בשעות בין הערביים של יום שישי בשבוע שעבר נולדה בישראל מועמדת חדשה לראשות הממשלה. הישראלים שעמלו באותם רגעים על ההכנות לשבת, או סתם התענגו על השעות היפות של סוף השבוע, לא ידעו מן הסתם שבאותם רגעים שיגרה יו"רית מפלגת העבודה אי-מייל לתומכיה שבו הכריזה כי מפלגתה היא-היא האלטרנטיבה לממשלת נתניהו, ולא קדימה, שמנהיגה החדש נבחר זה עתה.
וכך בן רגע התהפכה לה האסטרטגיה של שלי יחימוביץ. לאורך תקופת הפריימריז במפלגתה הסבירה יחימוביץ, ברהיטות אופיינית, כי חוסר ניסיונה ועניינה בסוגיות המדיניות והביטחוניות אינו מהווה חיסרון משום שממילא אינה מועמדת לראשות הממשלה, כעת כל זה התהפך.
מה עכשיו?
פעם, בעבר הלא רחוק, פוליטיקאים שהכריזו על התמודדות לראשות ממשלה ידעו להרים הפקות: כנס פעילים ססגוני, או למצער מסיבת עיתונאים מגובה בקומץ מוחאי-כפיים רעשנים שידעו לעשות שמח. בבחירות 1999 שכר אמנון ליפקין-שחק אולם בבית העיתונאים בתל אביב, שממנו הכריז כי ירוץ לראשות הממשלה; דן מרידור, באותה שנה ובאותו אולם, הכריז גם הוא על התמודדותו; יחימוביץ הסתפקה במשיכת מקלדת. בכל המקרים התוצאה עלולה להיות זהה.
אפשר להבין מדוע החליטה יו"ר העבודה שבשלו התנאים לקפוץ לזירה: מפלגתה מנהלת מאבק עם קדימה על הובלת מחנה המרכז שמאל, ובסקרים רבים גם עוקפת אותה. המאבק בינה לבין מופז יהיה על מצביעי אנטי-ביבי, וכדי להיות רלבנטית שם היא חייבת לכוון גבוה. עדיין לא ברור מה התועלת שתצמח לה מההודעה בסוף השבוע החולף.
אז יחימוביץ הודיעה שהיא רואה בעצמה מועמדת לראשות הממשלה. אז מה עכשיו? האם תהפוך למגנט שימשוך מנדטים סרבנים? האם תוריד מהגדר מתלבטים שנמנעו עד עכשיו מלתמוך בה אבל כעת יאמרו: "נו טוב, היא הכריזה על עצמה מועמדת לראשות הממשלה"?
איזו משמעות יש בכלל להצהרה כזו במדינה שבה הבחירות הן לכנסת ולא לראשות הממשלה? בארה"ב מתייצב המועמד לנשיאות באתר סמלי כלשהו, רעייתו לצדו וטלפרומפטר לפניו, ומודיע חגיגית לעולם על ריצתו. כאן אין לזה משמעות. בבחירות האחרונות ב-2009, מיד אחרי "עופרת יצוקה", קיים אהוד ברק כנס מפלגתי בבית ברל.
להקת המעודדים הצעירים עם חולצות טריקו שהוכנו מראש הוצבה מאחוריו, והוא, אחוז פאתוס, הכריז כי בבחירות יתמודד על ראשות הממשלה, לא פחות. הבוחרים השיבו לו כשהפכו את מפלגתו לרביעית בגדולה בכנסת והסבו לה את המפלה הקשה בתולדותיה. כשיחימוביץ מודיעה כי מפלגתה (והיא בראשה) תתמודד על הרכבת הממשלה הבאה, היא גם מודעת למכשול משמעותי שעומד לה לרועץ - היעדר ניסיון מיניסטריאלי.
קריצה לשמאל המסורתי
למרות היותה פרלמנטרית בחסד ופוליטיקאית חדה, יחימוביץ מעולם לא כיהנה בתפקיד ביצועי ולא עברה באף משרד ממשלתי. בנימין נתניהו נבחר ב-1996 לראשות הממשלה מבלי שהיה שר, אבל אחרי כהונות כשגריר באו"ם, כסגן שר החוץ וכיו"ר האופוזיציה, אצלה הסיפור שונה.
סביר להניח שגם יחימוביץ מודעת לנקודה הזו וייתכן שזה מדרבן אותה להתברג לממשלה שתקום אחרי הבחירות הבאות. לפני כמה חודשים היא נפגשה עם איש ציבור מוכר וניסתה לגייס אותו לפעילות במפלגת העבודה. האיש הביע נכונות עקרונית להצטרף למפלגה ולרוץ לכנסת, אבל התנה זאת בכך שיחימוביץ תתחייב שלא תצטרף לממשלה בראשות נתניהו, אם תוקם כזו לאחר הבחירות. היא סירבה להתחייב והאיש המשיך לדרכו.
את תהילתה כאשת ציבור קנתה יחימוביץ בשנים של עיסוק מתמיד ותובעני בסוגיות כלכלה וחברה. גורל השטחים לא העסיק אותה. כך פעלה מאז שנכנסה לכנסת ועד שנבחרה להנהגת העבודה, וכך הפכה לאחת הדמויות הפופולריות ביותר בפוליטיקה - מקובלת על השמאלנים ואהודה על רבים מהימנים.
מאז שהפכה ליו"רית העבודה היא הגבירה את מינון ההתבטאויות המדיניות, בניסיון לקרוץ לשמאל המסורתי. אם לשפוט לפי סקר דחף ו"ידיעות אחרונות", שהעניק למפלגתה 18 מנדטים נאים, ייתכן שהאסטרטגיה הזו משרתת אותה, אבל התפרסות יתר גם עלולה להיות בעוכריה. אף אחד לא מבטיח שמי שאהב את שלי הלוחמת החברתית יצביע בהמשך ליחימוביץ המתמודדת על ראשות הממשלה.
הכותב הוא הכתב הפוליטי של ערוץ 10
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.