קורה דבר מוזר ב-NBA: השיח על המשחק בחמש השנים האחרונות פחות או יותר מתרכז בשדרוג הפנטסטי באתלטיות של השחקנים, שלא צריך להיות מומחה כדורסל כדי לראות אותו. אבל האתלטים החדשים, כלומר הכוכבים הצעירים של הליגה, לא מצליחים לשבור את ההגמוניה של הגוורדיה הוותיקה.
הגוורדיה הוותיקה מורכבת משחקנים שהגיעו ל-NBA בחצי השני של שנות ה-90: קובי בראיינט (בן 33), טים דאנקן (35), השלישייה הגדולה של בוסטון - פול פירס, קווין גארנט וריי אלן (34, 35 ו-36 בהתאמה), דירק נוביצקי (33). ואם מסתכלים רק על השורה התחתונה, המסקנה היחידה שאפשר להגיע אליה היא שהשחקנים האלה עדיין שולטים בליגה.
רק שלושה כוכבים שהגיעו לליגה בשנות האלפיים הצליחו להוביל עד היום קבוצה לגמר הפלייאוף: דוויין ווייד (דראפט 2003), שזכה באליפות עם מיאמי ב-2006 וחזר לסדרת הגמר בעונה הקודמת; לברון ג'יימס (דראפט 2003), שלקח את קליבלנד לגמר ב-2007 ושיתף פעולה עם ווייד לפני שנה; ודווייט הווארד (דראפט 2004), שהוביל את אורלנדו לגמר ב-2009. במצטבר זה ארבע סדרות גמר ואליפות אחת, וגם היא של ווייד שחגג השנה 30 ולמען האמת כבר אי אפשר לקרוא לו צעיר.
כשווייד וג'יימס הובילו קבוצות לגמר הפלייאוף שנה אחרי שנה, חילופי המשמרות ב-NBA נראו בלתי נמנעים. מאז הצטרף מחזור חדש של כוכבים שמובילים קבוצות איכותיות - בראשות קווין דוראנט (דראפט 2007) מאוקלהומה סיטי, מלך הסלים של הליגה בשנתיים האחרונות; ודריק רוז (דראפט 2008) משיקגו, ה-MVP של העונה הקודמת - והכדורסל רק נהיה יותר אתלטי, אבל חילופי המשמרות איכשהו עדיין לא קרו: חמש האלופות האחרונות (סן אנטוניו, בוסטון, הלייקרס פעמיים ברציפות, ודאלאס) היו קבוצות וטרניות עם כוכבים וטרנים.
***
זה כמובן עניין של זמן עד שההפיכה תושלם; הגיל בסופו של דבר מכריע את כולם. אבל הכוכבים הווטרנים לא נותנים אינדיקציה שזה יקרה העונה. סן אנטוניו, שהגיל הממוצע של השלישייה הגדולה שלה (דאנקן, ג'ינובילי וטוני פארקר) הוא 33, מדורגת ראשונה במערב (מאזן 16-45) וחיברה כבר פעמיים העונה רצפים של 11 ניצחונות. ברצף האחרון, שנקטע לפני שבוע רק כי המאמן גרג פופוביץ' השאיר את דאנקן, ג'ינובילי ופארקר בבית כשהקבוצה טסה למשחק חוץ ביוטה, סן אנטוניו שכנעה לא מעט אנשים בליגה שהיא, ולא אוקלהומה סיטי הצעירה (מאזן 17-45), הקבוצה הטובה במערב.
אם סן אנטוניו היא הקבוצה הטובה במערב, הקבוצה הכי טובה ב-NBA מאז פגרת האולסטאר היא בוסטון. להתאוששות של בוסטון אמנם אחראי בעיקר הפוינט גארד המעולה ראג'ון רונדו (מוביל את ה-NBA באסיסטים עם 11.6 למשחק) אבל השלישייה הגדולה, ובעיקר פירס (15.5 נקודות למשחק עד מארס, 21 נקודות למשחק מאז), נראית יותר ויותר טוב ככל שהפלייאוף מתקרב.
פירס הוא לא הכוכב המזדקן היחיד שמעלה את הרמה שלו בגיל שבו הרמה אמורה להיות בירידה קבועה. מה שקובי בראיינט עושה העונה נע על הציר שבין נס לפעילות פאראנורמלית: בעונה ה-16 שלו בליגה, על ברכיים שכבר עברו ארבעה ניתוחים ועם דלקת פרקים כרונית בברך ימין, הוא משחק 38.4 דקות (לעומת 33.9 בעונה שעברה) ומוביל את הליגה בנקודות (28.1 למשחק). מה שמאפשר לבראיינט לשחק ברמה הזאת, מעבר לתחרותיות האובססיבית שלו, זה טיפול שהוא עבר פעמיים (ביולי ובאוקטובר 2011) בברכו הימנית בדיסלדורף, גרמניה, ששייך לז'אנר יחסית חדש שנקרא "רפואה ביולוגית".
***
ברפואה ביולוגית מוציאים מהגוף רקמות או דם, עושים להן מניפולציה מסוימת, ואז מחזירים אותם לגוף בהנחה - שמתבררת כנכונה - שהגוף מתרפא הכי טוב כשהוא מרפא את עצמו. "קובי היה ממש נחוש לגבי כמה הטיפול עזר לו", אמר אלכס רודריגז, כוכב הניו יורק יאנקיז שקיבל המלצה חמה מבראיינט על הטיפול. "אני יודע שקודם הוא סבל מכאבים, כל כך כאב לו שהוא אפילו חשב על פרישה. ואז הוא אמר שאחרי שהוא נסע לגרמניה הוא הרגיש שוב כמו בן 27".
בראיינט אולי מגזים, אבל ברור שהתקדמות הבלתי פוסקת ברפואה בכלל וברפואת ספורט בפרט מאריכה את חיי המדף של שחקני NBA, במיוחד במקרה של כוכבים שנהנים מגישה לטיפולים הכי מתקדמים. שזה אומר (1) שבעתיד, הקרוב ובעיקר הרחוק, הגיל ישחק תפקיד הרבה פחות חשוב בליגה; ו(2) שלא כדאי להמר נגד הלייקרס, בוסטון וסן אנטוניו בפלייאוף.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
