעבור את ה-matching שהמגזר הפרטי התחייב להשקיע. בין המוסדיים שהשתתפו היו פועלים, דיסקונט, הראל, מגדל, כלל, אריסון, עידן עופר וסמי סגול. אנחנו חלק מקרן פיטנגו ונהנים מהניסיון שלהם".
אובדן תוצר של 30 מיליארד שקל
את ההייטק הערבי הוא מאפיין כך: "בסביבות עשר חברות שחלקן נותנות שירותים ואחרות מוכרות מוצרים ממש. יש כ-40 מיזמים בשלב הפרה-הכנסות לרבות אף אלקטרוני להרחת סרטן. רוב המיזמים קשורים למכשור רפואי בגלל שיש בחברה הערבית הרבה בוגרי מדעים החיים ורפואה. כמו כן יש גם מיזמי שבבים בגלל עתודה של ערבים שעבדו בעבר בחברות כמו מלאנוקס ואינטל. יש גם מיזמי אינטרנט כמו פאנט, בוקרא ואל עראב שמביאים הרבה טראפיק יחסית לעולם הערבי."
לדבריו, אלבאוואדר היא הקרן היחידה שמתמקדת בחברה הערבית ו"נשמח שתהיה עוד תחרות ונהיה חלק מאקו-סיסטם שיתפתח". האופטימיות שלו נובעת בעיקר מהנגישות לשוק הערבי ואפשרויות הצמיחה:
"השפה שצומחת הכי הרבה באינטרנט היא ערבית: 2800% בעשר השנים האחרונות. זו השפה השביעית בגודלה ברשת, 70 מיליון איש מחוברים מתוך 350 מיליון. בעזה למשל יש אחוז חיבור גבוה מאוד. אלא שיש פער תוכן - חסר המון תוכן. בעולם הרחב לכל 10 משתמשים יש אתר ובערבית יש אתר לכל 280 איש, כך שהפער הוא חוסר של 7 מיליון אתרים. זה משהו שקל לייצא כי מכסים ומחסומים."
אחד היזמים בתחום הוא ניזאר חורי, שבין היתר הקים את אתר ההיכרויות הראשון בערבית ומכר אתר בשם יאהאללה לאינטרנט זהב ב-2006, ("בסכום נמוך"). חורי אומר כי התחיל מוקדם וסבל מהיעדר מימון ותמיכה:
"ב-99 זיהיתי חוסר של אתרים בערבית ועבדתי קשה כדי לחפור שוק חדש. היה קשה לבקש פרסומות ממפרסמים. כך למשל, פעם היה באנר למכללת ויצו בוואינט וחלק מהגולשים חשבו שזה וירוס. באותו זמן שהתחלתי היה אתר ערבי בשם מכתוב שפעל מהמפרץ ונמכר ליאהו ב-100 מיליון דולר. כיזם ערבי היה לי קשה להשיג מימון ותמיכה".
ואכן, אחת הבעיות של התעשייה הבראשיתית הזו היא בין היתר היעדר סיד-פאנד ואנג'לים, שזה משהו שה-vc לא נותן לו את הפתרון. חזאן אומר כי "בינתיים אנחנו עובדים עם מנטורים שנותנים מהזמן שלהם. פתרון מערכתי יבוא בצורה של קרן תנופה ייעודית למגזר הערבי ושילוב של כסף פרטי וציבורי."
בתשובה לשאלה האם יש לקרן שיתוף פעולה עם הגדה המערבית, חזאן אומר כי הוא עצמו עבד כמה שנים במזרח ירושלים וברמאללה ואחד המשקיעים של הקרן הוא מרמאללה. יש דימיון גדול בין התרבות הארגונית בהייטק שלנו לעולם הכללי בעיקר בחברות הקטנות. לעומת זאת בחברות המסורתיות היותר גדולות יש היבטים קצת שונים כמו חשש להכניס שותף וכיו"ב.
לצד הייטק, אלבאוואדר מכוונת גם להשקעות רגילות. המגזר הערבי כבר הוציא חברות ערביות לבורסה (האחים בולוס למשל) וחזאן שואף "לקחת חברות קטנות שמוכרות ב-200 מיליון שקל ולהעביר אותן למכירות של חצי מיליארד ומשם בשאיפה להנפקה. 100 החברות הגדולות במגזר הערבי מוכרות ב-2.5 מיליארד דולר ומעסיקות 8,500 עובדים. רוב החברות האלה מוגדרות משפחתיות כשהגדולה ביותר היא בסת בנייה." לדברי חזאן, אם הרמה של התרומה לתל"ג לנפש בחברה הערבית תעלה לרמה של החברה הכללית יתווספו לתל"ג הישראלי 30 מיליארד שקל לשנה.
נומרוס קלאוזוס של ערבים בהנדסה ומדעים
אחת הדוגמאות לחדירה של תעשיית התוכנה לפלח הערבי הוא חברת NCS שבבעלות שווה של וואן תוכנה והמשקיע הפרטי זועבי חאתם. "אנחנו מציעים פתרון של near-shore: במקום ללכת להודו, סין ואוקראינה, כששם יש בעיות של שפה ובעיות אחרות, החברות הגדולות יכולות לבוא לפה. שירותי תוכנה הוא הענף הצומח ביותר במיקור חוץ והמטרה היא לשבור את חומת האי-תעסוקה ולמשוך את החברות הגדולות לצפון", אומר חן גרין, מנכ"ל החברה החדשה, שמעסיקה כיום פחות מ-20 מהנדסים ערבים ושואפת לגדול למאות.
לדבריו, אין כוונה לפעול בתחום של אפליקציות לסמארטפונים וכיו"ב אלא ביישומים עתירי ידיים עובדות לטווח ארוך. החברה מעסיקה בוגרי אונ' ומכללות ומכוונת לתמחור פשוט שבו הלקוח רואה מחיר אחד עבור ההכשרה, הסינון, התשתיות ושעות העבודה. "ארגון צופן נפגש עם המון חברות וחלקן אומרות 'זה רעיון גדול, נלך על זה' וחלק אחר חושבות שהשתגענו. השכר התחלתי אבל לעובדים יש מוטיבציה גבוהה וזה ההבדל".
רוב העובדים הקיימים ואלה שנקלטים במחזור ההכשרה החדש מגיעים מנצרת, יפיע ואיכסל. הממשלה מסבסדת רבע מהשכר ל-30 חודשים והחברה מציעה מגוון של תחומי פעילות, כך שבתום התקופה לעובדים לא אמורה להיות בעיה להיקלט במקומות אחרים. גרין מסביר כי קצת קליטת העובדים תלוי בנכונות של הממשלה להשקיע בסבסוד השכר. עבור העובדים עצמם, אמנם השכר נמוך יחסית אבל הם "מסיימים בחמש ובחמש ורבע כבר בבית".
המגזר הערבי אמנם מפגר בהייטק אבל יצר לעצמו מסה קריטית בתחום מדעי החיים. אחד האנשים שפועלים לשינוי המצב הזה הוא נסרי סעיד, מנהל החממה הטכנולוגית NGT. בשלהי שנות ה-90 הוא חזר כמהנדס חשמל מגרמניה עם ניסיון בחברות תקשורת אך התקשה להתקבל לראיונות עבודה. כמו מהנדסים ערבים אחרים, חלק ניכר מהם דוקטורים, גם הוא מצא את עצמו עובד כמורה. באותם שנים הוא אומר, "ההייטק הישראלי היה מבוסס ברובו על ההכשרה הצבאית. היתה חברת סטארט-אפ ערבית אחת פה בנצרת בשם אלפא אומגה בתחום של מיכשור רפואי."
ב-2002 הוא חבר למשרד התמ"ת כדי לחבר את עולם החממות ליזמים הערבים. החממה הוקמה בשיתוף המדען הראשי ומשקיעים יהודים כמו דווידי גילה. לדבריו, 70% מהיזמים שעברו בחממה ערבים והיא גילגלה 60 מיליון דולר בסך הכל. הקרן הראשונה עדיין לא החזירה את ההשקעה אבל כבר ייצרה מספר חברות, בין היתר בתחום המכשור הרפואי או חברות תרופות בשלב ניסויים קליניים. עכשיו הקרן נסגרת ותיפתח אחת חדשה במקומה לעשר השנים הבאות.
"באופן מסורתי, התפתח כאן מעין נומרוס קלאוזוס של ערבים בפקולטות למדעים והנדסה. רק 7% מהסטודנטים הערבים לומדים מקצועות טכנולוגיים וזה לא מספיק. גם מתוך אלפי מהנדסי תוכנה רק כמה מאות מועסקים בתעשייה. הסטודנט הערבי בוחר ברפואה, רוקחות או עריכת דין ולכן התחלנו להתכווננן מול בתי ספר תיכון ומנטורים עם ניסיון בתעשייה שיישמשו כחונכים".
איך ערבי ישתלט על עולם המוזיקה?
החסרון הזה הוא גם יתרון. כך למשל, אחת החברות הראשונות שייצאו מנצרת היא אנזימוטק, שהפכה מסטארט-אפ לחברה של עשרות עובדים במגדל העמק ונרכשה על ידי קבוצת משקיעים שבהם האחים עופר וקרן מילניום. גם המייסד של החברה הזו, ד"ר סובחי באשיר, התחיל כמורה בסכנין ועם הקמת החממה החל לפתח את המיזם לייצור מרכיבים המיועדים לטיפול בילדים עם הפרעות קשב.
מיזם נוסף שצמח מהחממה הוא פלורינקס של ד"ר כמאל חאלד, שהחל כמהנדס במפעל לציפוי מתכות בכמיאל וב-2004 הקים את החברה, שעוסקת בהעשרת שיניים ומניעת עששת מבוססת תהליך אלקטרו-כימי. בהמשך הגיעה הרכישה של סינרון והחברה מצפה למכור בעשרות מיליוני דולרים, כשחלק מהייצור בארה"ב וחלק בסין.
היזמים הערבים משדרים פרגמטיות בכל מחיר, אולם בסופו של דבר עולה גם הבעיה הפוליטית. כך למשל עולה מדבריו של זאהר אליאס, מייסד ומנהל Allmuze - רשת חברתית שממוקדת בשיתוף מוזיקה. אחד המשקיעים בחברה הוא איתן ורטהיימר, אך אליאס אומר, כי "כשחיפשתי משקיעים אמרו לי שבחור מכפר קנא, אפילו בוגר מנהל עסקים מאונ' ת"א, לא ישתלט על עולם המוזיקה העולמי. כשניסיתי לגייס בקרנות הון סיכון אמרו לי 'הגעת מוקדם מדי או שאתה דורך על רגליים של חברות גדולות ואנחנו מפחדים להיכנס. אין במגזר הערבי יוסי ורדי או 8200 ואין סיפורי הצלחה שיישנו את כל המגמה. גם הסטודנטים לא רואים את זה ולא מחפשים להיכנס לתחום הזה. המעגל האכזרי הזה יישבר רק אם תבוא קבוצה שתקים קרן שתקיע ביזמים צעירים שרוצים להתחיל את דרכם - פרה סיד פאנד."
לצד היעדר תשתית ההשקעות, יש כמובן בעיות אחרות שנובעות מהפולטיקה הארצית, כפי שאומר סעיד: "עברו 30 שנה מאז שעזבתי את הארץ ללמוד בחו"ל ועדיין מספר האקדמאים הערבים המובטלים עולה ומספר האקדמאים החדשים יורד; עדיין, בשנת 2012, מדברים על היעדר תשתיות מים וביוב ביישובים הערבים. יש 22 אלף סטודנטים ערבים ישראלים ומחציתם בחו"ל, חלק גדול בירדן. זה שוחק את ההון האנושי של המדינה. כששר בישראל מדבר על חילופי שטחים ואוכלוסיות איך יבוא לפה משקיע?"
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
