הסכם בין ארה"ב וישראל: ישראלים יילחמו ברעב באפריקה

מש"ב, זרוע של משרד החוץ לשת"פ במיזמי פיתוח גלובליים, והסוכנות האמריקנית לפיתוח בינלאומי, USAID, חתמו אתמול (ד') בוושינגטון על מזכר הבנות, שלפיו תסייע מש"ב לאתיופיה, טנזניה, רואנדה ואוגנדה בפיתוח ובניצול יעיל של מקורות מזון. על המזכר חתמו דניאל כרמון, סמנכ"ל משרד החוץ וראש מש"ב, וד"ר ראג'יב שאה, מנהל USAID.

"כולנו מכירים בעובדה שבמשך עשרות שנים ישראל היא המדינה המובילה בעולם בתחומים מסוימים (של טכנולוגיות חקלאיות) ותחומים אלה נעשו חשובים במידה הולכת וגוברת לקדימויות הראשונות במעלה של USAID", אמר שאה בטקס החתימה. "המזכר שם דגש על המצוינות הישראלית בשימור מים, ניהול קרקעי ויכולת להפוך קרקעות צחיחות לשטחי גידול חקלאיים בעלי פריון גבוה".

בראיון ל"גלובס" אמר כרמון, כי המזכר החדש הוא ראשון מסוגו, אך הוא משתלב בהיסטוריה ארוכה של שיתוף פעולה בין מש"ב ל-USAID במאבק נגד הרעב במדינות עניות. למעשה, המזכר הוא הסכם מסגרת שממנו ייגזרו פרויקטים בארבע המדינות ששני הגופים זיהו כיעדי הסיוע המשותף.

הפרוייקטים ינצלו את היתרון היחסי של ישראל: שימוש במו"פ חקלאי להשבחת הקרקע, מומחיות וניסיון בניצול אופטימלי של מקורות מים וטכנולוגיות השקיה, שיטות שונות להארכת חיי המדף של מוצרי מזון שונים, שיפור איכויות הייצור של מזון מהחי והצומח, ואפילו העצמת נשים, "מפני שבאפריקה, מי שנושא בעול הן נשים ועובדה זו באה לידי ביטוי גם בשדות", לדברי כרמון.

התרומה האמריקנית לשותפות תהיה מימון הפרוייקטים. מבחינה מסוימת, מש"ב תהיה אפוא קבלן של USAID, אם כי מש"ב תשתתף בקביעת הפרויקטים והיא נחשבת שותף אסטרטגי במיזם. מזכר ההבנה הוא חלק מפרוייקט-על בהיקף גלובלי, "להאכיל את העתיד" (Feed the Future), של הסוכנות האמריקנית, שמטרתו להדביר את הרעב במדינות מצוקה.

"בדרך כלל, בפרוייקטים של סיוע, לא תראה את ישראל נותנת מענקים למדינות היעד", אומר כרמון. "היתרון היחסי שלנו הוא המומחיות, אם כי לפעמים אנו מכסים חלק מעלויות המומחים".

מש"ב החלה לפעול לפני 54 שנים והיא אחת מהסוכנויות הוותיקות ביותר בעולם לסיוע חוץ. מאז ימיה הראשונים היא נחשבה גם זרוע מדינית-אסטרטגית שנועדה לפתוח לישראל שערים בעולם המתפתח. עתה, הסיוע למדינות זרות הוא גם כורח שנובע מחברותה של ישראל ב-OECD, הארגון לשת"פ כלכלי ולפיתוח, שמהווה למעשה מועדון של הכלכלות המתקדמות בתבל. בדיקה של תקנות הארגון מעלה, שכל אחת מהמדינות שחברות בו חייבת להקדיש 0.7% מהתמ"ג שלה למימון סיוע למדינות עניות. ישראל רחוקה מאוד מרף זה. תרומתה מסתכמת ב-140 מיליון דולר בשנה, שמהווים, במקורב, 0.07% מהתמ"ג. מומחים מגדירים את התשומה הפיננסית של ישראל בפרוייקטים של סיוע חוץ כ"מגוחכת".

לדברי כרמון, "ישראל היא מעצמה חקלאית מבחינת המו"פ והמומחיות, ולכן המעורבות הישראלית בפרוייקטים של סיוע הומניטרי או חקלאי היא מטבע נדרש, יוקרתי ובעל מוניטין; בתחומים אלה יש לישראל יש שם מצוין".

הוא ציין, שמזכר ההבנות הוא נדבך חדש ביחסי ישראל וארה"ב. אלה, כמובן הדוקים ועמוקים, אך העובדה שארה"ב מגייסת את ישראל לפרוייקטים גלובליים מראה לעולם ששתי המדינות צועדות יחדיו בתחומים שחורגים מביטחון ומדיניות. ל-USAID יש ניסיון ומשאבים, אך הסוכנות מעדיפה לשלב את ישראל בפעילותה וזו עובדה בעלת חשיבות.

בעוד שפעילות מש"ב אינה עסקית, חלק מהפרוייקטים שלה מבוצעים באמצעות חברות, ובמקרים רבים פרוייקטים אלה פותחים חלון הזדמנויות לעסקים ישראליים, אמר כרמון. מה שמתחיל כסיוע עשוי להמשך כיצוא.

"ישראל מכירה כמובן בערך המוסרי של סיוע חוץ, אך אנו עושים זאת לא רק בגלל הפילנטרופיה; לסיוע החוץ שלנו יש גם ערך מדיני ועסקי", אומר כרמון. "הסיוע אינו רק פעולה נכונה מבחינה אידיאולוגית אלא גם פעולה חכמה מבחינה מדינית".