הנאיביות של שי לבנת

רבים מהסכסוכים שמתגלעים בין אנשי עסקים בכירים בישראל, ודאי כאשר מדובר בשותפים שנקלעים לאי-הסכמות סביב עסקיהם המשותפים, נסגרים בחדרי-חדרים ובפשרות. לא כך נראה המשפט שמתנהל מזה כחצי שנה בבית המשפט המחוזי בפתח-תקווה בין איש העסקים שי לבנת, אחד מ-3 בניו של אברהם (בונדי) לבנת, מייסד קבוצת תעבורה, לבין שותפיו לקבוצת "שי לבנת אחזקות", אמיר אדלר ואילן פדלון.

אולם המשפטים של השופט פרופ' עופר גרוסקופף, שבפניו מתנהלות התביעות ההדדיות, מלא מפה לפה באוהדים ובתומכים של הצדדים הניצים. בצד ימין יושבים פרקליטיו של לבנת, ובראשם עו"ד גיורא ארדינסט; ובצד שמאל - פרקליטיהם של אדלר ופדלון, ובראשם עו"ד בעז בן-צור.

שאר הספסלים בבית המשפט מאוכלסים בבני משפחותיהם וחבריהם של לבנת מזה ושל אדלר ופדלון מזה. בולטים בהופעתם הם אחיו של שי לבנת, צביקה וזאב, שרק לפני מספר שנים חזרו להיות עמו בקשר אחרי שנים ארוכות של קרע.

לבנת תובע מפדלון ואדלר 74 מיליון שקל, בטענה כי הם הוציאו במירמה עשרות מיליוני שקלים מחברות "זואי החזקות", "סייפרטק" ו"ימקום הולדינגס" שבשליטת קבוצת "שי לבנת אחזקות", ושנוהלו על-ידי אדלר ופדלון, שהם גם בעלי מניות מיעוט בהן. אדלר ופדלון, מנגד, מכחישים את האשמותיו של לבנת וטוענים כי כל פעולותיו נועדו לנשל אותם מחלקם בחברות.

היקף האחריות

אתמול (א') התחיל לבנת, שמשמש בין היתר כדירקטור בחברות אי.די.בי, כלל ביטוח וכלל תעשיות, למסור את עדותו. דמותו העולה מהמשפט עומדת בתכלית הניגוד לסטראוטיפ של איש עסקים ממולח, שנדרש לנהל עסקים של מאות מיליוני שקלים.

לבנת מעיד בנימוס ובשקט, כשעל פניו שרוי רוב הזמן חיוך מבויש. כאשר פרקליטיהם של יריביו מדברים אליו בתקיפות או בחוסר נימוס, כמקובל במקומותינו בחקירות נגדיות, דומה שלבנת נעלב עד עמקי נשמתו. "מה יש לכם נגדי?", "אני עשיתם לכם משהו רע?", הוא שאל אתמול את עורכי הדין בעז בן-צור ואלירם בקל, כל אימת שתקפו אותו על דוכן העדים.

כמעט לכל סכסוך משפטי בין שותפים עסקיים יש גם רקע של יחסים בין-אישיים. במשפט של לבנת פדלון ואדלר, דומה שהוא משחק תפקיד מרכזי במיוחד. יחסיהם של לבנת ואדלר, למשל, מתחילים בתחילת שנות ה-80. הוריהם של לבנת ושל אדלר היו חברים טובים עוד לפני שהם נישאו, והחברות בין לבנת לאדלר התהדקה בזמן שירותם הצבאי (אדלר היה ראש לשכתו של שר הביטחון, אהוד ברק, כשהיה מפקד אוגדה).

הקירבה האישית בין הצדדים, שבעבר תרמה תרומה ניכרת לשגשוג עסקיהם, מעצימה כיום את הסכסוך ביניהם, והדבר ניכר היטב בבית המשפט ובא לידי ביטוי, בין היתר, בהערות עוקצניות שנזרקות באופן תדיר בין המחנות היריבים.

ואולם, לא רק יחסים בין-אישיים ארוכי-שנים עומדים ברקע המשפט. מאחורי הקלעים שלו מתנהל בין הצדדים מאבק נוסף, שעוד אסור לדבר בו, ודומה לעתים כי השפעתו על המשפט גדולה לא פחות ממה שמתרחש במשפט עצמו. רמז לאותו מאבק ניתן למצוא בדברים שהטיח אתמול עו"ד בעז בן-צור בלבנת ומקורביו, לפיהם נציג של לבנת יושב במשרדי מס הכנסה ומקדם את ענייניו.

משפט שי לבנת נגד אדלר ופדלון רווי אם כן אמוציות, יצרים ושאלות. אבל הסוגיה המרכזית, שעל-פיה כנראה יחליט השופט אם לקבל את תביעת 74 מיליון השקל של לבנת, נוגעת להיקף האחריות והפיקוח שנדרש, על-פי חוק, משותף בכיר בחברות, באשר לאופן שבו מנהלים שותפיו את אותן חברות בפועל.

"אם הייתי יותר חשדן ויותר ערני (ביחס לאופן ניהול החברות המשותפות על-ידי אדלר ופדלון), חיי היו נראים אחרת. הייתי נאיבי", אמר אתמול לבנת.

השאלה היא האם אותו חוסר עירנות ואותה נאיביות הם לוקסוס שאיש עסקים במעמדו של לבנת רשאי להיאחז בו, בבואו לתבוע את שותפיו על מעשים שהם עשו לכאורה תחת פיקוחו.