התמונות ביום שישי מאצטדיון וינטר, של שחקנים מורעלים עם קללות, אגרופים ובעיטות, בדיוק כמו באצטדיון המושבה, מוכיחות שהחוליגניזם בקונטקסט הערסי-ישראלי כבר אינו בלעדי לאוהדים ביציע. המחלה פשתה אל כר הדשא, הווירוס טיפס על הגדרות דרך הנהלות רקובות, מושחתות, עברייניות, והדביק את הכדורגלנים.
השאלה האוטומטית אחרי ערב שבת האחרון היא איפה היתה המשטרה, אבל זו שאלת קיטבג מסורתית. האם אנחנו באמת רוצים משטרה קלגסית - מדינת משטרה? ואולי כן, כי למרות טראומת המושבה הסתובבו גם בשטח מגרש וינטר עשרות אנשים במשחק הכרעה של הליגה הלאומית - איפה היו הסדרנים של חברת האבטחה, זכיינית ההתאחדות והקבוצה המארחת?
כדור השלג שמאיים על עתיד המשחק, אהבת ילדותנו, מתגלגל הפעם לעבר השחקנים, ודווקא הם בכלל לא יודעים כיצד עוצרים כדורים כאלה. בגיליון פסח של "גלובס" התגאה מנכ"ל ארגון שחקני הכדורגל, אריה אלטר, בכך שהצליח לשלב שישה או שבעה כדורגלנים בלימודים אקדמיים, ומאז אני מהרהר בנתון הזה, שבעה מתוך 700 כדורגלנים פעילים... זהו?
נראה שכן, שהרי כל השאר מתנהלים כמי שאתרי הימורים וארגוני פשע, מועדוני לילה ומדורי רכילות נתפשים על-ידם הרבה יותר חשובים מפיתוח יכולות וכישורים. כדורגלן ישראלי שהשיג לעצמו חוזה נאה בגיל 20 מגיע בשש בערב הביתה אחרי אימון, זורק על עצמו ג'ינס מלא קרעים, וחולצת פולו צעקנית, ג'ל, כוסית אחת או שתיים, ויאללה ביי. אבל שם, בשוליים של מועדוני הלילה, הם מגלים ליגה אחרת, זו של אתרי ההימורים וראשי הארגונים.
את הפוזה, והכבוד, הם ראו לא פעם אחת במועדון הכדורגל שלהם. כאשר הבעלים מסתודדים עם חנניה אוחנה ומיכה אסלן, או יבדלו לחיים ארוכים, בן כהן ויניב כהן, דומרני, מולנר, מוסלי ורוזנשטיין, מה הפלא שהכדורגלנים הצעירים מפתחים לעצמם מודלים לחיקוי מעולם סרטי המאפיה, ולא מעולם גיבורי התהילה. עמוס לוזון, טביב, פרוספר אזגי וגל יוסף הם המודלים העכשוויים, אנשים כמו ניר לוין עם תדמית של מורה להתעמלות נתפשים כמיושנים על-ידי הכדורגלנים, אבל גם בעיתונים.
אתר הספורט הפופולרי ONE יחצ"ן את הפוזה הזאת כשנתן במה אוהדת לכדורגלנים, עסקנים ועבריינים באורגיה של גליצ'ים ובילויים, אינטרסים ותככים, מה שהפך את אופירה למלכת הראיונות של כדורגלנים ועסקנים שהם מסתבכים סדרתיים.
השבוע, לקראת סיומה של העונה הגרועה בתולדות האומה, מעיזים הטאלנטים הצעירים של ערוץ הספורט (שנתפש כערוץ של האיכותיים, כן? אם כי ללא מחלקת תחקירים!) לנזוף בעמי פזטל בתוכנית יום השישי, האם הם בכלל מבינים באיזה אגדה ספורטיבית ויושרה מיתולוגית הם נוזפים?
אמנם הכדורגל הוא היכל המאצ'ואיזם, אבל הוא גם הפנים של החברה, וכנראה שככה אנחנו נראים, אבל גם כך: במחצית משחקי ליגת העל שמשודרים בספורט 1 ו-2 מפגישים שני כדורגלנים מאותה קבוצה ושואלים מה הם חושבים זה על זה במספר אנקדוטות: מי יותר מהיר, למי הולך עם בחורות, מכוניות, בגדים, מאכלים, סרטים. התשובות מלוות בגיחוכים של מבוכה וטעם עלוב ברוב ההעדפות, ואז מגיעים לשאלה על ספרים, ושני המוקיונים התורנים תמיד פורצים בצחוק מתגלגל עם תשובות בנוסח, "מה זה?".
אחרי אירועי הסיום בווינטר אין טעם כבר לשאול כדורגלנים על מוזיקה וסגנון, אפילו אבי לוזון יצא מהארון בהחלטה ממלכתית שאין ממנה מנוס, רק חבל שהיא לא ניתנה מחזור אחד קודם. עכשיו גם עמי פזטל יחתום על פסק דין שישאיר בליגה הלאומית את שתי הטוענות לכתר וירחיק לעונה תמימה (?!) את "גיבורי" משחק הדמים, ליאור אסולין ועוז יפרח, בתפקיד האקשן של חייהם, כמו גם את האחים אזברגה, שהקימו בשידור חי משפחת פשע חדשה - כאילו שחסרות כאלה בין לוד לרמת גן.
לרשימות נוספות של אמיר זוהר
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
