רפורמת האי-תחרות

שאול אלוביץ', בעל השליטה בחברת בזק , מונופול התקשורת הישראלי, יכול לנשום לרווחה. אחרי שמניית בזק נפלה עשרות אחוזים משיאה, אחרי שהשקעת המיליארדים שלו בחברה (השקעה ממונפת, אלא מה) התחילה לגלות סימני חולשה מדאיגים (הרווח התאפס וההפסד החל לבצבץ), הגיע השר משה כחלון, יקיר התקשורת ואביר התחרות, ו"סידר" לאלוביץ' סוף שבוע רגוע ונעים, ואפילו אופק שנראה ורוד.

הרפורמה שמגבש משרד התקשורת בתחום הטלפון הקווי לא הרשימה את שוק ההון, בניגוד לרפורמות בשוק הסלולר שריסקו את המניות (גם את בזק, בעלת השליטה בפלאפון). השוק חושב, וסביר להניח שהוא צודק, שבזק דווקא תתחזק ותהפוך למרוויחה הגדולה מהרפורמה, שאמורה להאיץ את התחרות באחד מתחומי הליבה שלה.

עובדה: המניות השמינו בתוך ימים ספורים בכ-8%. זו תזכורת לעובדה שקצת נשכחה בלהט המאבק המוצדק בחברות הסלולר: בזק הייתה, עודנה ותמשיך להיות החברה הכי חזקה בשוק התקשורת, הכי מאיימת, הכי משפיעה והכי רווחית. הנה שלושה מספרים שמסבירים למה אלוביץ' יכול לנשום לרווחה.

36% - זה שיעור הרווחיות התפעולית של חטיבת הפעילות הקווית של בזק, הכוללת גם את תשתית האינטרנט. שיעורי רווחיות ה-EBITDA (רווח לפני הוצאות מימון, מס, פחת והפחתות) מגיעים לכ-50% (!), חלומו של כל מנכ"ל. מדובר בחטיבה הכי רווחית של בזק (ראו טבלה). היא מייצרת שיעורי רווח פנומנליים, הגבוהים ביותר בתחום התקשורת, וזה לא מפליא: בזק שולטת בתחום באופן די דומיננטי. יש לה נתחי שוק בשיעורים 60%-70%, שמאפשרים לה לגבות מחירים יקרים ולהציג שיעורי רווחיות האופייניים להיי-טק ולא לחברה המספקת תשתיות טלפוניה.

חטיבת הפעילות הקווית נמצאת במוקד הרפורמה החדשה של משרד התקשורת - "רפורמת השוק הסיטונאי". בפשטות, הרפורמה תאפשר לשחקנים חדשים להשתמש בתשתיות של בזק והוט בתנאים שייקבעו במו"מ בין המפעיל לחברת התשתית, ובמקביל תבוטל ההפרדה המבנית בבזק (ההפרדה לחברות בנות) ויבוטל הפיקוח על תעריפי החברה. ביטול ההפרדה המבנית יאפשר לבזק לחסוך בעלויות מיותרות, אבל הדבר המשמעותי יותר הוא הסרת הפיקוח על המחירים.

לכאורה, הצרכן אמור להרוויח מהרפורמה ולקבל חבילות תקשורת במחירים נמוכים יותר, אבל זה נכון, אם בכלל, בטווח הקצר.

בטווח הארוך, מפקיד כחלון בידיה של בזק צו לחיסול התחרות בתחום הקווי. היא תשלוט על מחירי השכירויות של התשתית שבבעלותה, היא תשלוט על המחירים של שירותיה המגוונים והיא תוכל לנצל את השליטה הזאת כדי להגדיל עוד יותר את כוחה בשוק ולחנוק כל תחרות. בשעה שהאופציה של מיזם תשתיות הסיבים האופטיים של חברת החשמל נעלמת והולכת והאיום לפרק את בזק לחברת שירותים ולחברת תשתיות הוא בעיקר על הנייר, מה שיקרה הוא שמונופול מפוקח יהפוך למונופול לא מפוקח, בתנאים תחרותיים שאינם משתנים באופן משמעותי.

התוצאה: במקום ארבע קבוצת תקשורת חזקות שיתחרו על כיסו של הצרכן (בזק, הוט, סלקום ופרטנר), כפי שחלם משרד התקשורת, נקבל רק שתיים - בזק והוט. זה לא מתכון לתחרות בריאה.

6.5 מיליארד שקל - זה הסכום שהשקיע אלוביץ', בתחילת 2010, ברכישת השליטה בבזק (כ-30% מהמניות) מקבוצת סבן-אייפקס-ארקין. כמקובל בעסקאות האלה, המינוף היה חלק מרכזי ברכישה. אלוביץ' השקיע הון עצמי של כ-1.2 מיליארד שקל באמצעות הלוואת בעלים, כ-20% בלבד מהיקף העיסקה. מעבר לכך, גייס אלוביץ' מימון בנקאי ארוך טווח בהיקף של 3.9 מיליארד שקל מקונסורציום של בנקים, בהובלת בנק הפועלים, וקיבל הלוואה נוספת מחברת הביטוח מגדל, בהיקף של חצי מיליארד שקל, והלוואות גישור מבנק הפועלים.

התקשורת אוהבת לעסוק בפירמידות של נוחי דנקנר, אבל הפירמידה של אלוביץ' בבזק עשויה גם היא לתפארת. חברת בי קומיוניקיישנס (חברה ציבורית), המחזיקה את גרעין השליטה בבזק, נשלטת על ידי אינטרנט זהב (כ-80%), גם היא חברה ציבורית, שנשלטת על ידי יורוקום תקשורת (79%), חברה פרטית בשליטת משפחת אלוביץ'. מבלבל? השורה התחתונה לא מבלבלת כלל: אלוביץ' לא ממש מחזיק כ-30% ממניות בזק, אלא רק כ-20% בשרשור. שיעור החזקה קטן יחסית, המאפשר לו לקבל החלטות מאוד מהותיות בנוגע לבזק, כפי שנראה מיד.

6.9 מיליארד שקל - זה סכום הדיבידנדים שחילקה בזק מאז רכש אלוביץ' את השליטה בחברה. מתוכם הוא קיבל כ-2.1 מיליארד שקל. החלוקה האגרסיבית של דיבידנדים אינה צריכה להפתיע איש: עסקאות ממונפות בשיעור גבוה יוצרות לחץ למשוך את מלוא הרווחים כדיבידנדים כדי לשרת את החובות העצומים של בעל השליטה. במקביל, החברה עצמה מגדילה את חובותיה כדי לממן את פעילותה וגם את הדיבידנדים הנדיבים.

אבל מתברר שהרעב לדיבידנדים לא נגמר רק בחלוקת הרווחים שנצברו - לפעמים מחלקים גם את מה שאין. בעגה החשבונאית קוראים לזה "הפחתת הון", פטנט המאפשר, באדיבות החוק, לחלק גם סכומים שהחברה עדיין כלל לא הרוויחה.

ואיך פועל הפטנט? באופן פשוט מאוד, כפי שהסברנו לא אחת: ניגשים לבית המשפט, מבקשים אישור לחלוקת דיבידנד חריגה ומארגנים חוות דעת מאוד-מאוד מלומדת (כמובן, החברה משלמת עליה בנדיבות). חוות הדעת מאשרת שחלוקת הדיבידנד החריגה אינה מסכנת את החברה ולא פוגעת ביכולת פירעון הלוואותיה ושלום על ישראל - אפשר לחסל את קופת המזומנים של החברה - קופה שחלק מהכספים בה מקורם בנטילת הלוואות שנועדו לשרת את חלוקת הדיבידנד יוצאת הדופן.

גם בבזק הפטנט עבד באופן מושלם: החברה החליטה (למעשה, אלוביץ' החליט, עם ה-20% שליטה שלו) על חלוקה של 3 מיליארד שקל שאינם חלק מרווחי החברה במנות חצי שנתיות. אלוביץ' תכנן תחילה לחלק את הסכום במכה אחת, אך בעקבות הביקורת הסתפק בחלוקת דיבידנד בתשלומים.

וזה לא סוף הסיפור: בעלי האג"ח של בזק החליטו להיאבק בחברה ובהחלטה על חלוקת הדיבידנד החריג וגייסו למאבק את פרופ' ירון זליכה, שכתב חוות דעת נגדית. וזליכה, כידוע, יודע להתבטא בשפה חריפה. "הדיבידנדים שחילקה בזק", כותב זליכה, "במימון של הלוואות שכל מטרתן הקדמת מועדי חלוקה של דיבידנדים ואף הגדלתם, פגעו באופן יסודי בחברה... פעולות אלה שביצעה החברה בעבור האינטרסים של בעלי השליטה נובעות מבעיית הסוכן בחברות ציבוריות...". זליכה מתכוון לדירקטורים בחברות הציבוריות המשמשים כ"סוכנים" של בעלי השליטה ומקבלים החלטות המיטיבות עם הבוסים שלהם אבל פוגעים בחברה עצמה. זליכה העריך בחוות דעתו שהנזק שנגרם לבזק כתוצאה מחלוקת הדיבידנדים החריגה נאמד במיליארד שקל.

אבל גם הנזק הזה בטל בשישים: הרווח המוערך של בזק מרפורמת אי-התחרות של כחלון בתחום הטלפון הקווי שווה לה הרבה יותר ממיליארד שקל לאורך שנים, והיא תאפשר לאלוביץ' להמשיך לחגוג על חלוקת דיבידנדים אגרסיבית. יהיה מאין לחלק, באדיבות משרד התקשורת.

 השוואה לשולי רווח