מי מעוניין בקמפיין חינם לאיתן כבל?

לא עצירת המינויים האישיים בארגון. המינוי האומלל של עיני, שהביא לכך שבת זוגו תנהל את רשת עמל, לא באמת מעניינת את מי שהעניק אתמול לאיתן כבל קמפיין פרסומי בחינם. למעשה, גם עופר עיני האיש לא מעניין אותם.

גם אם אחת הדמויות מהחבובות הייתה תוקפת את יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, היא הייתה זוכה במקומות מסוימים לשלושה עמודים ולכותרת ראשית. זהות המתקיף לא ממש חשובה, כך גם העובדות. העיקר האג'נדה.

ושלא תטעו: האג'נדה היא לא דמוקרטיזציה של ההסתדרות. האג'נדה היא לראות את ההסתדרות נחבטת ומתרסקת ולא חשוב מי עומד בראשה, כי ההסתדרות היא חלק מ"ציר הרשע": ועדים חזקים, מונופולים וטייקונים. כל מה שגדול הוא רע, וזה כולל גם ארגוני עובדים. לפי האג'נדה הזאת, ועד עובדים טוב וחשוב רק אם הוא קיים במפעל קטן אי שם בפריפריה הרחוקה.

בתקופתו של עיני קמו כמה ועדים כאלה, אבל לצדם נוספו ועדים גם בישרכארט, ויזה כאל וחיפה כימיקלים דרום. צווארון לבן לצד צווארון כחול.

עיני מרסק את העבודה המאורגנת?

בניגוד גמור לטענה של כבל כאילו "עיני מרסק את העבודה המאורגנת", המציאות הוכיחה אחרת. אפילו אנשי ארגון כוח לעובדים, המתחרים של ההסתדרות, יודעים לספר כי העבודה המאורגנת בישראל רק הולכת וצומחת - זאת בשונה מהמגמה בעולם. את האגף להתארגנות עובדים הקים עופר עיני ולא עמיר פרץ - מקורבו של כבל ושותפו לחזית מול היו"ר המכהן.

בתקופתו של פרץ הלכה ההסתדרות ונחלשה, שבתה ונחבטה. בתקופתו של פרץ נחתמו מרבית ההסכמי "דור ב" שיצרו מעמד נחות בתוך מקום עבודה אחד - הסכמים שנגדם יוצא היום כבל.

אפשר היה לשאול את כבל איך זה שלמתמודד על ראשות ההסתדרות לא היה מה לומר עליה במשך שנים. איך זה שבשנת 2007, כששימש מזכ"ל מפלגת העבודה, הוא פנה לממונה על יחסי העבודה בתמ"ת וביקש לבטל את ההסכם הקיבוצי עם עובדי המפלגה לאחר שפג תוקפו - הליך חריג מאין כמוהו.

במקום לחדש את ההסכם הקיבוצי כמקובל, ביקשו במפלגה להעביר את העובדים לחוזים אישיים בעלות העסקה נמוכה יותר. חודשיים לאחר מכן, לאחר שההסתדרות הכריזה על סכסוך עבודה, הודיע כבל כי המפלגה חוזרת, אך הוסיף אמירה מעניינת: "עובדים שיבקשו לקבל חוזה אחר (אישי), וזאת לפי רצונם החופשי בלבד, יקבלו". חוזה אישי? הרי רק לפני יומיים הזהיר מפני החוזים האישיים האיומים.

אבל אם זה "מרצונם החופשי", אז בסדר. "מזעזע שמפלגה סוציאל דמוקרטית נוהגת כך", אמרו אז בהסתדרות על מהלכיה של מפלגת העבודה. מזעזע, אך לא מפתיע. הצביעות בפוליטיקה הישראלית ידועה כמעט כמו הצביעות של חלק מהעיתונות הישראלית.

רוצה להיות שר חינוך

כשכבל נשאל מהו התפקיד הרם שאליו הוא שואף, הוא השיב: "שר החינוך". זו בהחלט שאיפה ראויה מצדו של כבל, שהוא אדם ראוי בפני עצמו. ספק אם ההסתדרות זקוקה דווקא לפוליטיקאי ותיק ממילא, שרוצה להגיע לתפקיד כזה.

ההסתדרות, כך נראה, היא עוד תחנה בקריירה של כבל. עיני, על כל מגרעותיו, הוא יו"ר ההסתדרות הראשון שצמח מתפקיד של יו"ר ועד עובדים ולא מעסקנות מפלגתית. העובדה שבחר להתמודד בשנית, למרות השמועות לפיהן יש לו אג'נדות פוליטיות ואף עסקיות, ראויה לא פחות מהשאיפה של כבל להיות גדעון סער.