במעגל חבריי בני ה-40 פלוס והנשואים פלוס יש רבים שהיגרו אל בית צמוד קרקע ביישובים כפריים קהילתיים וקטנים. בשיחות "החבורה" שלנו, המתכנסת לפרקים (תיכף זה קורה שוב, ביום העצמאות), עולים נימוקיהם - איכות חיים, חינוך לילדים, ביטחון אישי, שיקולים פיננסיים - וכמובן, מרחב וסביבה.
וכשהם אומרים "סביבה", הם רומזים שחייהם "ירוקים" יותר ושאני, העירונית - חיה בסביבה מזהמת ומזוהמת.
חכו חכו שהמתוקים יקבלו רישיון
ראשית, אני רוצה לתמוה בכתב, אם איכות חיים פירושה בילוי שעות רבות במכונית, בהסעת ילדים לחוגים ולחברים המתגוררים מחוץ ליישוב, בנסיעות יומיומיות למרכזי הקניות, לצורכי בריאות ולבילויים בעיר הקרובה - וכמובן, הנסיעה לעבודה וממנה.
באשר לחינוך, ממוצע ציוני הבגרות אמנם גבוה יותר ביישובי כפר קטנים, אבל האם חינוך נמדד רק בזאת? הרי בעיר הגירוי התרבותי ומגוון הפעילויות מפתחות היצירתיות והסקרנות גדול בהרבה מבכפר. וזה עוד לפני שדיברנו על המעגל החברתי המצומצם ועל האפשרות לבחור מסגרות חינוך.
חבריי מן הכפר טוענים שלילדים יותר בטוח אצלם, ואני אומרת: חכו עד שהצאצאים יתבגרו. השלווה הכפרית תוציא את ההורמונים המתבגרים שלהם מדעתם. ואוי ללילות השבת שלכם, כשהמתוקים יקבלו רישיון.
אשר לשיקולים הפיננסיים שמשכו אותם להתיישב בספר ירוק המדשאות, אומר רק שעם מטראז' באמת קשה להתווכח, אבל בעידן שבו חדר העבודה הוא מק-אייר דקיק וחדר המשחקים של הילדים מצטמצם למסך אייפד, אולי יש מקום להרהר שוב במשקל שנותנים לממדי שטח הבית.
ונעבור לכדור הארץ
ועכשיו לנימוק שניפח לי את הווריד וקשור ל"יום כדור הארץ", שחל היום.
הכפריים צעקו חמס על סביבת חיי העירונית משום שהיא "פוגעת באיכות הסביבה". הרי החיים בפריפריה הם בזבוז משאבים נורא: השטחים הפתוחים נגזלים, אלפי קילומטרים כביש נסללים, חוטי חשמל ותקשורת נמתחים וצינורות מים וביוב מוקמים בשביל כמה מאות או אלפי אנשים שגרים ב"יישוב הקהילתי" אדום הגגות.
בשטח שעליו בונים ארבעה צמודי-קרקע בגליל, שמשרת ארבע משפחות, מקימים בתל אביב רב קומות שמסוגל לאכלס עשרות משפחות.
ומה עם הטינופת שפולטות המכוניות (למשפחות רבות בפריפריה יש שתיים או יותר) בכמות הקילומטרים שהן גומאות בדרך לקניות, בילוי, בריאות ופרנסה? לתושבי העיר קילומטראז' נמוך בהרבה, וגם אותו הם עושים לעתים קרובות ברגל, באופניים ובאוטובוס.
אני צדיקה גדולה
בקיצור, מצוות החיים בעיר שקולה כנגד כל מצוות הסביבה כולן, ואני, העירונית יכולה שלא למחזר פחית אחת בחיים ועדיין, בדירוג הסופי, לעמוד במקום שצדיקים ירוקים - תושבי כפר מגדלי שיחי תבלין שגם שמייצרים קומפוסט בחצר - לא עומדים בו.
והנה הסרט:
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
