דב מורן: "יש לי קבוצת קומנדו מדהימה, הכי טובים בארץ"

חלון משרדו של דב מורן בירקונה נשקף פרדס תפוזים ולימונים. האביב מביא עמו ריח של הבטחה חדשה, וגם מורן, אחרי החורף הקשה של חלומו שנגוז, להקים חברה של מיליארדים סביב המכשיר הסלולרי מודו, כבר אחוז התלהבות חדשה: קומיגו, סטארט-אפ בתחום הבאזז של הטלוויזיה החכמה, הוא הפרק הבא של היזם הסדרתי מורן. תקציר הפרקים הקודמים כולל גם את ההמצאה המבריקה של הדיסק-און-קי, אשר נמכר, כחלק מחברת אם סיסטמס, על-פי שווי של 1.6 מיליארד דולר.

הרחק מקריות הפלדה והזכוכית של ההיי-טק, עם כדורסל בחצר, כמה כלבים ידידותיים המושיטים ראש לליטוף לכל עובר ושב ומסחטת פרי במטבח - עוול לא להחזיק אחת כזאת כשיש לך פרדס בחוץ - יושבים דב מורן והצוות הנאמן והוותיק שלו, שחלקו הגדול מלווה אותו עוד מימי אם-סיסטמס, עבור דרך מודו.

"הסערה של השנה האחרונה של מודו העיפה את החלשים", אומר מורן בראיון ל-G, "ונשארו היותר טובים, יותר חזקים ויותר נאמנים. אנשים מדהימים. יש בינינו יחסי אהבה". אלה באו ואמרו למורן, אנחנו איתך גם במיזם הבא. כעת הם כולם מתלהבים כמו ילדים מאפליקציית זריקת עגבנייה על חבר באמצע צפייה במשחק כדורגל.

ראש וראשון למתלהבים הוא מורן עצמו. עיניו נוצצות כאשר הוא מדגים את היכולות של קומיגו על מסך גדול ליד המטבח: פלטפורמה לטלוויזיה חכמה על גבי רשת האינטרנט, המתחברת גם לטאבלט ולסמארטפון, ומאפשרת אפליקציות צפייה שונות, העברת תכנים מכל אחד מהמכשירים הללו למשנהו, ובעיקר הרבה אינטראקציה חברתית באמצע, דרך צ'אטים ודרך חיבור לרשתות חברתיות דוגמת פייסבוק וטוויטר.

המוצר מכוון לשוק המתהווה סביב הטלוויזיה האינטרנטית, אשר יאפשר למפעילים חדשים, כגון חברות הסלולר ואחרים, להיכנס לתחום ולהציע לצופים אופציה זולה יותר מחברות הכבלים והלוויין הקיימות. ובעוד מורן מדגים את שפע האפשרויות הוא אומר, "תראי, הבאנו קסם".

- זה באמת נראה חכם, מקסים וכיפי, אבל אתה רחוק מלהיות היחיד שעובד על טלוויזיה חכמה. כל ענקי הטכנולוגיה העולמיים עובדים על זה.

"קודם כול, כיף להתחרות עם הגדולים. שנית, זה רק נראה אותו דבר".

- תסביר.

"אנחנו מאוד ממוקדי אינטראקציה חברתית בין המשתמשים, ושנית, הלקוח שלנו שונה. גוגל TV ובוקסי (חברה ישראלית בתחום ה-IPTV, הטלוויזיה האינטרנטית), מיועדים למשתמש הסופי. אנחנו מוצר המכוון למפעיל של הטלוויזיה האינטרנטית. אני מתמקד בו, ובאופן שבעזרתי יוכל להציע עוד דברים למשתמש הסופי".

- ובכל זאת, יש לך תחרות מאוד צפופה.

"לכן צריך לעשות משהו שונה, חריג, מיוחד, יותר טוב. אני באמת חושב שהבאנו קסם. אני לא מתיימר להיות סטיב ג'ובס, אבל ב-2007, שנה שבה כולם אמרו שאין סיכוי להכניס טלפון חדש לעולם רווי טלפונים, ג'ובס הביא טלפון עם קסם וכבש את העולם".

- לג'ובס היו אמצעים, כסף לפיתוח, צבא של אנשים. פה בקומיגו יש כמה מיליוני דולרים מכיסך הפרטי ושלושים איש שעובדים על זה.

"אבל לי יש קבוצת קומנדו מדהימה, אנשים הכי טובים בארץ. תכנת מדהים לא מקביל לעשרה תכנתים סבירים. נכון שגם לאפל יש קנונים, אבל אני לא יודע אם בכל אפל הגדולה יש תכנתים מדהימים במספר שיש לי".

- אבל אתה לא תולה בקומיגו את התקוות שתלית במודו.

"לקומיגו אין פוטנציאל הגידול שהיה למודו. למודו היה פוטנציאל של חברה עם היקף מכירות של מיליארדי שקלים. קומיגו לא נמצאת בשוק שיכול להביא אותה לסדרי הגודל האלה".

- ההליכה בקטן יחסית היא סוג של התפכחות?

"אין פה שום התפכחות. נכשלתי במודו, אני לא יכול לעשות מודו 2. אני חייב להשתנות, לעשות אחרת. אני גם מניח שלאור חוסר ההצלחה שלי במודו, השוק לא היה נותן לי לגייס כספים הדרושים להקמת חברה גדולה, ובצדק. אני צריך קודם כול לעלות שוב על הסוס, בקומיגו ובחברות האחרות שאני מקים. גם יותר נכון לי אחרי מודו ללכת לדברים שהם יותר קטנים במהותם, גם בסיכון הפיננסי וגם בסיכוי".

השגיאות של מודו

שנה וארבעה חודשים עברו מאז הקים את קומיגו, אבל מורן חי את הדרמה של מודו בכל נימיו וחושיו - ההתחלה המבטיחה, העיכוב הקריטי בפיתוח, כישלון ההנפקה, פיטורי 130 עובדים, הירידה לטמיון של 120 מיליון הדולרים שהושקעו בחברה בשלבים שונים, ושלב כינוס הנכסים. "בשנה האחרונה של מודו, ידענו שאנחנו הולכים על חוט השערה", הוא מודה, "אבל עד היום אני מאמין, באמונה מלאה וטוטלית, שאם היינו עוברים את הרף ומצליחים לגייס בהנפקה את הכסף שרצינו, מודו היה מצליח. הרעיון הבסיסי היה טוב, והיום זה קורה בשוק. אסוס יוצאים עם מוצר דומה, מיקרוסופט הגישו ב-2009 בקשה לקבל פטנטים על הקונספט של מודו, וגוגל הרי קנו את הפטנטים שלנו (ב-17 מיליון שקלים, מידי הכונס). הם לא קנו את זה סתם".

- רבים לא חשבו שהרעיון הבסיסי של מודו יצליח.

"הכי מעצבנים הם אלה שאומרים 'ידענו שזה לא יצליח, מי צריך את זה'. גם בעיתונות וגם בחלק מהתעשייה. זה חבר'ה שלא מבינים, חושבים שמודו זה באמת טלפון שתוקעים במקרר".

אז מודו הוא לא טלפון שתוקעים במקרר, אלא טלפון זעיר, דור שלוש וחצי עם מסך מגע, שלפי הצורך מהווה חלק ממכשיר גדול יותר כגון טאבלט או טלוויזיה, וכאשר יש צורך בגודל המינימלי, נגיד בעת ריצה או הליכה לים, נשלף ונשאר קטן וקומפקטי. על כן נקרא שמו מודו, מלשון מודולרי. חלק מהניתוחים שמעצבנים את מורן, גורסים שהוא פספס את המגמה שלפיה אנשים כבר לא חיפשו את הטלפון הכי קטן, אלא דווקא העדיפו סמארטפונים. מורן מבטל זאת ואומר כי לו מודו יכלה להמשיך בפעילותה, הייתה עושה אותו טלפון כסמארטפון. "זה חלק מהתהליך האבולוציוני בחיי חברה".

- אז אחת ולתמיד, מה קרה למודו?

"היו לנו שגיאה טקטית ושגיאה אסטרטגית. הכוונה הראשונית לא הייתה בכלל לעשות טלפון, אלא לקנות אותו, והחברה הייתה אמורה לייצר את המסביב - המעטפות (ג'קטים) שסביבו. החומרה הייתה אמורה להירכש מאחת מחברות הענק בתחום, ואת פיתוח התוכנה הפקדנו בידי חברת תוכנה בשם סקיי.

"באוגוסט 2008, סקיי, שאיתה עבדנו על המודול מספר 1, פשטה את הרגל. אז עשינו טעות טקטית נוראה ואמרנו, נמשיך הלאה, נקנה את התוכנה, שעוד לא הושלמה ולא עבדה, במיליוני דולרים, ונשלים אותה. התוצאה הייתה שקיבלנו חור שחור איום ונורא שבלע אנרגיה, אנשים וכסף. ועם כל האנרגיה והמאמצים, היה עיכוב של שנה וחצי במוצר. היום אני יודע שזו הייתה תחילת הסוף, כי ברגע שזה קרה, התחילה לצאת הרוח מהמפרשים ואיחרנו את השוק".

- אבל בזמנו לא זיהית שהעיכוב הרסני.

"לא זיהיתי. ואחרי זה שברתי את הראש יחד עם החבר'ה שלי להבין מה קרה, ויש לי ניתוח פסיכולוגי של איפה הייתה הטעות. פשיטת הרגל של חברת התוכנה קרתה זמן קצר לאחר שגייסנו כסף, במאמצים מאוד קשים, ב-2008, ולא בהכרח מהמשקיעים המתאימים. החשש שקינן בלב כולנו היה שאם אבוא למשקיעים ואגיד, ביטלנו את הפרויקט ואנחנו עוברים לדור הבא, המשקיעים יגידו, אז אנחנו ביטלנו את ההשקעה, תחזירו את הכסף. אז לא יכולתי לעצור את הפרויקט, וככה רצתי קדימה ורימיתי את עצמי. אמרתי לעצמי 'וואלה זה נראה קשה, אבל יהיה בסדר', ועברתי צעד ועוד צעד בלי להבין כמה עמוק אני נכנס לבוץ. זה הטעות הטקטית המאוד קשה שפגעה בחברה".

- ומה הייתה הטעות האסטרטגית?

"היא קרתה בחודש הראשון שהחברה הוקמה. עזבתי את סנדיסק ב-12 בצהריים, חציתי את הכביש, עברתי רחוב ואמרתי, מתחילים את מודו (שאז משרדיה ישבו בכפר סבא. היום במושב סמוך למקום), צריך לגייס כסף. אלא שהיה לי מאוד קל לגייס כסף, כל קרנות הון הסיכון עמדו בתור. אמרתי, ניקח עשרים מיליון דולר, ותיק-תק באו עשרים מיליון דולר. אז לא טרחתי אפילו להכין תוכנית עסקית רצינית ראויה - למה שאכין? נותנים לי את הכסף גם ככה.

"חשבנו שעשרים מיליון דולר זה המון כסף. אבל כדי לבנות חברה גדולה, צריך הרבה כסף. אמרנו, כשנצטרך - נגייס עוד. ואז הגיע אמצע 2008 ופתאום לגייס כסף היה כמעט משימה בלתי אפשרית, השוק מת. ואז נאלצנו לגייס מגורמים לא מתאימים שאין להם היכולת להשקיע ולהמשיך להשקעות. מצאנו את עצמנו קצת מפה, קצת משם. זאת לא הדרך לגייס".

- מה היית אמור לעשות?

"להגיד, אני הולך להקים חברה גדולה, עם פוטנציאל מכירות של מיליארד דולר ואפילו שני מיליארד, ונצטרך הרבה כסף עד שהיא תפעל בזכות עצמה. הייתי צריך לעשות תוכנית עסקית מקיפה, לפנות למשקיעי פרייבט אקוויטי כמו סילברלייק או בלקסטון, שיוכלו להמשיך ולהשקיע סכומים גדולים יותר בהמשך חיי החברה, ואז העסק היה ממריא, לא כמו ציפור קטנה אלא כמו בואינג 747".

"שמחה לאיד אצל עיתונאים"

מורן, שעד אז נהנה ממגע ידה המלטף של העיתונות, נאלץ לחוות במהרה את צדה הביקורתי והלא מפרגן. "כשנכשלנו, הייתה ממש שמחה לאיד אצל עיתונאים", משחזר מורן. "כשאתה מגייס כסף מקרנות הון סיכון, אתה צריך לעשות רעש כי זה חלק מהתהליך. בחוץ לארץ הרעש היה חיובי ועד היום אני פוגש מפעילים שאומרים, אה, זאת החברה החדשנית עם המוצר המדהים. זה מדהים כמה בחוץ לארץ רמת הפרגון שונה בטירוף מהרמה בארץ".

- איך אתה מסביר את זה?

"טעינו בהתנהלות העיתונאית. נתנו ראיון בלעדי לעיתון אחד, וזה ישר מקים לך שמונה שונאים. אלה דברים שלא היינו ערים להם, לניואנסים האלה. היו לי כמה אינצידנטים לא טובים עם העיתונות".

- בין השאר, ציטטו שאמרת שלאור התחרות שאתה מציב, לנוקיה אין סיכוי והם צריכים ללכת להתפלל בכנסייה.

"עד היום אנשים זוכרים לי את ההצהרה שלא נאמרה על-ידי ולא יכלה להיאמר על-ידי. היית מעירה אותי בשתיים בלילה אחרי ששתיתי אלכוהול, ולא הייתי אומר משפט כזה כי הוא נוגד את אופיי. עד היום כשאני נתקל באנשי נוקיה, הם נראים לי די עוינים. ועכשיו כולם אומרים דב מורן שחצן".

- אתה חושב שהעיתונות בישראל פגעה במודו? למשל, בשלב ההנפקה?

"בהחלט. מאוד יכול להיות שלא מתוך כוונות רעות, אבל הפרקטיקה הייתה פגיעה קשה. חודש וחצי קודם עשינו סיבוב בשוק ההון כדי לברר את סיכוייה של הנפקה כזאת, וחזרנו עם רושם שסיכויינו מאוד גבוהים. כשיצאנו להנפקה, התפרסמו כתבות שחלקן היה פשוט ציטוט של מרכיבי הסיכון של החברה מתוך התשקיף, שזה משהו שכותבים כדי להגן על עצמנו, ומתארים את הסצנריו הכי גרוע. אז כשלוקחים רק את הדברים האלה והופכים אותם לכתבה, זה פוגע".

- עם כל הכבוד לכוחה המאגי של העיתונות, היו ודאי עוד קשיים חוץ מהיחס שלה.

"אחת הסיבות שמודו לא הצליחה היא שלא מצאנו כר מתאים בישראל למוצר. זה מדהים, טלפון שבארץ מוכרים אותו ב-300 שקל, אפשר היה לצפות שאחד המפעילים הסלולריים פה יאמץ אותו וידחף אותו".

- למה זה לא קרה?

"מתוך שיקול קר של המפעילים. הטלפון הזה לא היה מכניס להם מספיק כסף ל-RPU (הכנסות פר לקוח), כי הם רוצים למכור שירותי תוכן מאסיביים, ולכן הדבר הנכון מבחינתם הוא למכור את השירותים האלה למי שישלם יותר כסף. כשהבאנו להם את המודו T, ישב מישהו על המדוכה ואמר 'וואלה, כמה כסף נעשה מזה? לא כדאי לנו'. עדיף למכור טלפון ב-3,000 שקל שאנשים יצרכו הרבה שירותי תוכן ושילחצו בטעות על כפתור הגלישה באינטרנט ואפשר יהיה לחייב אותם גם על זמן גלישה".

- אתה עצמך קנית מהכונס שישים אלף מכשירי מודו בשלושה מיליון שקלים. למה?

"כי לא היה קונה. העברתי אותם לגיא אדרי מרשת אקזיט, ואם הוא יצליח למכור את כולם, הוא יחזיר לי את מה שהוצאתי. חבל לי שהטלפונים ייזרקו לפח. זה טלפון מצוין. אנשים קונים ממנו עשרות עד מאות ביום".

- חוויית מודו שינתה אותך?

"למדתי המון. אני יותר מנוסה, אבל זה לא גורם לי לומר שלא נכון להקים פה חברה גדולה. זה נכון, וביום מן הימים יהיה ישראלי שיקים אותה, אלא שזה כבר לא יהיה אני".

"ההיי-טק הולך ודועך"

מורן, 56, נשוי 4, המתגורר בכפר סבא, עדיין כואב את העובדה ששוק ההון הישראלי לא הביע אמון במודו, ברגע המכריע, והתברר כי במקום הגיוס שקיוו לו, של עשרים מיליון דולרים, צפוי מקסימום גיוס של עשרה מיליון. זה היה הרגע שבו הרים ידיים. היום הוא אומר ש"חלק גדול משוק ההון הישראלי, אלה אנשים שהידע וההבנה שלהם הם מקריאת עיתונים. זה חארטה אנליסטים שלא טורחים לקרוא את התשקיפים לעומק, והם אלה שרצים וקונים את האג"חים של תשובה ודנקנר ומביאים למשקיעים, לכספי הפנסיה, את התשואות הנוראיות האלה".

- אמירה קשה.

"דנקנר בסדר גמור ובן דב לבטח בן-אדם טוב, ואני חושב שגם תשובה בן-אדם בסדר גמור. אלה אנשי עסקים שמטבע הדברים רוצים למקסם את הרווחים שלהם. הם לא הבעיה, הבעיה היא במי שמנהל את כספי החוסכים".

- אני רואה שנהיית זהיר. בראיון קודם, בעיצומה של המחאה החברתית, התבטאת נגד הטייקונים. זה פגע בך?

"בוודאי שזה פגע בי. במשק הישראלי כולם מחוברים לכולם וכולם מכירים את כולם".

- אתה מתחרט על זה?

"אני לא מתחרט. בחיים יש תקופות שבהן אתה רואה לנגד עיניך רק את הקריירה וההצלחה, ויש תקופות שעם הגיל, המעמד והכסף שצברת, מתאפשר לך לעשות דברים שאינם רק לטובתך האישית, כמו להגיד את האמת. מה שאמרתי יצר חשיבה, אני מקווה. כמה זה עזר? קשה לדעת".

- וכמה הצליחה המחאה?

"כתבה מישהי במעריב 'מה יצא לנו מכל המחאה הזאת? כולה קוטג' במקרר ב-5.98'. היא טעתה. המחאה הזאת העלתה על פני השטח את ההתנהלות של המוסדיים והעלתה על פני השטח את זה שהטייקונים לא יכולים להגיד 'יאללה תספורת, נתתם כסף, לא הצליח לנו, קבלו חצי'. זה העלה דברים למודעות וזה דבר נפלא.

"אם זה עשה את כל העבודה? לא. אבל זה עשה דבר חשוב. המדינה הזאת עשתה בעיניי, בעשר השנים האחרונות, תפנית חמורה למקום לא טוב - ברמה החברתית, ברמה הכלכלית, ברמת החינוך. אני מקווה שבשלב מסוים תהיה נקודת פיתול שתהפוך את הדברים. אני מאמין שדברים ישתנו, והם כבר משתנים".

- היית מרוצה מהטיפול הממשלתי במחאה?

"היה נורא כיף להגיד ביבי אשם. אבל זה מאוד פשטני. גם הרבה לפני ביבי חווינו עשר שנים לא טובות של התנהלות רגולטורית לא נכונה. יש פה חוסר איזון מטורף בהקשר הזה. מצד אחד, יש רגולציה מציקה, ומצד שני, רגולציה שהיא חסרת כל שיניים בכל הנוגע להשגחה על בעלי ההון והחברות הגדולות. היה נורא בעיניי שאפשרו למשל למפעילים הסלולריים לגבות מחירים לא רציונליים, מתואמים בצורה זו או אחרת. היום לפחות זה כבר השתנה, אבל כללית, יצרנו מדינה עם אנשים שכל אחד מהם קצת יותר עני. בגלל הטלפון, בגלל הלחם, בגלל הגבינה, בגלל הדיור. בסוף אתה מקבל מדינה שבה להרבה מאוד אנשים אין כסף לסיים את החודש כמו שצריך".

- האם ההיי-טק הוא עדיין קטר הצמיחה שלנו?

"ממש לא. אני אחד הזקנים בהיי-טק הישראלי, והרבה שנים אני מנתח את הסיבות לחוסר ההצלחה. הגענו למצב שההיי-טק הישראלי הולך ודועך, וחלקו בכלכלה הולך וקטן".

- תסביר.

"יש מראית עין מבלבלת: יש פה הרבה סטארט-אפים וזה יוצר רושם תוסס. אבל כל היזמים הללו הם לא אחוז ולא פרומיל מהאוכלוסייה. אלה כמה עשרות חבר'ה עלא כיפאק, אבל זו לא תעשייה. מסטארט-אפ שמצליח ונמכר בעשרה-עשרים מיליון דולר, יוצאים עשרה אנשים יותר עשירים, וזהו. אני לא מזלזל בזה, ואני גם מפרגן לכל מי שמצליח ומוכר. אבל למה לא קם כאן סטארט-אפ שהמשיך לגדול עד שהעסיק מאות אלפים?".

- למה באמת?

"בגלל מבנה שוק ההון הישראלי. בחיי חברת היי-טק יש שלבים. בתחילה הניצן, אחר כך הסטארט-אפ, וזהו השלב שבו נכנסות לתמונה קרנות הון הסיכון. אבל מה קורה כאשר הסטארט-אפ הופך לחברה שמוכרת בעשרה מיליון דולר? זה השלב שבו החברה צריכה כסף כדי להמשיך לגדול, ובארץ אין מי שמשקיע בחברות בוגרות, בסכומים שהן צריכות, כמה עשרות מיליוני דולרים. אז לחברה יש רק שתי אפשרויות, להתמוטט או להימכר, ולכן כולם מכוונים למכירה. אני מכיר חברות מאוד מוצלחות שהלכו ונמכרו לא כי רצו, אלא כי פחדו שאם יגדלו מדי, יתמוטטו. הדבר הטבעי בשלב הזה הוא השקעה בסגנון פרייבט אקוויטי, אבל בארץ אין כמעט קרנות כאלה".

- וזה למה?

"כי מי שאמור להקים חברות כאלה הן חברות הפנסיה, הגמל, הגופים המוסדיים. אבל כדי לבצע השקעות כאלה, צריך להשקיע בצוות אנשים מומחה, שינתח, יקרא תשקיפים ויחקור חברות לעומק. זה עולה כסף. חברת ביטוח גדולה שמנהלת מאה מיליארד שקל, וגובה על כך 1%, מעדיפה את האפשרות הזולה - לקחת כמה אנשים ברמה לא הכי גבוהה, שאם הם שומעים שיש אג"ח של חברה גדולה, ששמו של הבעלים מוכר להם, הם יקנו אותה. אבל אם צריך להחליט בנוגע למניה של חברת היי-טק או חברה אחרת, וזה מחייב העמקה, הבנה וקריאה של תשקיפים, לא רק שהם לא בנויים לזה, אפילו אין להם זמן לעשות זאת. ואז התוצאה היא שהתשואה לחוסכים היא -2%, אבל לחברה נשאר הרבה רווח כדי לחלק בונוסים למנכ"ל ולהנהלה ולשמח את בעלי הבית".

- בקיצור, המוסדיים אשמים?

"ברור שלא. מנכ"ל חברת הביטוח יודע שתפקידו למקסם את הרווח לבעלי המניות. הוא לא רואה את גברת כהן מחדרה, אלא את בעל הבית שלו, שרוצה באופן רציונלי ולגיטימי לחלוטין לראות את רווחי הפירמה".

- אז מי כן אשם?

"האשם הוא במחוקק הישראלי שבמשך שנים מקבל את זה שההכנסות זה אחוז מהכסף המנוהל ללא קשר לביצועים ולתשואות. אני לא רוצה שיפסידו, אני רוצה שהם יהיו שותפים לרווחי החוסכים שלהם. זו הדרך שבה אני מנהל את כספי האישי, אצל גורמים שהם חלק מההצלחה, ואת הקריטריונים להצלחה אני קובע על-פי מדד - נאסד"ק וכדומה. אבל המדינה הזאת לא דואגת שהכסף שמנוהל עבורי דרך קרנות הפנסיה ינוהל ככה. את יודעת למה?".

- לא, תסביר.

"כי יש לנו כנסת עם חברי כנסת שאין להם השכלה מתאימה ומוטיבציה מתאימה. הם חזקים מאוד בעיקר בדבר אחד - יכולתם להיבחר. בזה הם אשפים, גאונים איך להתברג במקום ה-14 ברשימה. אין להם כישורים בתחום הכלכלי והעסקי, אין להם יכולות או כוח להתמודד עם לוביסטים שונים ומתוך זה אנחנו נראים כמו שאנחנו נראים. וזה יוצר מצב שבו לא יהיו חברות היי-טק גדולות. כבר הרבה שנים לא קמה פה חברה עם פוטנציאל של כמה מאות אלפי דולרים, וזה עצוב. אסור שההיי-טק יהיה מקום עבודה לכמה גאונים ולכמה מהנדסים בוגרי טכניון ותו לא. הוא צריך לספק פרנסה להרבה גורמים ולמשוך את הכלכלה אחריו".

"להיות שם כשהשוק מתחיל"

אז דב מורן לא חושב שקומיגו תהיה חברת ענק, אבל הוא בהחלט מצפה ממנה להרבה, וכמו רבים, הוא סימן את תחום הטלוויזיות החכמות והאינטרנטיות כתחום של השינוי הצרכני הגדול הבא. המוצר שלו מתבסס על שידור דיגיטלי אלחוטי (השיטה המשמשת את מערך עידן פלוס), כלומר לא דרך חברות הכבלים והלוויין, במחיר הרבה יותר זול, עם פחות ערוצים.

לתחום הזה עתידים להיכנס מפעילים שונים, חברות הסלולר וחברות אחרות, שישתמשו ברשת האינטרנט כדי להזרים עוד ערוצים לצופים. מורן בונה על כך שהן יהיו לקוחותיו, כיוון שירצו למשוך לקוחות דרך החוויה של קומיגו.

- למה בעצם יס והוט לא נחשבות לקוחות פוטנציאליים עבורך? גם הן יכולות לרצות חווית צפייה אינטראקטיבית ופעילות חברתית תוך כדי צפייה.

"גם ביס וגם בהוט יש אנשים מאוד חכמים. אבל החברות האלה השקיעו השקעות אדירות בתשתיות, ויהיה להן קשה להתנתק, להגיד 'פוס, מוותרים על התשתיות היקרות ומשחקים משחק חדש. הרבה יותר קל לשחקן חדש' שבא ואומר 'יש אינטרנט, ובהשקעות ממש לא אדירות אני יכול להפוך למתחרה של יס והוט'".

- אז אתה בונה על מפעילים שעדיין לא קיימים, שייכנסו בעקבות שידורי ה-DTT.

"כן, או על מפעילים בתחומים אחרים שהם לא טלוויזיה. למשל, חברות הסלולר הן מועמדות טבעיות להקים סוג כזה של שירות. יש להן כבר לקוחות והן יכולות לשלב שירותים. יש גם עוד גורמים שיודעים, מסוגלים ורוצים לעשות טלוויזיה על גבי רשת האינטרנט".

- כלומר הדרך שלך לא קלה, שכן אתה בונה לא רק על הצלחת המוצר שלך, אלא על שינוי בשוק ובטעמם של הצרכנים, ועל מפעילים שכרגע עוד לא נמצאים במשחק.

"חלק גדול של הצלחה של חברה זה עיתוי. להיות שם כשהשוק מתחיל. וכשהשוק עוד בחיתוליו, תמיד יש אי ודאות ולקיחת סיכון".

המוצר הראשון שעליו חשב מורן היה בכלל שונה. התוכנית הייתה לייצר טלפון ש"מדבר" עם הטלוויזיה. "אבל אז ראינו שאין עם מי לדבר", הוא אומר. "הטלוויזיות החכמות והמחוברות (לאינטרנט ולמכשירים אחרים) הן לא באמת מחוברות וממש לא חכמות. לכל אחד יש סטנדרט אחר, אין קשר בין הטלוויזיה החכמה של סמסונג לזו של LG או של סוני - כל אחד עובד בממשק אחר, אי אפשר אפילו לבנות אפליקציה שתתאים לכולן. אז אמרנו, צריך משהו שמתחבר לטלוויזיה ועובד מול הטלפון, וכך התחלנו לעבוד על המוצר הזה. את השינוי הזה יכולתי לעשות מסיבה אחת, זה כסף שלי. למדתי ממודו שאם אתה מקבל כסף, אתה כבר לא יכול לא לסגור ולא לשנות כיוון".

- יש להניח שגם היית מתקשה לגייס משקיעים אחרי מודו.

"זה דווקא לא נכון, כל המשקיעים שהשקיעו במודו (כולל עידן עופר), למעט אחד, היו מוכנים להשקיע".

- ואיך הולך בינתיים?

"אני עכשיו חוזר מתערוכה בלונדון בנושא IPTV והתחושה שלי היא שאין אף מוצר מתחרה שיש לו אותה חוויית משתמש כמו שיש לנו. אנחנו הרי טריים בשוק הזה ולא מכירים אף אחד, אז הגענו בלי לקבוע פגישה עם שום מפעיל. ואחרי כמה שעות כבר התחילו להגיע אנשים ששמעו שחייבים לראות את קומיגו, ולמחרת כבר מצאנו את עצמנו מקצים לאנשים מאוד מכובדים עשרים דקות לפגישה, כי לא היה זמן".

- מתי יהיו לך לקוחות?

"אני מקווה עוד במהלך 2012 למכור למפעילים ולהיכנס להשקה עם מפעיל רציני. בחודש הקרוב אנחנו מתחילים ניסוי מאוד רחב עם סטודנטים".

- ועדיין יש סיכון שהכסף שהשקעת פה יהיה לשווא.

"אז מה. במודו הפסדתי 15 מיליון דולר מהכספים שלי. הרי יכולתי סתם לנהל את הכסף שלי ולהרוויח עליו פי כמה. אבל אני לא בטוח שהייתי נהנה מזה. אני לא אוכל ארבע ארוחות צהריים ביום, והילדים שלי, כשיש להם חופש מהלימודים, הם עובדים במלצרות".

- אז למה? מה מניע אותך לעוד ועוד יוזמות?

"האמונה שלי שאני צריך להביא ערך אמיתי לעולם. זו כמעט אמונה דתית אצלי. את יודעת איזו חוויה זו שאני יושב במטוס וניגש אליי אדם ואומר 'הדיסק-און-קי שלך, אתה לא יודע איך הוא שיפר את החיים שלי'. זה דבר מדהים".

shlomitlan@globes.co.il

"בעיית חקר ביצועים פר אקסלנס"

דב מורן מקווה שמנתחים את האיום האיראני ברצינות

מורן מעיד על עצמו שהוא "חצי הומאני, חצי ריאלי". בנעוריו היה כתב נוער במעריב, מדי פעם הוא כותב סיפורים למגירה, וכל שבוע, במשך שבע שנים ברציפות, הוא כותב מעין בלוג המכוון רק לעובדיו.

לפני כמה ימים, כתב להם על הנושא האיראני, והסביר להם שזו "בעיית חקר ביצועים פר אקסלנס. בדיקת הסיכונים, הסיכויים, התרחישים, ההסתברויות, ההרוגים הצפויים, העלויות. צריך להיות מודל חי שכל הזמן משנים אותו לפי הנתונים המשתנים, וראש הממשלה רואה אותו לנגד עיניו".

מה הייתה השורה התחתונה?

"שהלוואי שיש מישהו במשרד ראש הממשלה שעושה את העבודה הזאת. אבל אני סקפטי מאוד בעניין הזה. ויש עוד אלמנט בסוגיה הזאת, הפסיכולוגיה. אם מסבירים כל הזמן כמה האיראנים מנוולים והנה הם עומדים לזרוק את הפצצה, גם אם הם לא התכוונו לזרוק את הפצצה, בסוף הם יזרקו אותה. זו פסיכולוגיה בסיסית. הרי אשתו של נתניהו, פסיכולוגית. היא לא אמרה לו שכדאי להרגיע?".

בקטנה | 5 דברים שלא ידעתם על דב מורן

"שירתי כמעט בכל החילות בצה"ל"

"שנים רבות האמנתי שההישג האישי הגדול שלי היה לסיים ראשון בחמישה ניווטי בדד ברציפות, בבה"ד 1"

"כשהייתי בתיכון קיבלתי פרס הצטיינות בחוג לנוער שוחר מדע של אוניברסיטת תל-אביב, במגמת מחשבים. ממש לא הגיע לי, ושנים גררתי ייסורי מצפון על כך שהסכמתי לקבל את הפרס"

"הייתי כתב נוער ב'מעריב לנוער'. פעם זה היה וואו"

"אם לא הייתי בהיי-טק הייתי כותב ספרים, או מרצה בחקר ביצועים, או גם וגם"