מזונות מאב חורג

כשא"ש ות"ש מירושלים נישאו זה לזו, ת' הביאה עימה את בתה מנישואים קודמים, והילדה גדלה עם ארבעת אחיה למחצה שנולדו לבני-הזוג עם השנים. כשיחסיהם של א' ות' עלו על שרטון ונישואיהם התפרקו, התעוררה השאלה האם יהא על א' לשאת במזונות ארבעת ילדיו הביולוגיים בלבד, או שמא גם במזונותיה של בתו החורגת.

בית המשפט לענייני משפחה סבר כי אין בסיס לחיובו של האב במזונות הבת החורגת, שאותה לא אימץ מעולם, וקבע כי האם היא זאת שתצטרך לשאת בצרכיה של בתה.

בשבוע שעבר בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה, וחייב את האב לשלם מזונות גם לבת החורגת, לאחר שקבע כי האב החורג נכנס לנעליו של אביה הביולוגי של הילדה, אשר אינו בנמצא, ולא ניתן לחייבו לשאת במזונותיה.

חוק המזונות קובע כי אב יהודי צריך לשאת במזונות ילדיו בהתאם להלכה היהודית, ורק בהיעדר חיוב על-פי ההלכה יש לפנות להוראות החוק. מאחר שעל-פי ההלכה היהודית אין חובה על אב לשאת במזונות ילדיו החורגים, הרי שבמקרה כזה חוק המזונות נכנס לתוקפו, ועל-פי הוראותיו אדם חייב גם במזונות הילדים הקטינים של בן-זוגו.

מאחר שמדובר בחיוב שאינו מובן מאליו, הוראות חוק המזונות דאגו לצמצם את משכו, וקבעו כי זכות למזונות הנובעת מקירבת חיתון פוקעת עם פקיעת הנישואים שהביאו לאותה קירבת חיתון.

פרוש הדבר הוא שהאב החורג צריך היה לשלם מזונות לילדה רק עד לגירושיו הרשמיים מאימה, אך בפסיקתו מהשבוע שעבר בית המשפט המחוזי הקצין את החיוב והורה לבעל לשלם מזונות לבת החורגת עד שימלאו לה 18.

את חיובו של האב להמשיך לשאת במזונותיה של ילדה שאינה שלו גם לאחר גירושיו מאימה, וזמן רב לאחר שכבר פקע חיובו לשלם מזונות לאם עצמה, לא ניתן לתלות בהוראות הדין האישי או הוראות חוק המזונות, ולפיכך נזקק בית המשפט המחוזי להבנות מן התשתית הרעיונית של הסכמה מכללא.

על-פי עיקרון זה, מאחר שבזמן הנישואים האב החורג קיבל על עצמו לפרנס את הבת החורגת במסגרת כלכלתו את כלל המשפחה, הרי שהוא זוכה לגמול על נדיבותו בכך שיחויב לעשות כן גם לאחר גירושיו מאימה.

לפי גישה זאת, לכאורה כדי להימנע ממצב שבו יצטרך לכלכל את בתו החורגת עד לבגרותה, היה עליו לדאוג להוציאה במפורש מכלל הילדים המקבלים מהכנסתו אוכל ובגדים במהלך נישואיו לאימה, ולומר לבת כי אינה רשאית לאכול את היוגורט המצוי במקרר אלא אם נקנה באופן אישי על-ידי אימה מהכנסותיה האישיות.

מעבר לנטל הכלכלי, נראה כי הבעיתיות הגדולה ביותר בחיובו של הבעל לשאת במזונות ילדיו החורגים היא שבית המשפט מטיל על הבעל חובות אך לא מקנה לו כנגד זכויות. כאשר אב ביולוגי מממן את צרכי ילדיו כחלק מחובותיו, הוא נהנה מנגד מהזכות לקחת חלק בגידולם, להתראות עימם וכיוצ"ב, אך לעומתו לבן-הזוג מנישואים שניים אין מעמד חוקי המקנה לו זכויות.

כך למשל, אין לאב החורג מעמד בפני רשויות הבריאות והחינוך, והוא אינו זכאי לקבל מידע אודות הילד או לקבל החלטות הנוגעות לבריאותו וחינוכו. גם מבחינת בית המשפט מצבו של האב החורג אינו שווה לזה של האב הביולוגי, ועד כה לא נמצא תקדים שבו אב חורג תבע משמורת מול האם הביולוגית וזכה בכך. ספק אף אם ייפסקו לו הסדרי ראייה עם הבת אם האם תתנגד לכך.

הטלת חיוב במזונות על אב חורג הוא צעד מרחיק לכת, שיכול אולי להיתפס כצודק והוגן אם האב החורג גידל את הילד במשך שנים ארוכות ויצר עימו מערכת יחסים דומה לזו של הורה ביולוגי, אך רק אם במקביל לחובות הוא מקבל גם זכויות ומעמד ביחס לילד הדומים לאלה של האב הביולוגי.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".