דני פדרמן: "היו רגעים שחשבתי שנצא ממכבי תל אביב"

כיום, כשהדי סדרת המשחקים המרשימה מול פנתינאיקוס עדיין באוויר, ולאחר שמכבי תל אביב השיבה לעצמה משהו מן הזהות ומן הלחימה שהפכו אותה בעבר ל"קבוצה של המדינה", השנים השחורות של המועדון נראות כמו זיכרון רחוק: סכסוכי הבעלים ועזיבתו של רענן כץ, שחקנים שמסתבכים בקטטות בשעות הקטנות של הלילה, חילופי מאמנים תכופים, האנטגוניזם שעורר המאמן לשעבר פיני גרשון בקרב אוהדי הכדורסל, רכבת השחקנים הזרים על חשבון השחקן הישראלי שחימם את הספסל, וכמובן פרשת מוני פנאן ז"ל.

באותם הימים, כשהתקשורת עשתה בליץ על כל "צהוב" שהיה בסביבה, כינס דיוויד פדרמן את בניו עדי ודני ואמר להם, "אני רוצה להכין אתכם לתסריט סביר, שבו אני לא אוכל לעמוד בזה יותר. אני מקווה שתבינו אם אחליט למכור את המניות בקבוצה. נהיה אוהדים שרופים כמו קודם, נקנה מנויים בהיכל נוקיה, נמשיך לטוס למשחקים ונהיה עם הקבוצה, כמו תמיד, אבל לא כבעלים". הבנים הקשיבו בשקט, הבינו, וגיבו אותו.

אחרי התאבדות פנאן באוקטובר 2009, ותיבת הפנדורה שנפתחה בעניין הבנק המחתרתי שזה ניהל, בין היתר עבור שחקנים, תחושת הייאוש השתלטה גם על דני פדרמן, כיום מנכ"ל משותף בקבוצה. "היו רגעים שחשבתי שנצא", הוא אומר בראיון גלוי לב ל-G. "הייתה תחושה שמחכים לך בפינה, שכולם ניצלו את ההזדמנות כדי לדפוק את מכבי, ושאף אחד לא העלה על דעתו שמכבי היא הקורבן כאן. הרגשתי שהסיפור הזה הורג לנו את העסק. היו ימים שבהם חשבתי שלא נצא מזה. הייתי קם בבוקר ופוחד לקרוא עיתון, כי אולי יצוץ שם עוד משהו שלא ידעתי עליו. אני זוכר שראיתי במקרה את 'ערב חדש', ואחד הפרשנים הבכירים עלה לשידור ואמר שהוא יודע במאה אחוז שמוני פנאן החזיק כסף של שופטים. התיישבתי וכמעט בכיתי. אם זה שופטים, אנחנו גמורים, כי לא יעניין אף אחד אם ידענו או לא. התפללתי שזה לא נכון. המזל שהתברר שזה לא היה נכון".

- שנים קשות.

"מאוד-מאוד קשות. אתה מרגיש שאתה מסתובב עם דלי ומנסה לכבות את השריפה בכרמל. ההפסדים במגרש וההפסדים הכספיים זה כאין וכאפס לעומת מה שעברנו עם מוני או הסיפור עם רענן. להפסיד כסף הפסדנו לא רק במכבי אלא גם בעסקים, והפסדים על המגרש אתה לומד לקבל. אבל הדברים האחרים - ראיתי איך הם השפיעו על אבא שלי. זה סיפורים שהם מעבר למכבי".

- אנשים מתקשים להאמין שאף אחד במכבי באמת לא ידע כלום לגבי פנאן.

"כמו שאתי אלון עשתה את המעילות בבנק למסחר בלי שמנהל הסניף שם לב, ומיידוף מתחת לאף של אנשי עסקים הכי בכירים שלא בדקו חוזים - זה קרה גם אצלנו".

- ראית את אבא נשבר? גם העסקים בקשיים, גם מכבי לא יורדת מהכותרות.

"בכדורסל הוא נפגע אמוציונלית וכלכלית, ובצד העסקי היו הרבה מקומות, בגלל שוק ההון, גיוסים שהוקפאו, השווי של בז"ן ירד. אבל אל תחפשו היגיון בלהיות בעלים של קבוצה, כי מי שאוהד קבוצה ויכול להיות שותף בה - זה חלום. החוכמה היא לדעת גם עכשיו, כשאתה למעלה, שזה זמני".

- הייתה נקודה שבה הוא בא ואמר לך, "דני, קח ממני את מכבי"?

"הוא לא בא אליי ואמר לי דני תיכנס למכבי. בשנתיים לפני שנכנסתי לתפקיד המנכ"ל כבר הייתי הרבה יותר מעורב. הייתי יושב עם אלי דריקס, המנכ"ל, ומנסה לעזור לו. בשלב מסוים זה התחיל להיות ברמה השוטפת שאבא אומר לי, 'דני, יש פה איזה חוזה עם מפרסם שצריך לסגור', או 'בוא תוודא שמשלמים להוא', או 'דני, קח את זה ותסגור לי את הפינה הזאת'. ככה זה התחיל. בהתחלה אתה יושב באימון ומרגיש לא נוח לדבר עם המאמן, אחר כך אתה כבר מתחבר איתו, פתאום אתה יושב בישיבה ומרים את האצבע ומציע משהו, ולאט-לאט מחשיבים אותך יותר".

- בקיצור, בעל בית.

"השאיפה שלי בסוף אינה לנהל את מכבי תל אביב, אלא לעזור למכבי לעבור את התהליך שהיא עוברת. השאיפה שלי היא להיות בעלים מעורב, בעלים פעיל, אבל אני לא חושב שבעלים צריכים להיות מעורבים בשוטף כמו שקורה היום".

השחקנים בתפקיד הבייביסיטר

הקלישאה גורסת שמעז יוצא מתוק, ואפשר שהיא תופסת גם במקרה של מכבי תל אביב. השנים הרעות שעברו על מכבי, ושאירעו במקביל לשנים לא פשוטות בעסקים של פדרמן האב, היו לקטליזטור שהבשיל את ההחלטה להעביר את הלפיד הצהוב לדור הבא. עם המינויים של שי רקנאטי, בנו של אודי רקנאטי, לסגן יו"ר הדירקטוריון, ושל דני פדרמן למנכ"ל משותף, הושלם המהפך בצמרת הניהולית של המועדון; מהפך שמקבל ביטוי לא רק באופן שבו מתנהלת מכבי מודל 2012, אלא גם בבריזה הנעימה הנושבת ממנה. אם מכבי של פעם הייתה סמל לסגירות, לחשבונאות, לפרנויה, אפילו לגישה גלותית של "כולם נגדנו ואנחנו ננצח למרות הכול", חליפות, עניבות ושל רשמיות; בא דני פדרמן עם חולצת כפתורים קצרה, חביבות אין-סופית, פתיחות, שיחה בגובה העיניים, ורצון אמיתי לתקשר. בחור בן 33 עם כריזמה ופשטות, שעושה לתדמית של מכבי מה שעשרות שנים של ניצחונות ורגעים גדולים לא הצליחו לעשות - לגרום למועדון הגדול הזה להיראות אנושי וחם.

פדרמן ינק מכבי בבית, גדל על מכבי ושיחק בה בעצמו, עד גיל נוער. הוא נולד בלונדון, כשאביו עבד בחברת מאן האנגלית בסחר בקומודיטיס, בין היתר בסוכר ובקפה. כשהיה בן 3 הם חזרו לישראל וגרו ברמת אביב. כשהיה בסוף בית הספר היסודי נסעה שוב המשפחה ללונדון, לשלוש שנים. "חצי השנה הראשונה הייתה זוועתית", הוא נזכר. "אתה בן 10, ופתאום לוקחים לך את החברים. היינו כבר ארבעתנו, עדי, שלי, תמי ואני, שמתם לב? כל השמות שלנו עם יו"ד בסוף. הייתי שם עד סוף כיתה ז'. בדיעבד זה היה אחד הצמתים המכוננים בחיים שלי. עד היום יש לי תחושה שיש לי חיים מקבילים שם, בלונדון, וכשאני מגיע לשם ישנם הרחובות שבהם גדלתי, חברים, אני כאילו חוזר הביתה.

"כשחזרנו לארץ חזרתי לשחק כדורסל. כשפתחו באליאנס כיתת ספורט, אספו ילדים מרחבי תל אביב והקימו שם קבוצה. הייתי רכז, בגלל הגובה. בכל תקופת הנוער לא נתתי להורים שלי לבוא למשחקים. אימא שלי התפלחה מדי פעם, ואבא הגיע רק לאליפות התיכונים. פחדתי שאם יראו את אבא, הם יגידו, נו, דיוויד פה, תנו לבן שלו לשחק".

- כולם ידעו שאתה הבן של?

"בטח. אבל לא הרגשתי נוח".

כשגרו בלונדון דני הקטן היה מצטרף לאביו למשחקי החוץ של הקבוצה. "עד למשחק אבא היה מנצל את הזמן לכל מיני פגישות, ואנחנו היינו נשארים בהשגחה של השחקנים. ציון קובה, שהיה שחקן במכבי אז, היה עושה לנו בייביסיטר, וגם אמנון נתנאל ושמלוק. גדלתי בין השחקנים, אבל רק שלא יגידו עכשיו שמכבי החזיקו שחקני פוסטר כדי לעשות בייביסיטר על הילד של פדרמן", הוא צוחק.

"לקראת הצבא הייתה לי אפשרות לקבל מעמד של ספורטאי פעיל, אבל אז הלכתי לאימון בבני יהודה, ששיחקו אז בליגה הארצית, ובתור אחד שבא מהנוער של מכבי, ששם עוטפים אותך ואתה מקבל גופיות אימון ומים וכל דבר - פתאום אתה מגיע לאימון ורואה שכל אחד בא עם הכדור שלו, צריך להביא את המים בעצמו מהבית, וגם אין לך היחס שאתה רגיל אליו כי אתה אאוטסיידד. ואז זה מכה בך שככה מתנהל העולם האמיתי של הספורט מחוץ למכבי. אחרי כמה אימונים אמרתי לעצמי, 'מה אני אתחיל להסתובב בין כל מיני ליגות', וגם ידעתי שבמכבי אני כבר לא אשחק, אז התגייסתי למודיעין. עשיתי שירות ביחידה מאוד מעניינת, עד כדי שבשלב מסוים אפילו עברו בי מחשבות של ללכת לכיוון של משרד הביטחון, משרד ראש ממשלה".

- איך יכול להיות שהבן של פדרמן התגלגל לשחק בהפועל תל אביב?

"כשסיימתי את הצבא רציתי לשחק קצת כדורסל, לפני הטיול לדרום אמריקה. הייתה להפועל קבוצה שנקראה 'הפועל אריה תל אביב', שזו קבוצה בת שלהם ששיחקה בליגה הארצית. הלכתי לכמה אימונים עם עוד חבר שגדל איתי במכבי, והיה נחמד. אולם יפה עם פארקט, אוסישקין, ואתה מה - בסך-הכול בחור צעיר שרוצה לקחת את הכדור ולשים אותו בסל".

- הורחקת מארוחות ערב משפחתיות?

"מה פתאום. אבל כששמעון חתם על טופס ההעברה שלי ממכבי, זה קצת דגדג לו. שיחקתי עונה אחת בשביל כמה מאות שקלים, ועונה אחר כך הקבוצה נסגרה".

- זה היה סוג של מרד באבא?

"זה היה נון אישיו לחלוטין. היו רעידות גדולות יותר מאשר שהבן של פדרמן שיחק בהפועל. מיקי ברקוביץ' עשה את הצעד הזה בעבר, ואם המערכת הצליחה לבלוע את זה ואת העובדה שצביקה שרף אימן שם, אז העניין שלי הוא סתם פיקנטריה".

מנכ"ל בגיל 23

לפני הנסיעה לדרום אמריקה פדרמן הצעיר עשה פסיכומטרי ונרשם ללימודי משפטים ומינהל עסקים במרכז הבינתחומי בהרצליה, כדי לא להיסחף לטיול ארוך מדי. אחרי סמסטר אחד הבין שהוא לא בנוי רק לשבת וללמוד. "הבנתי שבעיקר את התואר במשפטים אפשר להחליק גם בלי להיות נוכח", הוא מספר. "עדי, אחי, התחיל לעבוד עם אייל גרינברג, הבן של ג. יפית, על מיזם של מסחר אלקטרוני. זה היה בשיא הבועה, כשכל אחד רצה סטארט-אפ, והיו אתרי מכירות כמו פוסייל וקומבינה. הצטרפתי והקמנו את אתר גטאיט (GetIt), שקיים עד היום. במשך חצי שנה למדתי את העסק מבפנים, וכשהמנכ"ל קיבל הצעה מפתה מפרוקטר אנד גמבל ועזב, ישבתי עם אחי ועם אייל, שלא היו מעורבים בעסק, והתחלנו לחשוב מאיפה מביאים מנכ"ל. ואז אח שלי הסתכל עליי ואמר, אתה. אמרתי להם, אתם דפוקים, אני בן 23, סטודנט. היססתי קצת, ואז אמרתי, יאללה.

"בזמנו התחום לא ידע לאן הוא הולך; מכירות פומביות של שעה, של כמה ימים. כשמכרנו ב-40 אלף שקלים בחודש התרגשנו. אחרי שלוש שנים הגענו ל-2 מיליון, ואז פניתי לגיא אליאב מנכ"ל תפוז, וביקשתי פגישה, כי הבנתי שהעסק נהיה גדול ושצריך להוסיף שותף אסטרטגי. היה לנו קליק, הם מינו את אורי לנדא למנכ"ל, נכנסו לשותפות ב-30%, והגדילו את האחזקות ל-50% אחרי שהחברה הגיעה למחזור של 70 מיליון בשנה. בגיל 26 טסתי ללונדון עם אשתי, שני, שהיא עורכת דין. בהתחלה היא חשבה לעשות שם הסבה, וכשהבת הגדולה נולדה שם, היא החליטה להיות איתה".

- מה חיפשת בלונדון?

"תמיד רציתי לחזור לגור בחו"ל. באחד הביקורים שלי שם נסעתי לפגישה במאן, ששמרו על קשרים עם אבא. חשבתי לעבוד שם, ועברתי ראיון במשאבי אנוש. באותה שנה הם פנו אליי ואמרו שיש להם מה להציע לי. לא חשבתי שאני רוצה לעסוק בטריידינג, אבל זה מה שקרה".

- איפה מכבי משתלבת כאן?

"הייתי משתתף בישיבות דירקטוריון. חלק מהזמן כדירקטור וחלק כבעלים".

- ייעצת?

"לא מול המנכ"לים, אלא מול אבא. בזמנו הייתה השאלה אם להחזיר את פיני גרשון לקבוצה, או אילו שחקנים להביא, אבל לא כמו היום. זה כמו שיש אח קטן בבית ואתה חייב להתייחס אליו. כיום, כשאומרים לי, אתה המנכ"ל של מכבי, אני לא ממש תופס את זה. לא מזמן קרה לי קטע עם מישהו שפנה אליי ואמר, אנחנו שמחים שלקחת את התפקיד. שאלתי, מי זה אנחנו, והוא אמר, האוהדים. כשאני קורא ציטוט שלי בעיתון, אני ישר חושב מה אשתי וההורים יגידו, ולא שרואים את זה עוד מאות אלפי אנשים".

- נאיבי משהו.

"כילד, אתה לא חושב שזה משהו מיוחד כשאתה יושב בקצה הספסל של השחקנים ורואה את ג'מצ'י מחליק מול אסטודיאנטס ומתחיל לבכות, כי מבחינתי זה כמו שנסעתי עם אבא לטיול. אגב, הוא לא החליק באשמתו. לא ניגבו טוב את הרצפה".

- למה חזרת לארץ?

"שנתיים עבדתי במאן ושנה נוספת השקעתי בללמוד את התחום של פטרוכימיים. ביקרתי בתערוכות, נפגשתי עם יצרנים גדולים, וניסיתי לייצר כלים פיננסיים שייתנו הגנות דרך הבנקים. נפגשתי עם גולדמן זאקס, עם כולם. לצערי לא קיים דבר כזה בתחום, ולא הצלחתי".

- המטרה הייתה להשתלב בעסקי המשפחה?

"להבין, ואולי להשתלב. חזרתי לישראל ב-2008, בשיא משבר הסאב פריים, כשלא היה שם עם מי לדבר. אבא רצה שאהנה ואשאר עוד קצת, אבל הרגשתי שנכנסתי לפינה. העסקים של המשפחה עברו תהליכים לא פשוטים. הפרטת בתי הזיקוק וכניסה לשותפות עם החברה לישראל, היציאה של השותפים הרוסים בראשות נבזלין, משבר האשראי. העסקים היו בסטרס. חשבתי שאני יכול ללמוד המון. במשך כשנתיים ישבתי ליד אבא ואחי, ולמדתי".

- קיבלת תחומי אחריות?

"בעסקים הפרטיים שלא חשופים. בשותפויות הציבוריות הייתי יותר צופה מהצד. לא ממש בעשייה, ולא ברמת ניהול".

- "לדעת לעבור את השינוי"

מהרגע שחזר לארץ וכולם היו עסוקים בביזנס, בגלל הזמן הפנוי יחסית והעניין, התחיל דני להיות יותר מעורב במכבי, יחד עם שי, בנו של אודי רקנאטי. "לו ולי היה אותו קו מחשבה", אומר פדרמן. "לא הבנו מי אחראי לכל דבר, אבא? אלי? שמעון? עם מי מדברים? בגלל שנהייתי מעורה הייתי הילד הקטן שמרים את הדגל האדום ומתריע. היו המון שאלות בלי תשובות. אם שמעון טיפל במשהו, אף אחד אחר לא ידע לעשות את זה. ואם אבא לא דיבר עם זה ועם זה, דברים לא זזו. הרגשנו שאם אבא או אודי או שמעון לא יהיו, הקבוצה לא תוכל לתפקד. שי הכין מבנה ארגוני שיהיה כמו בחברה עסקית, ועשינו חלוקת תפקידים מדויקת. החלטנו שאני או שי נהיה עם אלי דריקס, שהאחר יהיה סגן יושב ראש, ונעשה הפרדה בין בעלים למנהלים".

- זה לא קורה בינתיים.

"אני באמת מתכוון לזה שאני אומר שהשאיפה שלי היא לא לנהל את מכבי, אלא לעזור לה לעבור את התהליך ולהיות בעלים מעורב ולא מנכ"ל".

- מה ההבדל? הרי ההחלטות המשמעותיות הן של הבעלים, לא של המנהלים השכירים.

"בעולם נורמלי בעלים לא צריכים לנהל משא ומתן עם סוכני שחקנים. אם אתה סומך על מנהל, תן לו גבולות גזרה ושיעשה את העבודה לבד".

- איך זה מתנהל עכשיו?

"אני מראה תקציב שלם, ולצורך העניין תופס את עמדת המנהל ולא הבעלים, יושב עם הצוות המקצועי, עם המנכ"ל המשותף, עם סמנכ"ל הכספים דורון לב ועם מנהל הסקאוטינג אבי אבן, ויחד אנחנו מחליטים איך לחלק את העוגה על המגרש. הם יכולים להגיד שצריך קבוצה של ישראלים, קבוצה יותר אתלטית, ושמעון ואודי יכולים לרצות שחקן כזה או אחר".

- ואם לאור מה שקרה בשנה האחרונה, כשאיבדתם את ג'רמי פארגו, המאמן דיוויד בלאט יגיד לך, תשמע, את קית לנגפורד אני חייב להשאיר בכל מחיר יעלה כמה שיעלה?

"כשבלאט יגיד לי שבעמדה 2 הוא רוצה את לנגפורד ומוכן לשים עליו 2 מיליון דולר, אז ברמת השיחה אני אומר לו שלדעתי הוא עושה טעות או לא עושה טעות. אבל אני גם אגיד לו שיביא בחשבון שאם הוא הולך על זה, שיזכור שיש מסגרת, ובעמדה אחרת הוא יצטרך להוריד מיליון דולר".

- ואז הוא ילך ישירות למזרחי ויבקש לסגור עם לנגפורד, וככה שוב כולם מעורבים בכול.

"או-קיי, אז יש לנו פגישה ומעלים את הדברים, ושמעון יכול לבוא ולהגיד שהמאמן רצה ככה וככה, ואז אני מעלה את המצגת ואומר, 'אין בעיה, הופ טבלת אקסל קטנה ומשנים את המספר - והנה יש לנו בור של 2 מיליון דולר בתקציב לשנה הבאה, רוצים לאשר את זה? להביא כסף מהבית? בבקשה".

- אולי העובדה שמעמדו של מזרחי לא חזק כמו פעם היא זו שמאפשרת את מכבי החדשה?

"מאוד חשוב לי להגיד שאני לא לבד ואני לא רוצה להיות לבד, כי יש לי הרבה מה ללמוד מאודי, משמעון ומאבא שלי. יש לי תורת ניהול מסוימת, שיכול להיות שבכלל לא מתאימה לניהול קבוצת כדורסל. אני לא שותף יחיד ולא מנכ"ל יחיד. אין ספק שמדובר בתהליכים. פעם שמעון ושמלוק היו בוחרים שחקן, אבל כמו מדינת ישראל, גם מכבי עוברת תהליכים. פעם ניהלו את המדינה כאלה שהייתה להם רק אידיאולוגיה, קיבוצניקים שלא חיפשו להתפרנס. מי שהתנדב והרים יד קיבל סמכות. היום מישהו מוכשר שיכול לנהל בורח מכאן, בגלל שהעולם הפך לכלכלי. החוכמה היא לדעת לעבור את השינוי של העולם הקפיטליסטי".

"כל הזמן מקבלים הצעות"

אחד השינויים המשמעותיים שעברה מכבי תל אביב בשנים האחרונות הוא במבנה הבעלות. מאז עזיבתו של רענן כץ ב-2009, נשארה הבעלות בידי משפחות רקנאטי ופדרמן, שמחזיקות כל אחת ב-40%, וקבוצת משקיעים בראשות שמעון מזרחי, המחזיקה ב-20%. "כשהוצאנו את רענן", אומר פדרמן, "זה לא היה בגלל שרצינו להגדיל אחזקות. אני לא חושב שהיו לו כוונות רעות. הוא אמר גם דברים לעניין, אבל הסגנון שלנו היה שונה. אחד על אחד הוא מצחיק, חביב ונחמד".

- לא בדקתם עם מי יש לכם עסק?

"הוא היה בא בכל שבת אל ההורים והיינו עושים על האש. ישבנו בגינה כשקובי אלכסנדר יצא מהקבוצה, ואבא אמר לרענן, כל אחד יגדיל את האחזקות שלו קצת, ורענן אמר, אין לי בעיה לגדול כמוכם ל-33%, ככה יחד, בכיף בשמש".

- החוויה הזאת גורמת לכם לחשוש מהכנסת שותף אחר?

"אין ספק שזה השאיר לנו צלקת עמוקה. אבא התראיין באותה תקופה, שזה לא אופייני לו, והוא לא אחד שמתבטא באופן כללי ובטח לא בצורה כזאת בוטה, ואמר שמה שרענן עשה זה לא אנושי ולא עושים ככה. אנחנו לוקחים על עצמנו חלק מהאחריות. בדקנו אותו, אבל נבדוק את השותף הבא, אם יהיה, עשר פעמים".

- יש מועמדים קונקרטיים?

"אנחנו כל הזמן מקבלים הצעות מכאלה שרוצים לקנות 5%, אבל אנחנו מסתכלים קדימה ורוצים שותפים כמו מזרחי ורקנאטי".

- אולי מודל הבעלות, שבו לכל אחד יש יכולת כלכלית אחרת, הוא הבעייתי? רואים את זה כשאתם מגיעים להתמודד מול קבוצות עשירות.

"בינתיים, בעשור האחרון הצלחנו הרבה יותר מברצלונה, למשל. זה שהם מוציאים 40 מיליון אירו ומפסידים מתוך זה 30 מיליון, זה עדיין לא מבטיח להם כלום. חוץ מזה, אפילו שבהגדרה אנחנו בונים תקציב 'ברייק איבן', אנחנו עדיין מביאים מהבית כסף כל הזמן. יש לנו תקרת זכוכית שאנחנו נמצאים בה כבר כמה שנים, שהיא בין 70 ל-80 מיליון שקל הכנסות".

- יש אסטרטגיה מאיפה להביא את הכסף, כדי לא להביא אותו מהבית?

"אנחנו כל הזמן מחפשים דרכים להתייעל מחד, ולייצר מקורות הכנסה חדשים מאידך, אבל עם תקציב של 80 מיליון, אנחנו מביאים כסף מהבית".

- גם השנה, לאחר ההשתתפות באדריאטית?

"כן, בטח. גם השנה היא שנה גירעונית; לא פחות מהשנה שעברה".

- למה זה קורה?

"מכבי תל אביב בכדורגל קיבלו 20 מיליון שקלים כשעלו לליגת האלופות. בכדורסל, כשאתה עולה שלב אתה זה שמוציא כסף. אצלנו ההכנסות הגדולות מבוססות על זכויות שידור. בגלל שאין איכות בכסף של כל משחק, אנחנו משחקים על כמות המשחקים המשודרים".

- השיקול הכלכלי היה פקטור בהחלטה לשחק בליגה שלישית?

"הסתכלנו על האדריאטית כאל גידור. כשהכנו את העונה, חששנו מאוד שהעונה האירופית שלנו ביורוליג עלולה להסתיים בדצמבר. בעונה לפני כן צסק"א לא הצליחו לעלות לטופ 16, והשלב הראשון ביורוליג הפך למאוד-מאוד מסוכן. כשראיתי את ההגרלה ושברצלונה בבית שלנו, התחלתי להזיע, והפעם ממש האמנתי שיש מצב שאנחנו לא עוברים את השלב הראשון.

"מעבר לכך, בארץ מותר להחתים ארבעה זרים. באירופה אנחנו חייבים שישה ואפילו שבעה לחיזוק כדי לסגור פינה. אמרנו, אם אנחנו מסיימים את העונה האירופית בדצמבר, אז מינואר עד יוני אנחנו תקועים עם זרים שעולים בין מיליון ל-2 מיליון דולר, שלא יכולים לשחק בארץ. איך נוכל להצדיק את התשלום הזה? מה נגיד לנותני החסויות? איזה תוכן ניתן למנויים? שנה לפני כן כמעט היינו בליגה המזרח אירופית, שבלאט הביא בגלל הקשרים שלו ברוסיה ופספסנו אותה ביום".

- היה ויכוח על ההשתתפות באדריאטית? שמעון מזרחי בטח לא התלהב.

"היה דיון".

- אבל אם אבא שלך מחליט, זה יעבור.

"אם שמעון ורקנאטי רוצים משהו - זה יקרה. אם רק אבא רוצה משהו והם מתנגדים - זה לא יעזור".

- יש תסריט שתוותרו על הליגה הישראלית?

"אם יגבילו אותנו לשני זרים ותקרת השכר תרד, יכול להיות. אבל אני לא רוצה לחשוב על מצב שבו אנחנו מאיימים. זה לא הסגנון שלנו".

- האדריאטית הייתה שווה את זה?

"בצד המקצועי, לא בכלכלי. הלך שחקן אחד, בא שחקן אחר, הסגל כל הזמן היה בנוי אחרת. בלי האדריאטית לא היינו מצליחים להתחבר. אי-אפשר היה לבנות את הקבוצה בכל פעם מחדש בין ראשון לחמישי".

- בשנה הבאה תשחקו שם?

"אני לא יכול להגיד בוודאות שזו החלטה סופית, אבל ברור שיהיה קשה מאוד לשחק בשלוש ליגות אחרי שהיורוליג העלו את מספר המשחקים בשלב המוקדם".

- זה מה שמונע מבלאט לחתום על חוזה חדש?

"הוא לא חותם מסיבות טכניות, בגלל עניינים של עורכי דין. יש לנו הסכמות בעל פה".

"לגדל דור צעיר במכבי"

לא רק בשביל שחקני מכבי תל אביב החודשים האחרונים היו עמוסים בביקורי דיוטי פרי. פדרמן, אב לשני ילדים קטנים, עשה כמעט עשרים נסיעות לחו"ל בחצי השנה האחרונה, והיה בנוקיה בכל משחקי הבית. "בגלל שזאת השנה הראשונה שלי, היה לי חשוב להיות נוכח. זאת הייתה שנה קשה מבחינת האישה והילדים, אבל יש לי מזל שאשתי תומכת בי".

- אחרי עונה אינטנסיבית כזאת מפתחים יחסים אישיים עם השחקנים, שאתה גם קרוב אליהם בגיל. איך אתה מתווכח איתם אחר כך על חוזים?

"אני מנסה לא להפוך את זה לעניין אישי. גדלתי עם אח של גיא פניני בכיתה, והוא שיחק איתי במכבי. אני זוכר שגיא היה בא לאימונים שלנו כילד שצעיר מאיתנו בשש שנים. בקיץ ניהלנו איתו התדיינות והצעתי למשפחה ששמעון או אבא יעשו את זה ולא אני. החלטנו לנסות לעשות הפרדה, ובכל זאת לנהל משא ומתן, ולשים הכול בצד אם לא מסתדרים".

- אתה מרגיש שהציבור עדיין לא קונה את "מכבי החדשה"?

"קודם כול, השנים עם מוני ורענן, ולצערי הסיבוב האחרון עם פיני, ואיך שזה הסתיים, ואיך שסיימנו את מערכת היחסים עם אפי בירנבוים - אז עברנו פה כמה שנים רעות שאין ספק שיצרו ריחוק מחלק מהקהל. תשלבו את זה עם המציאות החדשה של התקשורת כיום. כיום לכל אחד יש אפשרות להביע דעה בקלות, כל אחד שיש לו מקלדת יכול להצליח להביע דעה, ובמשך שבע השנים האחרונות הצטברו כמה כאלה שרק כותבים נגדנו".

- ובהסתכלות פנימה, מה הכי מפריע לך בתוך ההתנהלות של המועדון בשנים האחרונות?

"הקשר לשחקני עבר ותיקים ולעובדים שנתנו למערכת. לא מזמן עשינו טקס מרגש לשישה קפטנים מהעבר, גם כאלה שהפרידה מהם לא הייתה טובה. הייתי רוצה גם לגדל דור צעיר במכבי, ושבסגל יהיו כמה שחקנים כמו זלמנסון, שגדלו אצלנו".

- ויתרת על כניסה לעסקי המשפחה?

"לא. כשישבתי עם עצמי והחלטתי ללכת למכבי, הבנתי את ההשלכות של זה, שאשקע בעשייה הזו וזה ימנע ממני לעשות דברים אחרים. היו לי המון דילמות עם עצמי. התייעצתי עם אימא ואבא ועם אשתי, והבנתי שאני אדם שמאוד רוצה לעשות עסקים, אבל עסקים עם אופי משפחתי, אישי ואמוציונלי; לא חברת אחזקות שמחזיקה חברות ומקבלת מספרים ודוחות. אני צריך להיות מזוהה עם משהו, כמו שאבא שלי היה מזוהה בזמנו עם עלית, ועד היום יש כאלה שעדיין זוכרים לו את זה, אפילו שעלית היא כבר שטראוס.

"במכבי זה ככה. חברה של 20 מיליון דולר, שילוב של עסקים, ספורט, פאן, שואו ביזנס. במקביל בחנתי כמה עסקות, אחת מהן בתחום של שפכים תעשייתיים, סינון ואנרגיות חלופיות, וגם קרן לחקלאות ישראלית באפריקה".

- מתי יהיה לך זמן לזה?

"אני מנסה למצוא את האיזון. עכשיו אני בסיר מבעבע מבחינה ניהולית, ואני מקווה שזה ירד בהדרגה. יש הרבה מנהלים שהיו מתחלפים איתי בשמחה".